var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=94083;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("למי שלא לומד דף יומי","http://daf-yomi.com/forums/Message.aspx?id=31807")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107079","מה זה מפרכסין ?","מרדכי דב זינגר","25/04/24 18:44","807","70"),new MostViewed("107080","קשר בין איסור ריבית לבין יציאת מצרים","לינקוש","28/04/24 08:18","58","60"),new MostViewed("107082","תנורו של עכנאי: שאלת שני ימי ר&quot;ח בגמרא","שי ואלטר","28/04/24 14:41","948","57")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("94083","0","סיים 4,000 פעם מסכת ביצה ור&quot;ה","10/10/21 19:14","ד חשון","תשפ&quot;ב","19:14","לינקוש","<span class='bordeaux'><b>האיש שחזר על מסכת ביצה יותר מ- 4000 פעמים • מיוחד</b></span><br /><br /><span class='darkYellow'><b>הדרן עלך • על מורדות הר-המנוחות, נחשפה מצבתו של יהודי אשר &quot;למד וחזר בעל פה יותר מארבעת אלפים פעם, על מסכתות ביצה וראש השנה&quot; • מכיר את האיש?</b></span><br /><br />משה ויסברג, בחדרי חרדים, ד' כסלו תשע&quot;ב 30/11/2011 09:25<br /><br />ניתן ללמוד הרבה מכיתובי מצבות. הנה אחד מהם.<br /><br />בין הקברים בהר המנוחות בירושלים מסתתרת מצבה של יהודי בשם ר' אליעזר יוסף לדרברג ז&quot;ל, שנפטר בכ&quot;ג סיון בשנת תשי&quot;ד.<br /><br />על מצבתו נאמר כי הרביץ תורה ברבים, למד וחזר בעל פה יותר מארבעת אלפים פעם, על מסכתות ביצה וראש השנה.<br /><br />&quot;בצוואתו&quot;, כך צויין &quot;ביקש שיחרתו על מצבתו את הדבר כדי שאולי גם הקורא יקבל על עצמו לעשות כך&quot;.<br /><br />באחרונה אף נוסף שלט קריא וברור ליד המצבה, כדי שהכיתוב יבלוט.<br /><br /><a target='_blank' rel='nofollow' href='http://www.bhol.co.il/news/92413?utm_source=whatsapp&utm_medium=link&utm_content=share&utm_campaign=article_in_bhol'>מקור</a>","58","pdf","935","True","True","False","","781","141.226.75.146","0","0","ביצה|מ ע&quot;ב","0-pdf,1-jpeg"),new Message("94084","94083","מעניין","10/10/21 20:11","ד חשון","תשפ&quot;ב","20:11","אור חדש","האם זכינו לחידוש או ביאור כלשהו ממנו על מסכתות אלה?","458","","935","True","True","False","","90","77.139.145.160","0","94083","ביצה|מ ע&quot;ב",""),new Message("94090","94083","מתוך הנכתב","10/10/21 22:59","ד חשון","תשפ&quot;ב","22:59","יחיה","לרגל היארצייט של הגרב׳׳צ (פלמן) זצ׳׳ל, החל ביום שישי י&quot;ב בשבט, נביא בזה עובדות מאורחותיו, מתוך הספר החדש העומד לראות אור בקרוב (בס׳׳ד לקראת ראש חודש אדר ב'). [כבר יצא לאור].<br /><br />מצבו הגופני של הגאון בשנים האחרונות הללו, ידע עליות ומורדות, עד זיבולא בתרייתא. אך בין בעליה ובין בירידה, הוא כאילו הפקיר את עצמו מול היסורים לאמר: כל ייסור שרוצה יבוא ויזכה מן ההפקר - בר׳ שלום בן ציון בן חנה רחל, אם רק קיבל רשות מבוראו. כך עטף את עצמו בשקט של קבלת היסורים באהבה. וכבר אמרנו, כי מידי יום ביומו היו תמהים מקורביו, כיצד מגיעים לידי דממה כזו. שקט בראשית.