"אָמַר רַב כָּהֲנָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָרוֹצֶה לְמַלֹּאות כׇּל גִּינָּתוֹ יָרָק עוֹשֶׂה עֲרוּגָה שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה וְעוֹגֵל בָּהּ חֲמִשָּׁה וּמְמַלֵּא קַרְנוֹתֶיהָ כׇּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה וְהָא אִיכָּא דְּבֵינֵי וּבֵינֵי אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי בְּמַחֲרִיב בֵּין הַבֵּינַיִים".

רב כהנא מציע פתרון כדי לנצל את שטח הערוגה יותר.
שואלת הגמרא: הרי צריך שיהיה רווח מינימלי של שני טפחים בין הערוגות (הרי לכל ערוגה יש שטח של טפח על טפח מסביבה לצרכי השקיה).
עונה הגמרא: מדובר שיש רווח שני טפחים וממילא אין בעיה.
השאלה שלי היא: הרי הגמרא אמרה לפני כן שצריך שיהיה רווח של ג' טפחים? מדוע כאן הגמרא מסתפקת בשני טפחים בלבד?