var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=85449;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("המלצה לגולשים","http://www.daf-yomi.com/forums/Message.aspx?id=1505")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107151","למה אימצת את עצמך כך לקרוא דף שאתה...","לינקוש","08/05/24 11:52","58","86"),new MostViewed("107150","הגהות הגר"א ב"מ ע","אוריאל שלמוני","08/05/24 10:31","605","45"),new MostViewed("107155","אדם שכר רכב באילת ","מנחת טנא","13/05/24 00:58","49159","37")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("85449","0","עיון לשוני - דרשת המילה "את"","16/12/20 19:58","א טבת","תשפ"א","19:58","איתיאל","*פינת הלשון*

הגמרא אומרת ששמעון (וי"א נחמיה) העמסוני היה דורש כל "אתים" שבתורה לרבות, עד שהגיע לפסוק "את ה' אלוקיך תירא", ופירש.

אמרו לו תלמידיו: רבי, כל "אתים" שדרשת - מה תהא עליהן?

אמר להם: כשם שאני מקבל שכר על הדרישה, כך אני מקבל שכר על הפרישה.

עד שבא רבי עקיבא ודרש: "את ה' אלוקיך תירא" - לרבות תלמידי חכמים.

***

למילה "את" בעברית שני מובנים.

הראשון מוכר יותר, והוא מילית היחס המציינת מושא ישיר (כלומר: משלים מוצרך לפועל).

הפירוש השני הוא "עִם", כמו בפסוק "את יעקב, איש וביתו באו".

בימינו אנו משתמשים במילה "את" רק במשמעות הראשונה, והמשמעות השנייה שרדה רק בהטיה עם הכינוי החבור - איתי, איתנו וכו'. ומעניין שדווקא במקרים אלה לא רגילים לומר "עימי", "עימנו".

***

השימוש ב"את" כמושא הפועל אינו חובה. נמצא פסוקים בהם יש "את" לפני מושא, אך גם פסוקים רבים ללא "את" לפני המושא, ואפילו בפסוק אחד, פעם עם "את" ופעם בלי: "וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם: גָּרֵשׁ (חסר: את) הָאָמָה הַזֹּאת *וְאֶת* בְּנָהּ".

דוד בן גוריון רצה לבטל את השימוש ב"את", וכך כתב:

*ברוב הגדול של המקרים היא מיותרת בהחלט, והראיה, מאות פסוקים מהתנ"ך, שמשמיטים "את", אם כי באותם הביטויים יש "את" בהזדמנויות אחרות... ובכל מקום שאין "את" חסרונה לא מורגש כלל, סימן שאין בה צורך, אלא במקרים מועטים שאפשר לטעות בנושא ובנשוא. ובכל מלה מיותרת - יש בזבוז מרץ, נייר, דיו, דפוס והוצאות... נסה לקרוא: "בראשית ברא אלהים השמים והארץ" - ותראה שלא חסר כאן כלום. חכמינו הרגישו בדבר ור' עקיבא היה משום כך דורש תלי תלים של הלכות על "את" כשם שהוא עשה זאת על "אך" ו"גם". סימן ש"את" אינו נחוץ לגופו*.

אולם רוב בלשני דורו התרעמו עליו, כפי שהתבטא הבלשן יצחק אבינרי: "כל העוקר 'את' מתוך המשפט בכוונה ומדעת — כאילו עוקר מפיו שן בריאה".

פעמים רבות לא ברור מספיק מי הנושא ומי המושא, ותוספת "את" תמנע דו משמעות.

למשל: "וַתִּתֶּן־לוֹ אֶת־בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ לְאִשָּׁה". אילו היה נכתב "ותיתן לו בלהה שפחתה לאישה" - היינו עלולים להבין: בלהה נתנה לו את שפחתה שלה (עליה לא שמענו עד כה...) לאישה.

הנבואה שניתנה לרבקה: "ורב יעבוד צעיר" חסרה "את", ולפיכך יכולה להתפרש "רב יעבוד (את) צעיר", או "(את) רב יעבוד צעיר". ואכן מדרשי חז"ל אומרים שהדבר תלוי במצבו הרוחני של עם ישראל, מי יעבוד את מי. וכן ניתן לומר שזו היתה מקור ה"מחלוקת" בין יצחק לרבקה, שכל אחד פירש אחרת את הנבואה.

מדרשו של נחמיה העמסוני כנראה סובר לפרש "את" במשמעות "עִם".

כך ניכר מהדרשות המופיעות בשמו:

בשור הנסקל: "ולא יאכל את בשרו" - את הטפל לבשרו (=העור, שגם הוא אסור בהנאה).

"את ה' אלוקיך תירא" - חשש נחמיה העמסוני לומר שיש דבר הטפל עם ה' ומחייב יראה ממנו, ולכן פירש מלדרוש.

הרב אורי שרקי שליט"א מבאר שנחמיה חשש מהגישה הנוצרית שהחלה להתפתח בימיו, שהאמינה באותו האיש כאיש-אל. לפיכך חשש לומר שיש אדם הדומה במצווה לה', ורבי עקיבא העז לגלות את הסוד הנפיץ, "לרבות תלמידי חכמים".