<br /><br />שלושת הימים האחרונים גופו הלך ונחלש.<br /><br />וכיון שהגוף נחלש, ידוע ליודעין, שבזמנים הללו יש לנפש, לרוח ולנשמה מה לומר, יותר מתמיד. השנים הללו, אינם ניתנות לתיאור.<br /><br />לפעמים הם חיים של - חצי גוף חצי נשמה, חצי למעלה וחצי למטה. ואם הוא תלמיד חכם הרווי במחשבות ותורות ופלפולים, או אם התקדש בסילודין, אז לפעמים קל לו הרבה יותר מאחרים. כך גם היה בשנתיים האחרונות של הגאון רבי בן ציון פלמן.<br />עד הגיעו שלושת הימים אחרונים עלי אדמות, שהיו מאלפים ומרתקים בכל קנה מידה.<br /><br />הקדמה.<br /><br />בשבועות האחרונים לחייו, כוחו הגופני התחזק והוא מסר שיעורים בבית הכנסת בשבת וכן את השיעורים בכולל תמידין כסדרן, אלא שביום חמישי האחרון היינו שלושה ימים לפני הסתלקותו, נודע לו על פרט מסוים של זיכוי הרבים שיותר לא יוכל להמשיך בו - בצורת סדרי הכולל שלו, והוא היה סבור מאז כי למען כך הוא מקבל כוחות ובריאות משמים. הוא הצטער.<br /><br />ואחרי שנודע לו לפני שפתח בלימוד עם החברותא, התעטף עליו רוחו, שקע בהרהורים קצרים בריכוז רב ובכובד ראש, ואז פתח את עיניו ואמר לחברותא: ״כמדומה לי, שסיימתי את תפקידי”...<br /><br />זה היה משפט לא צפוי ולא אופייני כלל - לרבי בן ציון שלא הוציא מימיו מילה מיותרת.<br /><br />עם סיום המשפט הנורא במילים הבודדות הללו, הוא החל לרעוד. רעד אחרי רעד במשך שניות רצופות. אולי חרדת רבי יוחנן בן זכאי. לאחר שתיקה קלה של שניות נוספות, ביקש מהחברותא לסדר לו ענין אישי מסוים, ואז הוסיף ״הייתי גם רוצה להיכנס להתייעץ דבר מה עם הרב שטיינמן״ ואז מיד פתח את הגמרא, והם החלו ללמוד, כמו אתמול שלשום. והמילים הללו כאילו נעלמו ופרחו. אחרי הלימוד נסעו הביתה כרגיל. יום חמישי.<br /><br />מכאן ואילך, ליל שישי ויום שישי נוצלו כמו תמיד לחטוף עוד שורה ועוד בתורה, אך הפעם הניח דגש על מסכת ביצה.<br /><br />מדוע מסכתא זו?<br /><br />עוד בנעוריו בישיבה קטנה, אמר פעם לאחד החברים: ״ראיתי בשם הגר״א שכל אדם צריך לשנן לפחות מסכת אחת מהש״ס שיידע אותה בעל פה, שיוכל לבוא עמה לעולם האמת. אני לקחתי לעצמי את מסכת ביצה״. (מסכת ביצה היתה המסכת הראשונה שהגרב״צ למד כשהתחיל את דרכו בישיבה קטנה ״גירסא דינקותא״.)<br /><br />ואכן מנעוריו גרס את המסכת למד אותה בעיון רב שוב ושוב . את מסכת ביצה יכול היה למנות את שורותיה ולספור את אותיותיה. הוא למד ביצה גמרא, רש״י ותוספות מאות ואולי אלפי פעמים. (את ששת חלקי ה׳משנה ברורה׳ חזר מאות פעמים, כמו כן את הש״ס פעמים רבות, והיו כמה מסכתות שחזר וסיכם כמאה פעמים, אבל כל אלו לא הגיעו לחזרה על מסכת ביצה).<br /><br />דפי הש״ס בבית של רבי בן ציון ישנים וכמעט תלושים, הש״ס עומד להתפורר מרוב שימוש בו, אבל מסכת ביצה מפוררת לחלוטין. הדפים פרודים לחלוטין.<br /><br />בכל עת פנאי לקח לעצמו את מסכת ביצה וחזר עליה. בימי בין הזמנים או בשבתות אחרי הסעודה, אם קרה מקרה, שלא היה עסוק בלימודים הקבועים שלו, הוציא מארון הספרים את הגמרא האהובה עליו ״מסכת ביצה״ וגרס אותה בדרך כלל ברציפות ומכריכה לכריכה. בקול בנעימות. במתיקות.