א. עליה למעט מנחת מאפה מיציקה. ומקשינן ואימא למעט מנחת כהנים. עי' רש"י בעמ' ב' מדוע לא למעט שתי הלחם ולחה"פ, משום שבהן אין שמן כלל. ולכ' מדוע למעט דוקא מנחת כהנים, טפי מתנור, רש"י כת"י לא פירש, וברש"י ישן משום דלא כתיב בפרשה. ולו"ד היה מקום לומר דאדרבא טפי מסתבר למעט את הכתוב בפרשה. והיה אפשר לפרש משום דנשתנה דינה שאין בה קמיצה וכולה כליל, נימא דנשתנה אף למעט יציקה.

ב. בעמוד ב' במשנה מנחת כהן משיח לא היה מקפלה. בגמרא ביארו דלשנים היה מקפלה. לרש"י שלנו משום שנאמר רק מנחת פתים ולא פתות אותה. ורש"י ישן פי' משום שהיתה רק חצי עישרון בכל הקרבה מסתבר למעט בפתיתה, כלומר בכל העישרון אכן יהיו ארבעה פתיתים.

ג. דינים העולים. מנחת ישראל למתני' לארבעה פתיתים ומבדיל, ולרי"ש בברייתא מחזירן לסולתן. מנחת כהנים לת"ק לארבעה ולא מבדיל לר"ש אין פתיתה. (דעת רי"ש לא נתפרשה אי כת"ק דפותת ולא מבדיל או מחזיר לסולת או ס"ל כר"ש). מנחת כהן משיח לת"ק לשנים ולא מבדיל ולר"ש אין פתיתה.

ד. בסוגיא דחביצה. לס"ד דר' יוסף עולה דבר זר שאכל כזית מחתיכות שכולן פחותות מכזית אין כרת דחמץ ולא מצות מצה. וגם למסקנה נמצא דשני אנשים יאכלו כזית מפירורין, אחד יעבור חמץ או יקיים מצה (בבא מלחם גדול) וחבירו לא יעבור (יותר נכון לא יתחייב כרת) ויקיים מצות מצה. (חידה למתפעל..) אלא דקי"ל כר' ששת.