***

להצטרפות לקבוצת"לשון הקודש", חידושים ודיונים לשוניים בזיקה למקורות, היכנסו בקישור הבא:

https://chat.whatsapp.com/HozShFKg3wv36SR6XdQUBJ","842","","1246","True","True","False","","451","","0","0","פסחים|כב ע"ב",""),new Message("85450","85449","בירושלמי בשינוי קצת","16/12/20 19:59","א טבת","תשפ"א","19:59","איתיאל","ומעניין לראות את דברי הירושלמי המקביל:

נחמיה עימסוני שימש את רבי עקיבה עשרים ושתים שנה, ולמדו אתים וגמים ריבויין. אכין ורקין מיעוטין.

אמר ליה: מהו הוא ההן דכתיב (דברים ו, יג) "את ה' אלהיך תירא"?
אמר ליה: אותו ואת תורתו.

(ברכות ט', ה')","842","","1246","True","True","False","","85","","0","85449","פסחים|כב ע"ב",""),new Message("85456","85449","מחלוקת ר"ע ורבי ישמעאל בעניין מהמדרש","16/12/20 20:42","א טבת","תשפ"א","20:42","איתיאל","התחדש לי בעיון נוסף בעניין, המקורות הבאים במדרש:

רבי ישמעאל שאל את רבי עקיבא: אמר לו: בשביל ששמשת את נחום איש גם זו עשרים ושתים שנה, אכין ורקין מיעוטין, אתין וגמין רבויין. הדין "אֶת" דכתיב הכא מה הוא? (="אתב הזה שכתוב כאן, מה הוא?).

א"ל: אילו נאמר "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים שמים וארץ" - היינו אומרים השמים והארץ אלהות הן.

א"ל: "כי לא דבר רֵק הוא מכם". ואם ריק הוא - מכם! למה? שאין אתם יודעים לדרוש בשעה שאי אתם יגיעין בו!
אימתי היא חייכם? בשעה שאתם יגיעין בו.
אלא "אֶת הַשָּׁמַיִם" - לרבות חמה ולבנה ומזלות, "וְאֶת הָאָרֶץ" - לרבות אילנות ודשאין וגן עדן.

***

ושוב:
"ותאמר: קניתי איש את ה'".
ר' ישמעאל שאל את ר' עקיבא: בשביל ששימשת את נחום איש גם זו כ"ב שנה, אתין גמין ריבויין, אכין ורקין מיעוטין, הדין את דכתיב הכא מהו?

אמר ליה: אילו כתיב: "קניתי איש ה'", היה הדבר קשה.

אמר ליה: "כי לא דבר ריק הוא", ואם ריק הוא - מכם הוא ריק, שאין אתם יודעים לדרוש.

אלא את ה', לשעבר אדם נברא מאדמה וחוה נבראת מאדם;
מכאן ואילך "בצלמנו כדמותנו", לא איש בלא אשה ולא אשה בלא איש, ולא שניהם בלא שכינה.

***

ובמקום נוסף:

ויהי אלהים את הנער ויגדל (על ישמעאל).
רבי ישמעאל שאל את ר"ע אמר לו:
בשביל ששימשת נחום איש גם זו עשרים ושתים שנה, אכים ורקים מיעוטים, אתין וגמין ריבוים, הדין את דכתיב הכא מהו?

אמר לו: אילו נאמר: ויהי אלהים הנער, היה הדבר קשה, אלא את הנער.
אמר לו: כי לא דבר רק הוא מכם, ואם רק מכם, שאין אתם יודעים לדרוש, אלא את הנער הוא וחמריו וגמליו ובני ביתו.

***

נמצא שיש כאן מחלוקת קבועה בין רבי עקיבא לרבי ישמעאל.

ר"ע סובר שריבוי "את" שייך רק במקום בו היינו מסתדרים בלעדיו. אבל במקום בו השמטת "את" עלולה להוביל לבלבול בין הנושא למושא - המילה מוצרכת, ואין לדרוש ממנה.

שימו לב שבכל הדוגמות ההבנה המוטעית ללא "את" עלולה להביא לכפירה ושיתוף ח"ו -

בראשית ברא אלוהים השמים והארץ - הבנה פגאנית לפי השמיים והארץ הם חלק מהבוראים.

קניתי איש ה', ויהי אלהים הנער - הבנה כאילו יש אלוהות המתלבשת באדם (נצרות).

רבי ישמעאל דורש גם במקומות אלה. מעניינת במיוחד דרשתו על הפסוק "ויהי אלהים את הנער", בה הוא אינו חושש לדרוש דרשה נועזת, בה האדם שותף לבריאה בילודה.

ויש להעיר ששני הפסוקים האחרונים, על דרך הפשט לא מדובר במילית יחס המושא, אלא במשמעות "עִם".

***

עוד יש להעיר שבגמרא מדובר על נחמיה העמסוני שדרש, וכאן מדובר על נחום איש גמזו. קרבת השמות מובילה להשערה שמדובר באותו אדם.","842","","1246","True","True","False","","164","","0","85449","פסחים|כב ע"ב","")];var iTotalPages=811;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82818);