<br /><br />מפעם לפעם היה ניגש לאחד מהבנים שבאו לבקר בבית, ושא ל בעדינות ״אתה רוצה ללמוד חברותא״, והתיישבו לאחר הסעודה בשבת ללמוד מסכת ביצה. גם כאשר הנכדים ביקשו ממנו ללמוד אתו, מה למד איתם - מסכת ביצה.<br /><br />וכך ביום שישי האחרון. על השולחן היתה מסכת ביצה. הוא התחיל אותה, ואחרי כשעתיים נחלש ונרדם מעט ומשהתעורר שוב מסכת ביצה.<br /><br />מסכת ביצה! ”מסכת עולם הבא!״<br /><br />מסכת ביצה כאילו החלה לעטוף אותו חזק. הוא החזיק בה והיא החזיקה בו הוא תפס את מסכת ביצה לפת אותה בכוחות האחרונים.<br />***","1493","","935","True","True","False","","93","141.226.9.104","0","94083","ביצה|מ ע&quot;ב",""),new Message("94100","94084","שאלה מעניינת.","11/10/21 14:03","ה חשון","תשפ&quot;ב","14:03","מרדכי דב זינגר","הרי אין ספק שמי שלמד 2000 פעם... <br />התחדשו לו חידושים וביאורים שעין לא ראתה.<br />איפה הם ? <br />יתכן שכתבם ולא הדפיסם... <br />או מחוסר תקציב <br />או שכתבם על לוח &quot;ליבו&quot; והרוצה להגיע לחידושיו... שילמד בעצמו.<br />או שתוכניתו היתה להוציא את הספר לאחר לימוד של עוד 2000 פעמים<br /><br />(פגשתי אברך שעובד על ספר בנושא מסויים כבר עשר שנים. אמרתי לו. לו להצעתי שמעת אל תיגש להדפסה בפחות מעוד שחש שנים... הרי דברים כל הזמן מתחדשים.... הוא כ&quot;כ שמח לשמוע זאת.. שיש מישהו שמבין אותו... לאחר שכל משפחתו ומכריו לוחצים עליו כבר להו&quot;ל...)<br /><br />בכלל מעניין אותי מה עדיף.<br />ללמוד 200 פעם את כל הש&quot;ס <br />או 2000 מסכת אחת ?","807","","934","True","True","False","","70","213.151.62.127","0","94083","ביצה|מ ע&quot;ב",""),new Message("94091","94090","חלק שני","10/10/21 23:04","ד חשון","תשפ&quot;ב","23:04","יחיה","נכנסה ״שבת מלכתא״, שבת שירה פרשת בשלח.<br /><br />רבי בן ציון יצא לבית הכנסת ״נחלת משה״, ומסר את השיעור הקבוע בין קבלת שבת למעריב.<br /><br />אחרי דברי התעוררות. אמר כי שמע מעילוי אחד ששאל על פי הגמרא בשבת בדף קי״ג ב׳ שאלה יפה, שבגמרא מסופר על אחד שאכל עפר ולאחר מכן אכל תחלי - שחלים, והשחלים הללו כשהגיעו לעפר שנח בתוך הגוף התחילו לצמוח וכשגדלו בתוך גופו והגיעו ללב מת אותו אדם.<br /><br />ושאל העילוי לו יצויר שהיה אפשר לאכול את הפירות שצמחו בתוך הגוף, מה היו מברכים על זה אדמה או שהכל, ולכאורה הדבר תלוי ועומד במחלוקת החזון איש והחיי אדם, מה מברכים על גידולים שאינם גידולי קרקע. פלפל לכאן ולשם, והסתפק אם אדם שהוא מאדמה, שמא שייך לברך על מה שצומח בו ״בורא פרי האדמה״ (והביא דימוי מילתא לכך) וסיים את השיעור במילים ״כי אדם מאדמה הוא״.<br />***<br />את התפילות והסעודות קיים כסדרו מידי שבת. כמו בכל שבת בעת ששר זמירות שבת, היה הקול הדקיק שלו מתחיל להסתלסל מתוך דבקות גמורה. הקול התמזג לשירה, הפנים היו מתאדמות מאהבת ה׳, והגאון היה מתלהט בשרעפים כמה דקות, כאילו התנתק מהסובבים לתוך עולם אחר. וכך גם בשבת האחרונה. כאשר הגיעו לקטעים המדברים בדבקות בה׳, התרגש מאוד, כמו תמיד, ואף זלגו עיניו דמעות.<br /><br />הוא אכל כזית פת וטעם מהדגים והודה לרבנית על טרחתה לסעודה. טעם גם מהבשר. בירך ברכת המזון במתינות.<br /><br />אחרי הסעודה, פתח שוב את מסכת ביצה.