var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=85915;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("מעלת הפורום - ע\"פ ר' נחמן מברסלב","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=348")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107140","הצעה לספירות הפסוקים של אזהרה בגר בתורה","jklein","06/05/24 22:59","705","73"),new MostViewed("107151","למה אימצת את עצמך כך לקרוא דף שאתה...","לינקוש","08/05/24 11:52","58","53"),new MostViewed("107110","יין או שכר","שמואל דוד","05/05/24 05:32","595","47")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("85915","0","מלחך פינכא","09/01/21 21:17","כה טבת","תשפ"א","21:17","עלי","מילולית: מלקק צלחות. ובהשאלה: כינוי לחנפן או מתרפס.

מקור הביטוי הוא במסכת פסחים מט: "בר מלחיך פינכי".
אולם המשמעות אצלנו נראית שונה לגמרי : הזללן, עד כדי שמלקק את הקערות כדרך הזללנים והרעבתנים שאינם רוצים לאבד ולהפסיד אף טיפה מדופנות הקערה כאילו מרוח שם דבש וזה מנהג מגונה, אבל מניין ההשאלה לחנפן ?","209","","1218","True","True","False","","554","87.71.74.47","0","0","פסחים|מט ע"א",""),new Message("85937","85915","להלן תשובת האקדמיה","10/01/21 10:19","כו טבת","תשפ"א","10:19","אבי גרינבלט","השורש לח"ך נוטה במערכת הפועל כבר בעברית המקרא (הן בבניין קל הן בבניין פיעל), והוא משמש בכמה משמעים, ולהלן אציג עיקרי הדברים על פי המובא במילונו של אברהם אבן-שושן (תוכל כמובן לעיין במילונים נוספים):
נטיית בניין קל שימשה בלשון המקרא לתאר את דרך אכילתם של בעלי חיים הניזונים מעשב - תלישת הצמח ממקום גידולו ולעיסתו בשיניים, לדוגמה: "כִּלְחֹ֣ךְ הַשּׁ֔וֹר אֵ֖ת יֶ֣רֶק הַשָּׂדֶ֑ה" (במדבר כב, ד).
בלשון חכמים נטייה זו החלה לשמש גם במשמעות פעולת הליקוק: "פה שהפיק מרגליות יִלְחֹךְ עפר?" (בבלי, חולין קמב ע"א).

גם נטיית בניין פיעל משמשת למן לשון המקרא במשמעות נגיסה ולעיסה ולצד משמעות זו היא משמשת גם לבטא משמעות של הפעלים לבער, לכלות, לדוגמה: "וְאֶת־הֶֽעָפָ֑ר וְאֶת־הַמַּ֥יִם אֲשֶׁר־בַּתְּעָלָ֖ה לִחֵֽכָה" (מלכים א יח, לח).

על בסיס מילות הפסוק "אַפַּ֗יִם אֶ֚רֶץ יִשְׁתַּ֣חֲווּ לָ֔ךְ וַֽעֲפַ֥ר רַגְלַ֖יִךְ יְלַחֵ֑כוּ" (ישעיה מט, כג) החל הצירוף "ליחך עפר רגליו" (של מישהו) לשמש בשמעות של כניעת פלוני לפני אלמוני והתרפסותו לפניו.

הצירוף "מלכך פנכה" - משמעו המילולי "מלקק צלחות" והוא משמש כינוי בוז וגנאי לחנפן. מקור הביטוי בארמית (בבלי פסחים מט ע"א), והוא חדר לעברית מן התלמוד.

ב'מילון הצירופים' שערך, רוביק רוזנטל מסביר שבמקור שימש הביטוי "מלכך פנכה" (בארמית: "מלחיך פינכי" [המקור צוין לעיל]) כדי לציין אדם גרגרן (בלשון ימינו אנו נוקטים לעיתים "אינו משאיר פירור בצלחת"), אבל בהשראת הניב "ליחך את עפר רגליו" ובהשראת השימוש בפועל 'ללקק' במשמע 'להתחנף' - החל גם "מלחך פנכה" לשמש במשמעות זו.","539","","1217","True","True","False","","222","77.127.67.240","0","85915","פסחים|מט ע"א","")];var iTotalPages=811;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82731);