למדנו שיכול האדון לכוף עבדו ( אם העבד קבל על עצמו נזירות ) לאכול ענבים ותוצריהם - כדי שיוכל לעובדו כראוי, אם אין לו מזון אחר להאכילו.
משמע לכאורה שדווקא כדי שיוכל לעובדו כראוי, אבל בסתם, אין אדון יכול לכפות על עבדו לאכול מה שאינו רוצה, כי לעבודה ניתן ולא לדבר אחר.
ובאמת חפשתי ולא מצאתי בשום מקור שהאדון יכול לכוף עבדו לאכול או לשתות בניגוד לרצונו אלא במצב כזה שאי האכילה או השתיה מפריעה לתפקודו ולעבודתו.
ומה הדין אם האדון רוצה לכוף את עבדו לאכול מזון שאינו אוהב ( כי אינו טעים לו ) ואינו מסייע לו לעבוד טוב יותר ?
ומזה יש לשאול כיצד מצווה הקב"ה שנאכל מרור בפסח ( ויש שגם המצה אינה טעימה להם ויש שאף אין להם שיניים לאוכלה ויש שגורמת להם לתחלואים כמו עצירות ), הרי אף שמיצ"מ נשתחררנו מפרעה ונעשינו עבדי ה', אבל איך נצטווינו לאכול מאכל שאיננו רוצים ואיננו אוהבים לאכול כמרור ?