var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=98613;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("מינוי מומחים בפורום","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=5360")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107155","אדם שכר רכב באילת ","מנחת טנא","13/05/24 00:58","49159","57"),new MostViewed("107157","הגהות הגר&quot;א בבא מציעא עא, עב, עג","אוריאל שלמוני","13/05/24 17:21","605","38"),new MostViewed("107177","הערה ברש״י","שמואל דוד","16/05/24 05:35","595","29")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("98613","0","למה התורה אסרה גילוי עריות?","25/04/22 22:29","כד ניסן","תשפ&quot;ב","22:29","אליצפן","תלמוד בבלי מסכת יבמות דף מט עמוד א <br /><br />איזהו <span class='bordeaux'><b>ממזר</b></span>? כל <span class='bordeaux'><b>שאר בשר </b></span>שהוא בלא יבא, דברי ר&quot;ע; שמעון התימני אומר: כל שחייבים עליו כרת בידי שמים, והלכה כדבריו; ורבי יהושע אומר: כל שחייבין עליו מיתת בית דין. <br /><br />למה התורה אסרה גילוי עריות?","502","","754","True","True","False","","321","84.229.46.141","0","0","יבמות|מט ע&quot;א",""),new Message("98617","98613","חינוך קפח","25/04/22 22:52","כד ניסן","תשפ&quot;ב","22:52","אבי גרינבלט","","539","","754","False","True","False","","94","176.228.137.129","0","98613","יבמות|מט ע&quot;א",""),new Message("98638","98613","ככה. גזירת הכתוב","26/04/22 09:34","כה ניסן","תשפ&quot;ב","09:34","Almuaddib","","107","","753","False","True","False","","84","87.70.44.136","0","98613","יבמות|מט ע&quot;א",""),new Message("98646","98613","הערה","26/04/22 10:58","כה ניסן","תשפ&quot;ב","10:58","אור חדש","בניגוד למקובל אצל מי שחושב שההסטוריה מתחילה ביציאת מצרים, ושהתורה הינה נטו יצירה חדשה של מערכת חוקים שמיימית ללא שום קשר תלותי במציאות בעולם הזה...<br /><a target='_blank' rel='nofollow' href='https://www.knowingfaith.co.il/%D7%9E%D7%A7%D7%A8%D7%90-%D7%95%D7%90%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94/%D7%94%D7%9E%D7%A7%D7%A8%D7%90-%D7%95%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%A8%D7%97-%D7%94%D7%A7%D7%93%D7%95%D7'>למעיין</a> במערכות החוקים של עמי האזור מלפני מתן תורה מתברר ההפך<br />הרבה מאד ממצוות התורה נראות כתגובה לחוקי העמים האחרים<br />לפעמים הקשר הינו ניגוד ולפעמים אימוץ ואף חיזוק והרחבה של המקובל אצל הגויים באותה תקופה <br /><br />למשל נושא מסכתנו, זה מפורש כבר בתורה שמערכת חוקי היבום התקיימה בארץ הרבה קודם למ&quot;ת (ובגדרים שונים)<br /><br />גם בנוגע לדיני אישות מקדים הרמבם שביסוד כל דיני התורה וגדריה עומד המושג הקדום של נישואין כפי שהתקיים לפני מ&quot;ת<br /><br />גם הנהגת הרחקת חלק מהעריות קדמה לתורה והינה עניין חוצה תרבויות וזמנים, ושוב התורה חיזקה והגדירה את העניין בגדריה המיוחדים אך לא התחילה אותו<br /><br />במקרים כאלה מסתבר שהטעם הינו בקצרה 'כך נהגו והמנהג מנהג ראוי לשימור'<br />לשאלה למה נהגו ניתן לתת טעמים אנושיים אנטרופולוגיים כידך הטובה עליך","458","","753","True","True","False","","113","185.167.108.214","0","98613","יבמות|מט ע&quot;א",""),new Message("98655","98613","הסבר נפלא מר' הלל צייטלין","26/04/22 20:19","כה ניסן","תשפ&quot;ב","20:19","איתיאל","אני תמה מה ראו אחדים מחכמי ישראל החשובים (כמו רמב&quot;ם במורה נבוכים חלק ג פרק מט) לבדות מלבם טעמים לאיסורי עריות, ואחרים אומרים (כמו רמב&quot;ן, ויקרא י&quot;ח, ו) שאת איסורי עריות ניתן להבהיר רק על פי סוד, שעה שהתורה עצמה מסבירה את טעמה האמתי בשפה ברורה ופשוטה.