<br /><br />בשנה האחרונה בשבתות אחרי הסעודה הייתה לו קביעות ללמוד משניות שביעית עם ר״ש ורמב״ם (השנה הייתה שנת שמיטה) וגם סדר מיוחד במשנה ברורה. אבל הפעם ביקש את מסכת ביצה. למד בה בקול נעים, וכשהוא מתנדנד בשעת הלימוד - שלא כרגיל כדרכו בשנים האחרונות, שכבר לא היה לו כוח לכך.<br /><br />כך ברציפות, עד שהגיע זמן תפילת מנחה, וסעודה שלישית .<br /><br />כאילו קיבל תוספת כוח כנר המתעצם לפני כיבויו. כשסגר את הגמרא לפני ׳סעודה שלישית', היה קשה לו להגביה אותה ולנשקה. הוא התכופף לעבר השולחן ונשקה.<br /><br />שעון החול, הלך ואזל.<br /><br />מוצאי שבת בפתח, השעון שתלוי על הקיר בבית לוחש למחוגיו - אלו השעות האחרונות שהרב עוד יביט עליכם. הזמן קצר והמלאכה מרובה.<br /><br />אחד מהנכדים שהיה בבית ניגש לאחר הבדלה אל סבא וביקש ברכה, סבא לחץ את ידו בירך... ובירך... זמן ממושך אחז בידו, ומיאן להיפרד - התפלל עליו ובירכו שוב.<br /><br />אח״כ נכנסו בני המשפחה שליט״א עם נכד בן שלש להתברך מפי סבא לכבוד החלאקה. הם התקבלו והתברכו במאור פנים - להם ולכל משפחתם.<br /><br />ומיד אח״כ הגמרא ביצה נפתחה, עוד שני דפים במתינות בריכוז.<br /><br />באותה שעה, עמדה לידו שלווה מיוחדת, שהקיפה את הפנים שלו בכמין הינומה. השערות הלבנות של ר׳ בן ציון העומד להסתלק מהעולם, עמדו כעין פסיסים דקיקים, וטבלו בשלווה האין סופית שחפפה עליו.<br /><br />הוא חש עייפות מוחלטת ושלא כמנהגו, נשכב לישון - לפני אכילת ׳מלווה מלכה׳. החולשה נצמדה לרמ״ח איבריו ״וירא כי לא יכול לה״.<br /><br />הוא סרך את רגליו למיטה ובידו מסכת ביצה. והחולשה עלתה משס״ה גידיו לכל גופו - ועצמה את עיניו בשינה עמוקה ״שינה לצדיקים רע להם ורע לעולם״.<br /><br />בשעת חצות, שוב הזדעזע חללו השקט של הבית. הרב התרומם ממיטתו בקושי וצעד לנטילת ידיים ואח״כ התיישב ליד השולחן ואכל משהו לסעודת מלווה מלכה, ושוב לקח עמו למיטה את מסכת ביצה, עיין בה עד שנעצמו עיניו.<br /><br />ומשנעצמו הוא נרדם.<br /><br />ומשנרדם נפתחו להם העינים - העינים הקדושות שלא ראו ראיה אסורה, והם ראו מה שראו, ראו את רבבות המלאכים הקדושים<br /><br />ואז - חיוך גדול עלה שפתיו של ר׳ בן ציון. והעינים שבו ונעצמו להם לנצח.<br /><br />מסכת ביצה החלה לעטוף אותו. שלוה התפשטה על פניו ועיניו נסגרו לנצח. והייתה המסכת צווחת והולכת, וקולה הלך מסוף העולם ועד סופו. ואולי מבכיותיה של המסכת, הרבנית התעוררה.<br /><br />החדר שלו שראה הרבה קדושה, שמע גם הרבה דממה דקה, אבל כזו דממה דקה הרבנית לא שמעה מעולם.<br /><br />היה נראה לה שהפעם השקט יותר מתמיד. היא הביטה לכיוון בעלה הגאון הקדוש.<br /><br />והבחינה מיד כי הרב כבר איננו פה אתנו.<br /><br />מיד הרבנית הצטרפה ובכתה יחד עם מסכת ביצה, התלמידים הגיחו ובאו ובכו יחד עם התורה, והקול היה הולך ובא אחרי תפילת וותיקין בביתם של גדולי הדור - שהתעטפו באבלות על גווילי ספר התורה העולים ברגעים אלו בסערה, לאמור: וי לן, מי יתן לנו תמורתו..","1493","","935","True","True","False","","81","141.226.9.104","0","94083","ביצה|מ ע&quot;ב","")];var iTotalPages=810;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82625);