בבא מציעא ה' סוף עמוד א' תחילת עמוד ב'


"נמי דליתא לדר' חייא נחייביה מדרב נחמן דתנן מנה לי בידך אין לך בידי פטור ואמר רב נחמן משביעין אותו שבועת היסת דרב נחמן תקנתא היא


ותקנתא לתקנתא לא עבדינן"

אני מצטט משוטנשטיין

"אותו דין שכל המחוייב שבועה שאי אפשר להשביעו מפני שהוא חשוד,מי שכנגדו(התובע)נשבע ונוטל,אינו אלא תקנת חכמים,ולא תיקנו חכמים כן אלא במקום שמוטלת על החשוד שבועה מדין תורה."

אז לפי הסיפור של הרועה(בעמוד א'),שבו ישנם שני עדים המעידים במקצת על התביעה והרועה כופר בכל-הביאור של שוטנשטיין אומר לי בעצם שהעדאת עדים במקצת היא מדין תורה.

כיצד?הרי רבי חייא למד העדאת עדים במקצת מהצד השווה בדף ד' עמוד א',ואין פה מפורשות דין תורה.
וגם רשי בדף ג' עמוד א' אומר בדיבורו המתחיל "וישבע על השאר-כדין מודה מקצת הטענה שאמרה התורה ישבע",לא ראינו שם בסיס מהתורה לחיוב שבועה בגלל עדות במקצת,אלא ר' חייא למד את זה מהצד השווה.

ואם אכן באיזשהו מקום בתורה רשום שיש חיוב שבועה מעדים במקצת,אז איך אבוה דרבי אפוטריקי בעצמו אומר שאין חיוב של עדים במקצת לשבועה והוא מביא ראיה מהתורה עצמה?

מקווה שהובנתי,תודה רבה למי שעוזר בשורות טובות!