<br />התורה אומרת בפשטות: &quot;ערות אביך וערות אמך לא תגלה - אמך הִוא לא תגלה ערותה&quot;, &quot;ערות אשת אביך לא תגלה - ערות אביך הִוא&quot;, &quot;ערות בת אשת אביך מולדת אביך - אחותך הִוא לא תגלה ערותה&quot;, וכך כל שאר העריות כסדרן, כאשר המחצית השנייה של הפסוק מפרשת טעמה של מחציתה הראשונה. אם האישה היא אמך או אחותך וכיוצא בזה אסור לך לקיים אתה יחסי-מין. אם אתה מקיים קשרי מין עם אחותך או עם קרובה אחרת שהתורה מונה, אתה מעליב את האחות שבאחותך, אתה פוגע בכבוד הקרובה שבקרובת משפחתך. אם אתה ניגש אל אישה מתוך תאווה ותשוקה מינית, לא ייתכן עוד שתתייחס אליה בכבוד האמתי והראוי לה. להתייחס אל אישה כלשהי בכבוד ובהוקרה עמוקה ובעת ועונה אחת לקיים עמה יחסי-מין, אלה הם, באמת, תרתי דסתרי, אף על פי שבני-אדם אינם מוכנים להודות בכך.<br />אחדים מחכמי המוסר הבינו אך מעט עניין זה. היה זה טולסטוי שהבין אותו ביסודיות ולכל עומקו. עד שבא טולסטוי לא היה איש שראה בבהירות כזאת, עד כמה אין האהבה המינית הרגילה מאפשרת לכבד באישה את אישיותה. התשוקה המינית רואה באישה חפץ, אמצעי, שעשוע ולא אישיות, שלה חיים משלה ותשוקות משלה. כאשר טולסטוי מלמד את האדם שלא יתייחס אל אישה מתוך הרהורי עברה ותאווה מינית, כאילו אמר לו לראות בכל אישה את אחותו. במקום שקיימת אהבת-אדם באשר הוא אדם, אין מקום ליחסי-חטא ותאווה...<br />אילו רצינו להגשים בעקביות השקפה זו, כי אז לא היה מנוס אלא להגיע למסקנותיו של טולסטוי ב&quot;קרייצרובה סונטה&quot; שלו, אולם התורה אינה יכולה להגיע למסקנות כאלה, מפני שהן נגד החיים, והתורה - תורת חיים היא. על כן הפעילה התורה עיקרון זה בכל חומרתו רק במקום שיכלה להפעילו. היא הפעילה אותו לגבי עריות. יראה האדם בקרובי משפחתו בני-אדם בלבד ולא אמצעי לסיפוק תאוותיו המיניות.<br />התורה רואה לפניה שלושה סוגים של קרובות-משפחה: ישנן קרובות שנאסרו כדי שלא לפגוע בכבוד אישיותן ('אמך הִוא', 'אחותך הִוא' וכו'), אחרות נאסרו, מפני שהאישיות של בני-אדם נוספים נפגעת על ידי כך ('ערות אביך הִוא', 'שאר אביך הִוא' וכו'), עוד אחרות נאסרו, מפני שיש בכך משום חטא הפוגע באישיותו של האדם עצמו ('ערותך הנה').<br />אחרי כל אישה שנאסרה, מטעימה התורה בשפה ברורה למדי את משמעות האיסור: 'אחותך הִוא', 'שאר אביך הִוא', 'ערותך הִוא', כאילו אמרה: במקום שאתה חייב לקיים קשר ידידותי טהור, אסור לך לקיים יחסי-מין. למה, אם כן, לבקש טעמים בדויים מן הלב, כאשר התורה עצמה מבהירה את טעמיה במילים קצרות, ברורות, פשוטות? כלום אין זה ברור, שזאת ורק זאת הייתה כוונת התורה? וכל אותם חצאי פסוקי, כפי שהובנו עד כה, כלום אין הם אלא חזרות שלא לצורך?אני תמה מה ראו אחדים מחכמי ישראל החשובים (כמו רמב&quot;ם במורה נבוכים חלק ג פרק מט) לבדות מלבם טעמים לאיסורי עריות, ואחרים אומרים (כמו רמב&quot;ן, ויקרא י&quot;ח, ו) שאת איסורי עריות ניתן להבהיר רק על פי סוד, שעה שהתורה עצמה מסבירה את טעמה האמתי בשפה ברורה ופשוטה.