התמיה על כך ברורה.
לענ"ד ההסבר לכך הוא, שהקב"ה טבע בטבע האדם לדאוג לטובת עצמו, גם שלא במודע, וטבע זה, כשאר הטבעים, נוהג ע"פ הכלל, ואינו מבחין אם סיבת הכלל (הדאגה לטובת עצמו) שייכת גם במקרה הפרטי הנוכחי.
לדוגמה, טעם מתוק אהוב על בני האדם. למה? כי בעיקרון סוכה באמת מועיל לנו, הוא נותן כוח ועירנות. אבל היום במדינות המפותחות יש לנו יותר מידי סוכר, ואנחנו יודעים שהוא מזיק לנו. בכל זאת, אנחנו ממשיכים בטבענו לאהוב את הטעם המתוק. למה? כי הטבע נוהג על פי הכלל, והוא לא בודר אם סיבת הכלל קיימת בכל מקרה (הוא עושה "לא פלוג"...).
כך לגבי דברי הגמרא במו"ק (ט:) אשה על פתח קברה מתקשטת. ברור שהסיבה לטבע הנשים להתקשט הוא כדי למצוא חן בעיני האיש, שיישא אותה וכו'. אבל על פתח קברה זה כבר לא שייך, והיא יודעת את זה. בכל זאת, הטבע קיים.
כך לענ"ד צריך לומר גם בענייננו. בטבעה של האשה יש את היצר הידוע (ברור שגם לגברים - לא פחות, אבל אין להם חשש של הריון). ובטבעה יש את החשש שיגלו שזינתה. לכן בטבעה לדאוג לעצמה ל"כיסוי", להיות נשואה למישהו. טבע זה, שבא לדאוג לטובתה, קיים גם במקרים רבים שבפועל האישה לא מעלה על דעתה לזנות חלילה.