א. בעיית הנצה או חנטה. לשון המסקנה אלא הנצה דעלה וחנטה דעלה מי הוי כי השרשה. משמע דהספק גם על חנטת העלה. וכן משמע קצת ברש"י. ואילו מלשונו של רמי בר חמא נראה דהספק הנצה או חנטה, ואם מעמידין כוונתו בעלה, הרי לכאורה הספק דחנטה דעלה ודאי, אלא הספק על הנצה.

ב. בגוף הספק לענין ביכורים. לכאורה במקרה ששתי הלחם לא התיר את פרי האילן, שהיה קודם הנצה דעלה, והביא ממנו ביכורים מה הריעותא. האם עבר בזה איסור, מלבד חולין לעזרה (כיון דאינו מקיים בזה ביכורים), או דכל הנידון רק דלא יצא בזה ביכורים בשנה זו עד שיגיע עצרת הבא, ולכ' מסוכות כבר אינו קורא ומחנוכה לא יביא. ואולי אלו שלא עבר עליהן שתי הלחם כשרים מעצרת הבא עד סוכות שאחריו, וזה נראה דוחק.

ג. ג' בעיות רבא בר רב חנן נכנסו באמצע בעיות רמי בר חמא איידי דהבעיה הראשונה נוגעת לעומר, ואע"פ שרמי ב"ח איירי כאן בשתי הלחם, והציור של הבעיה שלו לא דומה כלל לציורים של בעיות רמי ב"ח הראשונות. וקצ"ב.

ד. יש לציין שהבעיה הראשונה של רבא בר"ח לא דמיא לאחרונות. שם החיטין עדיין בקרקע בזמן האונאה והשבועה, ואולי הן כקרקע. כאן הרי לקטן ובא לאוכלן, ואז ודאי אינם קרקע, רק הנידון שאם נידונים כקרקע בזמן שהם נעוצים בקרקע, אין עומר מתירן, דעומר מתיר תבואה ולא קרקע.

ה. בבעיא דחיטין שבגללי בהמה, לכאורה אם נאמר דא"א להכיר עליהן את כחישותן, א"כ מדוע יש בזה משום הקריבהו נא לפחתך, וזה צ"ב. ועכצ"ל דכחישותן ניכרת עליהן, והספק של הגמרא האם יש בזה משום לפחתך.

ו. לפי הצד דעלי הדקל נחשבים מעוכלים, יש כאן רעיון לפרנסה טובה בזמן שייבנה המקדש, להקים בית חרושת שמייצר כפיפות מעלים מעוכלים, "כפיפות שאינן מקבלות טומאה" זה יהיה מצרך מבוקש כשיחזרו דיני טהרה במהרה בימינו. (פטנט רשום בפורום דף היומי. הראל, נא לרשום במקום המתאים).

ז. מעשה דזאבים בא לפני חכמים. לכאורה בשלמא אם כתובה ההלכה בלא מעשה שבא, תורה היא וללמוד צריכים, אבל נראה זר אחרי טרגדיה שכזו, נניח שמישהו נגע בבשר ובעצמות התינוקות הללו, וכי הוא בא לשאול אם נטמא בכך? במחשבה שניה בעצם למה לא. המתעסק בהן רצה לדעת מה דינו. וזה גם נפ"מ שאת העצמות יוצרכו לקבור ומקום קבורתן יטמא לעולם.

ח. עוד באותו ענין. נמצא למסקנה שהשאלה של רמי ב"ח כבר אינה רעיונית. אלא זה כבר ברור שדבר רך נחשב מעוכל ודבר שקשה טובא אינו כמעוכל, וכל הספק שלו הוא רק למקרה פרטי, האם עלי דקל נחשבים קשין או רכין. ואגב. יושם לב שלא נאמר תיקו על בעיה זו אע"פ דלא איפשטא. אולי בגלל שאין זו בעיה יסודית כמו קודמותיה.

ט. בבעיית ר' זירא. בשאלת הגמרא ומי איכא כהאי גוונא. בשלמא לרש"י שמדובר על תופעה טבעית, שפיר יש להתענין האם תופעה זו אכן מצויה. אבל לר"ת שמדובר על נס, מה מקום לשאלה זו האם יש ניסים?

י. בבעיית ר' שמעון ב"פ עי' רש"י דקודם הבאת שליש הוי שחת. נראה מזה דשרש הספק הוא האם לגבי התוספת זה נידון כהשרשה חדשה שעומר לא התירה או דטפל לעיקר שכבר היה מושרש (ואפילו עקור) קודם העומר והותר. אבל בשחת אין לגביו חלות של היתר העומר, לפי שאין זה בגדר תבואה הראויה למאכל אדם, וודאי יהא התוספת כדבר שלא הושרש בזמן העומר לא מצד עצמו ולא מצד העיקר שבו שהיה מושרש אמנם, אבל לא חייל לגביה היתר העומר. דלולא ההסבר הזה תיקשי שהרי תבואה שזה עתה השרישה בזמן העומר גם מוסיפה והולכת ואעפ"כ כולה מותרת למרות שמצבה בזמן ההשרשה הוא פחות מהשחת. ודוק.