<br />התורה אומרת בפשטות: &quot;ערות אביך וערות אמך לא תגלה - אמך הִוא לא תגלה ערותה&quot;, &quot;ערות אשת אביך לא תגלה - ערות אביך הִוא&quot;, &quot;ערות בת אשת אביך מולדת אביך - אחותך הִוא לא תגלה ערותה&quot;, וכך כל שאר העריות כסדרן, כאשר המחצית השנייה של הפסוק מפרשת טעמה של מחציתה הראשונה. אם האישה היא אמך או אחותך וכיוצא בזה אסור לך לקיים אתה יחסי-מין. אם אתה מקיים קשרי מין עם אחותך או עם קרובה אחרת שהתורה מונה, אתה מעליב את האחות שבאחותך, אתה פוגע בכבוד הקרובה שבקרובת משפחתך. אם אתה ניגש אל אישה מתוך תאווה ותשוקה מינית, לא ייתכן עוד שתתייחס אליה בכבוד האמתי והראוי לה. להתייחס אל אישה כלשהי בכבוד ובהוקרה עמוקה ובעת ועונה אחת לקיים עמה יחסי-מין, אלה הם, באמת, תרתי דסתרי, אף על פי שבני-אדם אינם מוכנים להודות בכך.<br />אחדים מחכמי המוסר הבינו אך מעט עניין זה. היה זה טולסטוי שהבין אותו ביסודיות ולכל עומקו. עד שבא טולסטוי לא היה איש שראה בבהירות כזאת, עד כמה אין האהבה המינית הרגילה מאפשרת לכבד באישה את אישיותה. התשוקה המינית רואה באישה חפץ, אמצעי, שעשוע ולא אישיות, שלה חיים משלה ותשוקות משלה. כאשר טולסטוי מלמד את האדם שלא יתייחס אל אישה מתוך הרהורי עברה ותאווה מינית, כאילו אמר לו לראות בכל אישה את אחותו. במקום שקיימת אהבת-אדם באשר הוא אדם, אין מקום ליחסי-חטא ותאווה...<br />אילו רצינו להגשים בעקביות השקפה זו, כי אז לא היה מנוס אלא להגיע למסקנותיו של טולסטוי ב&quot;קרייצרובה סונטה&quot; שלו, אולם התורה אינה יכולה להגיע למסקנות כאלה, מפני שהן נגד החיים, והתורה - תורת חיים היא. על כן הפעילה התורה עיקרון זה בכל חומרתו רק במקום שיכלה להפעילו. היא הפעילה אותו לגבי עריות. יראה האדם בקרובי משפחתו בני-אדם בלבד ולא אמצעי לסיפוק תאוותיו המיניות.<br />התורה רואה לפניה שלושה סוגים של קרובות-משפחה: ישנן קרובות שנאסרו כדי שלא לפגוע בכבוד אישיותן ('אמך הִוא', 'אחותך הִוא' וכו'), אחרות נאסרו, מפני שהאישיות של בני-אדם נוספים נפגעת על ידי כך ('ערות אביך הִוא', 'שאר אביך הִוא' וכו'), עוד אחרות נאסרו, מפני שיש בכך משום חטא הפוגע באישיותו של האדם עצמו ('ערותך הנה').<br />אחרי כל אישה שנאסרה, מטעימה התורה בשפה ברורה למדי את משמעות האיסור: 'אחותך הִוא', 'שאר אביך הִוא', 'ערותך הִוא', כאילו אמרה: במקום שאתה חייב לקיים קשר ידידותי טהור, אסור לך לקיים יחסי-מין. למה, אם כן, לבקש טעמים בדויים מן הלב, כאשר התורה עצמה מבהירה את טעמיה במילים קצרות, ברורות, פשוטות? כלום אין זה ברור, שזאת ורק זאת הייתה כוונת התורה? וכל אותם חצאי פסוקי, כפי שהובנו עד כה, כלום אין הם אלא חזרות שלא לצורך?","842","","753","True","True","False","","105","213.151.56.12","0","98613","יבמות|מט ע&quot;א",""),new Message("98629","98617","אין שם שום הסבר רק שזה רע, אבל למה?","26/04/22 07:46","כה ניסן","תשפ&quot;ב","07:46","אליצפן","ספר החינוך מצוה קפח <br /><br />שלא להתעדן באחת מכל העריות, והן קרובות ואשת איש ונדה, ואפילו בלא ביאה כגון חיבוק ונישוק וכל הדומה לאלו הפעולות הרעות שמעמיקין בהן בעלי הזימה ההולכים אחרי ההבל ויהבלו, שנאמר [ויקרא י&quot;ח, ו'] איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה, ופירושו כאילו אמר לא תעשו שום קריבה שהיא הגורמת והמביאה האדם לגלות ערוה. וכן דרשו זכרונם לברכה לא תקרבו לגלות, אין לי אלא שלא יגלה, מנין שלא יקרב, תלמוד לומר ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב [שם, שם י&quot;ט], אין לי אלא נדה בלא תקרב ובלא תגלה, מנין לכל העריות, תלמוד לומר לא תקרבו לגלות, ושם נאמר [שם, שם כ&quot;ט] ונכרתו הנפשות העושות, שמא תאמר יהיו חייבין כרת על הקריבה לבד, תלמוד לומר העושות, ולא הקריבות. <br /><br />ונכפל הלאו באיסור זה באמרו [שם, שם כ&quot;ו] ולא תעשו מכל התועבות, שיכלול כל ענינים אלה שהם תועבת יי, כלומר שהעושה אותן יתרחק מן הטובה ומסיר מעליו השגחת השם ברוך הוא. וזהו פירוש תיעוב השם בכל מקום לפי מה ששמעתי. וגם כן מה שכתוב בסוף הענין [שם, שם כ&quot;ז] כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם ואקוץ בם, הענין לומר שהמדה מגונה מאד, וכל דבר רע ומאוס ביותר יכנה הכתוב כאילו השם שונא אותו, והכל על הענין שאמרנו, וכעין מה שאמרו זכרונם לברכה בכל מקום כדי לשבר את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע. <br /><br />ולשון ספרא כמעשה ארץ מצרים וגו' וכמעשה ארץ כנען וגו', יכול לא יבנו בנינות כמותם. תלמוד לומר [שם, שם ג'] ובחוקותיהם לא תלכו, לא אמרתי אלא בחוקים החקוקים להם ולא בנינותיהם. ושם נאמר מה היו עושין, האיש נושא איש ואשה נושאת אשה, ואשה נישאת לשני אנשים. <br /><br />משרשי הרחקת הזימה כתבתי בפרשת וישמע יתרו בלאו דלא תנאף ח' מה שידעתי. וזאת המצוה גם כן מאותו השורש הוא, שנמנענו מהתקרב עם הערוה שום קורבה, לפי שידוע כי הקורבה סיבה אל גילוי ערוה, ובגילוי הערוה ימצאו כמה תקלות וכמה הפסדים כמו שכתבתי שם. ואמנם אותו הטעם יספיק באשת איש, <span class='bordeaux'><b>אבל בקרובות עדיין צריכין אנו לטעם אחר</b></span>, ובאזהרת ערות אם נכתוב בו מה שנדע בעזרת השם","502","","753","True","True","False","","97","84.229.46.141","0","98613","יבמות|מט ע&quot;א",""),new Message("98636","98629","יש דברים שמצריכים","26/04/22 09:25","כה ניסן","תשפ&quot;ב","09:25","עלי","הסבר הגיוני - שכלי. יש דברים שההסבר אינו כזה אלא נובע ממבט מציאותי נסיוני. הקב&quot;ה ברא את עולמו כך ( ומדוע ברא כך לא כתב בתורתו ) שנישואי קירבה עלולים להגדיל את הטעויות בהעברת החומר התורשתי ( מוטציות מזיקות ) ולהגדיל את כמות המומים המולדים ותמותת העוברים והתינוקות. אפשר וקיימים נזקים נוספים מעריות.<br />הקב&quot;ה ברא עולמו 'לשבת בה' ולא לאבדון והשחתה. בכלאיים ממש כשמדובר בתערובת מין בשאינו מינו פשוט לא יכולים להיות צאצאים.<br />כנראה שכבר בתחילת ימי עולם הבינו בני האדם ( והרי מן הסתם הקב&quot;ה הורה כן לאדה&quot;ר )שתוצאות כאלו הן הרות אסון לחברה ונמנעו מעריות ומאז המבול אפילו מקרבה לעריות ( לכן בקרו את יעקב שנשק לרחל, כי לא ידעו שהוא קרוב שלה ), שהרי התורה לא חידשה את איסור העריות שהיה קיים מקדמת דנא אלא הגדירה מחדש בלבד והרחיבה.<br />האם תמיד נישואי קרובים גורמים לנזקים כאלו והאם בנישואים רגילים אין ? ודאי שלא. מדובר בסיכויים וסיכונים. בעריות סיכון הנזקים גבוה. ברגילים, נמוך. ואכמ&quot;ל כי נגעתי רק בקצה המזלג בעניין ולא באתי אלא לסבר את האוזן.","209","","753","True","True","False","","97","84.110.114.45","0","98613","יבמות|מט ע&quot;א",""),new Message("98637","98636","מחלות גנטיות הן לא הסיבה לאיסורי עריות!","26/04/22 09:33","כה ניסן","תשפ&quot;ב","09:33","Almuaddib","&quot;עֶרְוַת אֵשֶׁת-אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה&quot;. איזו קרבה גנטית יש כאן העלולה לגרום למומים? זו לא אחותו, לא בת דודו, וכו'.<br /><br />ויתר מכן, איך תסביר כי מצד אחד, ערוות דודתך באיסור, אך באחייניתך - אתה מותר? איך שתי הלכות אלו, האיסור וההיתר, יכולות לדור בכפיפה אחת עם ההסבר ההגיוני-שכלי שלך?<br /><br />על כרחך, גזירת הכתוב היא.","107","","753","True","True","False","","94","87.70.44.136","0","98613","יבמות|מט ע&quot;א",""),new Message("98641","98636","זה לא מקיף את האיסורים של התורה.","26/04/22 09:59","כה ניסן","תשפ&quot;ב","09:59","אליצפן","1. למה דודה זה עריות ודוד לא (אלא אפילו מצוה).<br />2. אחות אשתו בחייה ערוה לאחר מותה לא? מה השתנה בגנטיקה על האחות?<br />3. בת אשתו ערווה בת אנוסתו לא. הרי מדובר באותה אשה רק במעמד אחר.<br />4. אשת אח לאחר מותו כשיש לו ילדים, ערוה ובלי ילדים מצווה ליבם.<br /><br />רשימה חלקית.<br /><br />בבעלי חיים וצמחים דווקא ע&quot;י הכלאה בין מינים דומים משביחים את המין, למה שלא יהיה מותר גם בבני אדם?","502","","753","True","True","False","","110","84.229.46.141","0","98613","יבמות|מט ע&quot;א",""),new Message("98643","98638","העריות לא מוגדרות אצל חז&quot;ל כחוקה","26/04/22 10:05","כה ניסן","תשפ&quot;ב","10:05","אליצפן","","502","","753","False","True","False","","115","84.229.46.141","0","98613","יבמות|מט ע&quot;א",""),new Message("98644","98643","גם לקשור את שרוכי הנעל השמאלית כך","26/04/22 10:15","כה ניסן","תשפ&quot;ב","10:15","Almuaddib","האם בהכרח יש פשר לסדר נעילת הנעליים בבוקר, או שלא ניתנו אלא כדי לצרוף בהם את הבריות?<br /><br />אתה נכנס כאן לשאלה העתיקה על טעמי המצוות. אמנם, לפי הרמב&quot;ם במו&quot;נ, לכל המצוות יש טעם, אלא שלא תמיד דעתנו רחבה מספיק כדי לרדת לעומק הטעם. <br /><br />ומחלוקת זו, עתיקה היא, שהרי כבר במסכת ברכות למדנו מחלוקת בדין מדוע האומר עד קן ציפור יגיעו רחמיך - משתקין אותו.<br />מי שאומר שיש למצוות טעם - נתן טעם: &quot;מפני שמטיל קנאה במעשי בראשית&quot;.<br />ואילו כנגדו ראינו: &quot;מפני שעושה מידותיו של הקב&quot;ה רחמים ואינן אלא גזירות&quot;.<br /><br />האם שילוח הקן מוגדר אצל חז&quot;ל כחוקה?","107","","753","True","True","False","","99","87.70.44.136","0","98613","יבמות|מט ע&quot;א",""),new Message("98645","98644","אם כבר צטטת את הרמב&quot;ם אז עד הסוף.","26/04/22 10:54","כה ניסן","תשפ&quot;ב","10:54","אליצפן","רמב&quot;ם מורה נבוכים, ח&quot;ג, פל&quot;א, תשמ&quot;ח עמ' שמו<br />יש בבני אדם, אנשים <span class='bordeaux'><b>שקשה בעיניהם</b></span> מתן טעם למצוות, <span class='bordeaux'><b>ויותר חביב</b></span> עליהם, שאין להשכיל לצווי ולאזהרה ענין כלל. ואשר הביא אותם לידי כך הוא חולי, שמצאוהו בנפשם ואינם יכולים לבטא אותו ואינם מצליחים להסבירו, והוא, שהם חושבים כי אלו היו המצוות הללו מועילות במציאות הזו ומשום כך וכך נצטוינו בהן, הרי כאלו באו ממחשבה ומרעיון בעל דעה, אבל אם היה דבר שאין להשכיל לו ענין כלל, ואינו מביא לתועלת, הרי הוא בלי ספק מאת ה', שהרי אין בינת האדם מביאה לידי דבר מזה. וכאילו אלה חלושי הדעת, האדם בעיניהם יותר שלם מעושהו, כי האדם הוא אשר יאמר ויעשה מה שמביא לתכלית מסוימת, והא-ה אינו עושה כן, אלא יצווה אותנו לעשות מה שלא תועילנו, ויזהירנו מלעשות מה שלא תזיקנו עשייתו, יתעלה ויתרומם. אלא הדבר הוא בהיפך זה... ממה שנאמר... 'אשר ישמעון את כל <span class='bordeaux'><b>החוקים </b></span>האלה, ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה' (דברים ד ו). הרי באר כי אפילו <span class='bordeaux'><b>החוקים</b></span>, כולם מורים אצל כל העמים שהם בחכמה ותבונה. ואם היה צווי, שאין לדעת לו סיבה, ואינו מביא תועלת, ואינו דוחה נזק, מדוע ייאמר על הסוברו, או העושהו, שהוא חכם ונבון ורם המעלה, ויהיה זה מופלא בעמים?!","502","","753","True","True","False","","113","84.229.46.141","0","98613","יבמות|מט ע&quot;א",""),new Message("98648","98646","אבל למה נהגו? למה התורה אמצה מנהגים אלו","26/04/22 13:22","כה ניסן","תשפ&quot;ב","13:22","אליצפן","אבל למה נהגו? <br />למה התורה אמצה מנהגים אלו? <br /><br />למה קבעה להם גדרים חמורים ביותר מיתה בבי&quot;ד, בידי שמים וכרת?<br /><br />הכלילה אותם כעברות החמורות ביותר של יהרג ואל יעבור?","502","","753","True","True","False","","111","84.229.46.141","0","98613","יבמות|מט ע&quot;א",""),new Message("98649","98648","לגבי שאלתך הראשונה","26/04/22 13:31","כה ניסן","תשפ&quot;ב","13:31","אור חדש","מסתמא תרצה לקבל מקור שידבר על מנהגים מלפני אלפי שנים כלומר מישהו שכתב לפני אלפי שנים ספר על טעמי מנהגי וחוקי אכד ואשור?<br />חוששני שאין בנמצא<br /><br />השערות וסברות של חוקרים מהדורות האחרונים יש<br /><br />לגבי התורה<br />מה שחזל מספרים זה שהיה קשה לישראל קבלת דיני עריות עד שישבו ובכו כל העם למשפחותיו, כלומר העניין היה נראה להם לא הגיוני, שהרי על דבר שברורה לך תועלתו לא תבכה כ&quot;כ<br /><br />לכן חוששני שגם לתשובות אלו לא תמצא מענה מספק","458","","753","True","True","False","","85","188.64.207.82","0","98613","יבמות|מט ע&quot;א",""),new Message("98650","98649","שלמות השכל ושלמות הרגש","26/04/22 13:49","כה ניסן","תשפ&quot;ב","13:49","אליצפן","הזכרת טעמי מצוות בתפילה<br /><br />התוספות יום טוב, (משנה ברכות פ&quot;ה מ&quot;ג), מבחין &quot;וטעמייהו, דוקא בתפילה, שכשאומר בתפילה מחליט הדבר, ולהכי משתקין אותו. מה שאין כן דרך דרש או פשט&quot;<br />.<br />הראי&quot;ה קוק, מרחיב רעיון זה: רעיון זה (אי&quot;ה ברכות פ&quot;ה, אות קד): &quot;... אמנם נכון מאד לומר שאע&quot;פ שמצד <span class='bordeaux'><b>משפט השכל</b></span> ראוי לחפש טעם למצות, וזוהי<span class='bordeaux'><b> שלימות השכל שהוא שלימות התורה</b></span>. אמנם <span class='bordeaux'><b>שלימות הרגש ותמימות הלב</b></span> בעבודת ד', שגם הוא חלק גדול משלימות האנושי, ראוי להיות יותר קבוע בהשקיף על המצות רק מצד רצון השם ית' שבהם ולא מצד הטעם שימצא בהם... ע&quot;כ זהו ההבדל בין <span class='bordeaux'><b>זמן תורה לזמן תפילה,</b></span> וכשאומר בתפילה על קן צפור יגיעו רחמיך, הוא <span class='bordeaux'><b>מבלבל </b></span>בחשבונות של עומק חכמה וחשבון של טעמי מצות את הוד <span class='bordeaux'><b>ההרגש</b></span> שצריך להיות <span class='bordeaux'><b>טבעי ופשוט</b></span> בלב תמים בתפילה, אע&quot;פ שמצד עצמה היא דעה נכונה... שישכיל מזה ערך הציורים הצריכים אל התפילה וערך השכל הצריך אל התורה והשלימות המדעי, וידע לתן לכל דבר מועדו וענינו &quot;כבוד אלהים הסתר דבר'&quot; היינו מצד רגש עבודת ד' והשתפכות הנפש שהחשבונות היתירות מפסידות אותו, &quot;וכבוד מלכים חקור דבר&quot; היינו מצד עבודת השכל ושלימות התורה שבה מלכים ימלכו. ונמצא שאין ההשתקה באה מצד <span class='bordeaux'><b>איסור </b></span>שיש בדעה זו כ&quot;א מצד <span class='bordeaux'><b>בלבול </b></span>דעת שיש על ידה בעת התפילה הראויה למנוחה שלימה והשתפכות הנפש בתשוקתה אל אדוני' שהוא תהלתה ית&quot;ש'.","502","","753","True","True","False","","110","84.229.46.141","0","98613","יבמות|מט ע&quot;א",""),new Message("98656","98655","יישכ","26/04/22 22:24","כה ניסן","תשפ&quot;ב","22:24","אור חדש","רק תקן ההעתקה הכפולה","458","","753","True","True","False","","68","77.139.145.160","0","98613","יבמות|מט ע&quot;א",""),new Message("98659","98655","כמה קושיות על ר' הלל צייטלין?","27/04/22 08:40","כו ניסן","תשפ&quot;ב","08:40","אליצפן","א.	האם קיום יחסי מין על פי <span class='bordeaux'><b>התורה </b></span>זה יחסי-<span class='bordeaux'><b>חטא ותאווה</b></span> (חטא הפוגע באישיותו של האדם עצמו)? יחס כזה הוא בתפיסה הנוצרית (החטא הקדמון), שטולסטוי מתמודד איתה, ליחס אל הנשים במאה ה-19, בחברה הרוסית בניגוד ליחס של היהדות לנשים? מה לזה וליחס של התורה לחיי אישות? התורה רואה בחיי הנישואין <span class='bordeaux'><b>קדושה </b></span>(&quot;הרי את <span class='bordeaux'><b>מקודשת </b></span>לי&quot;).<br />ב.	הוא טוען כי הרמב&quot;ם והרמב&quot;ן העיזו &quot;<span class='bordeaux'><b>לבדות </b></span>מלבם טעמים לאיסורי עריות&quot;, ומנין הטעם שלו?, מנין לו שדיוק מהפסוקים מגבה את הטעם שהוא עצמו אולי <span class='bordeaux'><b>בודה מליבו</b></span>?<br />ג.	למה לשאת אשה זרה ולקיים אתה יחסי מין זו לא פגיעה באישיותה ולשאת ערווה, שהתורה אסרה זו כן פגיעה באישיותה?<br />ד.	למה קיום יחסי מין עם אלמנת אח, שיש לה ילדים זה פגיעה באישיות, ואם אין לה ילדים זו <span class='bordeaux'><b>מצווה</b></span>?<br />ה.	למה קיום יחסי מין (ע&quot;י נישואין) עם דודה זה ערווה ועם דוד זו מצווה?<br />ו.	למה הוא מבטל את הרמב&quot;ן, שאומר שיש <span class='bordeaux'><b>סוד </b></span>בדבר, ולא מנסה למצוא מהו אותו סוד? ככה מתייחסים לרבותינו הראשונים. אותו כנ&quot;ל לגבי הרמב&quot;ם.<br />ז.	לזכותו של ר' הלל צייטלין, יאמר כי רוב הדברים שכתה היו בד&quot;כ, <span class='bordeaux'><b>לנוער רוסי מתבולל</b></span> שמכיר את טולסטוי יותר מאשר את רבינא ורב אשי. ואולי אותם הוא חשב שזה ישכנע (כפי שהרמב&quot;ם במו&quot;נ מרבה לצטט את אריסטו, כי הוא מתמודד עם נבוכי הפילוסופיה היוונית). <span class='bordeaux'><b>האם דברים אלו משכנעים את יושבי בית המדרש</b></span>?","502","","752","True","True","False","","146","84.229.46.141","0","98613","יבמות|מט ע&quot;א",""),new Message("98671","98655","תמהני על דברי ר' צייטלין,","27/04/22 17:10","כו ניסן","תשפ&quot;ב","17:10","Almuaddib","&quot;להתייחס אל אישה כלשהי בכבוד ובהוקרה עמוקה ובעת ועונה אחת לקיים עמה יחסי-מין, אלה הם, באמת, תרתי דסתרי, אף על פי שבני-אדם אינם מוכנים להודות בכך.&quot;<br /><br />האם אדם לא יכול להתייחס אל אשתו &quot;בכבוד ובהוקרה עמוקה&quot;?<br /><br />&quot;וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ, וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ&quot;!<br /><br />שמא העדיף ר' צייטלין שתרנגולת לא תטיל ביצה, וגו'?","107","","752","True","True","False","","100","77.127.191.62","0","98613","יבמות|מט ע&quot;א",""),new Message("98668","98659","תגובה","27/04/22 15:57","כו ניסן","תשפ&quot;ב","15:57","איתיאל","קודם כל כדאי להכיר את הגותו של צייטלין. אדם עמוק ומיוחד.<br /><br />א. זו אכן נקודה מורכבת שהוא קצת הקצין כאן. אין ספק שיש מורכבות בקשר המיני. יש שמצליחים להתמודד איתו בהצלחה ויש שלא, אך הסכנה ודאי קיימת.<br /><br />ב. אולי. זו דרכה של תורה. אין לאדם אלא את שכלו שלו.<br /><br />ג. הוא התייחס לכך במאמר.<br /><br />ד. כאשר אין ילדים יש ערך של המשך הזרע שחייבים להשלים, והוא גובר. ואכן, מצאנו שחז&quot;ל ראו קושי בכך, וראינו שצריך להיות לשם שמים, ואם זה ממקום של תאווה המעשה פסול וקרוב לממזרות.<br /><br />ה. זו שאלה בכל מקרה, גם אליבא דהרמב&quot;ם ויצר ההסברים. נראה כי קרבת המשפחה דרך האב חזקה מזו של האם. זה קשור לצורת החיים בעבר, בה האישה יצאה מבית אביה ועברה לבית חמיה. כלומר: חייו בבתי אבות. לפיכך אחות האב שנמצאת בקרבה אליו יותר קרובה, ויחסים עימם מחללים את כבוד האב. לעומת זאת, מצד האם לא מכירים כ&quot;כ את אחיה והקשר לאם רחוק יותר.<br /><br />ו. כך היא דרכה של תורה לחלוק ולהתקיף, במיוחד בדברי אגדה, ואין משוא פנים. הניסוח די עדין, הוא קרוב לביטוי המקובל &quot;צריך עיון&quot;. לגבי הסוד - למרות הסוד צריך טעם בפשט.<br /><br />ז. אותי הדברים שכנעו, ואינני מכיר את טולסטוי... את רבינא ורב אשי אני לא מתיימר לומר שאני מכיר, אבל אני זוכה שנים רבות ללמוד את התלמוד שערכו.","842","","752","True","True","False","","54","","0","98613","יבמות|מט ע&quot;א",""),new Message("98690","98671","הרב קוק - הפך דברי ר' הלל צייטלין","29/04/22 13:04","כח ניסן","תשפ&quot;ב","13:04","אליצפן","הרב קוק - הפך דברי ר' הלל צייטלין (ואלי בעקבות דבריו)<br /><br /><span class='bordeaux'><b>אל כל שאר בשרו לא תקרבו</b></span>. איסור עריות הקרובות. פועל על <span class='bordeaux'><b>טבע האהבה האנושית</b></span>, שתהיה ראויה להתפתח מצד מעלת <span class='bordeaux'><b>הרוח והכח המוסרי שבאדם</b></span>. והנה אהבת המשפחה היא ראש הקולטורא, על כן צריך ש<span class='bordeaux'><b>לא תחשך באהבה חומרית,</b></span> וע&quot;י היתר הקרובות היתה אהבת המשפחה <span class='bordeaux'><b>מובלעת </b></span>בתאוה החומרית. ולבד מה שהיה חסר כח המשלים של אהבת המשפחה לחציו של כל מין, היה גם מוליד <span class='bordeaux'><b>שנאה </b></span>למין השוה, מנשים לנשים ומאנשים לאנשים, עד שהיה מביא את האנושיות לידי <span class='bordeaux'><b>שקיעה גדולה ומניעת הצדק האלוקי.</b></span><br />פנקסי הראי״ה א' כג","502","","750","True","True","False","","143","84.229.46.141","0","98613","יבמות|מט ע&quot;א",""),new Message("98691","98690","תודה!","29/04/22 15:16","כח ניסן","תשפ&quot;ב","15:16","איתיאל","אינני רואה מחלוקת, אלא אותו רעיון בניסוח מעודן ומדויק יותר. <br /><br />תודה ששיתפת","842","","750","True","True","False","","96","","0","98613","יבמות|מט ע&quot;א","")];var iTotalPages=811;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82873);