var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=8058;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("על מעלת הפורום","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=9140")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107076","אמר רב חסדא מידת חסידות שנו כאן","לינקוש","22/04/24 15:26","58","52"),new MostViewed("107079","מה זה מפרכסין ?","מרדכי דב זינגר","25/04/24 18:44","807","51"),new MostViewed("107080","קשר בין איסור ריבית לבין יציאת מצרים","לינקוש","28/04/24 08:18","58","32")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("8058","0","מחשבות לסיום מסכת זבחים","13/03/11 12:33","ז אדר ב","תשע"א","12:33","student","העליתי על הכתב מספר מחשבות שעלו בי בזמן לימוד המסכת וביקשתי לחלוק אותן עמכם.
ההיכרות הראשונה של האנושות עם הקרבת קורבנות (המופיעה בתורה), הייתה, למיטב ידיעתי, לאחר בריאת העולם, כאשר קין והבל ביקשו להקריב קורבן לשי"ת (במדרש אדם הראשון כבר הקריב וראו למשל השיעור הזה). עניין הקורבן לא הסתדר לי – מדוע עבודת השי"ת מצריכה הקרבת קורבנות?

מכאן לימינו ולע"ז. בתרבויות רבות עד היום, כך למשל בהודו, נוהגים אנשים להביא קורבנות של חיות אותם שוחטים וממצים את דמם למזבחות ע"ז לשם פולחן – ואף ראיתי זאת. כאשר ראיתי את אחד מהטקסים הללו תוך כדי הלימוד של מסכת זבחים הזדעזעתי מחלק מהדברים הדומים.

עוד יותר עלתה בי תחושה קשה, לאור התיאורים הציוריים של נהרות הדם בביהמ"ק: "אמר להם רבי יהודה לדבריכם למה פוקקין העזרה אמרו לו שבח הוא לבני אהרן שיהלכו עד ארכובותיהן בדם" (זבחים ל"ה ע"א). מה לעם קדושים ולהקרבת קורבנות וזריקת דם – בעיני רוחי ביהמ"ק הוא מקום בוהק ולבן ואילו כאן מתואר מלא בדם.

פניתי אל מורה נבוכים, לקרוא מעט מהרמב"ם (אליו הגעתי מקריאה בספרו המרתק על הרמב"ם של הרב פרופ' דוד הרטמן). בחלק השלישי של מורה נבוכים, פרק ל"ב, מצאתי את תמיהותיי ועוד נוספות בפירוט רב, ואת הרמב"ם עונה להן אחת-אחת, מפרט ומסביר (בין היתר):
"היה הנוהג המפורסם בעולם כולו הרגיל אז... הקרבת מיני בעלי החיים באותן ההיכלות שמעמידים בהן הצורות, וההשתחוויה להן, והנחת הקטורת לפניהם... לפיכך לא חייבה חכמתו יתעלה וניהולו הגלוי בכל ברואיו, שיצווה אותנו בעזיבת כל מיני העבודות הללו ולהזניחם ולבטלם... כמו אילו בא נביא בזמנים הללו, וקורא לעבודת ה', ואומר, הנה ה' ציווה אתכם שלא תתפללו לו ולא תצומו ולא תשוועו לפניו בעת צרה, אלא תהיה עבודתכם מחשבה בלי מעשה כלל. ולפיכך הניח יתעלה אותם מיני העבודות, והעבירם מהיותם לנבראים ולדברים דמיוניים שאין להם אמתות, לשמו יתעלה, וציוונו לעשותם לו יתעלה. לפיכך ציוונו לבנות היכל לו: ועשו לי מקדש, ושיהא המזבח לשמו: מזבח אדמה תעשה לי ושיהא הקורבן לו: אדם כי יקריב מכם קורבן לד', וההשתחוויה לו, הקטורת לפניו, והזהיר מלעשות דבר מן המעשים הללו לזולתו: זובח לא-להים יחרם וגו, כי לא תשתחווה לאל אחר".

כלומר עבודת הקורבנות כמענה א-להי לחולשה אנושית – ע"ז, על מנת שנוכל להתמקד בעבודת השי"ת האמיתית שהיא במחשבה.
אז למה עדיין להקריב קורבנות ? האם לא היה זה מענה רק לדורות שע"ז עדיין השפיעה עליהם? הרי אומר הנביא: "למה-לי רוב-זבחיכם יאמר השם, שבעתי עולות אילים וחלב מריאים; ודם פרים וכבשים ועתודים, לא חפצתי"

אם אין צורך בעבודת קורבנות "שבעתי עולות" – אלא רק בעבודה על האמונה המוסר והמידות, אז מדוע לנו מזבח ? הרי דוד המלך אומר במזמור נ' בתהילים: "שמעה עמי... על זבחיך אוכיחך ועולתיך לנגדי תמיד. לא אקח מביתך פר ממכלאתיך עתודים. כי לי כל חיתו יער בהמות בהררי אלף. ידעתי כל עוף הרים וזיז שדי עמדי. אם ארעב לא אמר לך כי לי תבל ומלאה. האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה".

(המשך בהודעה הבאה)","177","","4796","True","True","False","","4202","46.120.100.220","0","0","זבחים|קכ ע"א",""),new Message("8059","8058","המשך","13/03/11 12:34","ז אדר ב","תשע"א","12:34","student","אבל כאן הגיעה מסכת זבחים ולימדה אותי את הלקח האמיתי. חלקים נרחבים מהמסכת עסקו במחשבות פסולות (חוץ לזמנו וחוץ למקומו) ואף במחשבת פסול של הבעלים ולא רק באקט הפורמאלי של אקט הזבח עצמו – שחיטה, קבלה, הולכה וזריקה. בכל אחד מהשלבים הללו הגמרא עוסקת באקטים של מחשבה והתכוננות ולא רק בפעולות טכניות של קורבן.

וכך מסביר בעל ה"ישמח משה" את מהות המחשבה, הרה"ג משה טייטלבוים זצ"ל [מתוך גליון מאורות הדף היומי 215 ו' בתמוז תשס"ג], הוא קובע כי העיקר הוא המחשבה וכי החוטא יהרהר במעשיו הרעים ויווכח לדעת, כי אם הבהמה, שלא חטאה, סובלת עבור האדם החוטא, אף שאיננה חייבת לו דבר, קל וחומר שהחוטא גופו ייענש בגינם על ידי הקב"ה שבראו, ואשר לו הוא חייב הכל. "ליבי אומר לי וברור בעיני" הוא אומר, כי אם החוטא לא חזר בתשובה, הקב"ה מסבב כי בליבו של הכהן ייזרק שביב של מחשבה לאכול מבשר הזבח ביום השלישי, כדי שפיגול יהיה ולא יירצה.
כלומר מחשבות הפסול הם כלי המסנן בין הקורבנות הבאים באמת לבין אלו שלא – העבודה האמיתית היא במחשבה וביראת החטא, לא בהקרבת הקורבן. המחשבה שבאה בכהן הינה מאת הקב"ה כגמול לבעלי הקורבן על כוונתו - לקבוע האם יעלה הקורבן לבעליו אם לאו.

לסיום סיפור קצר שסיפר מרן הגר"ע שליט"א בשיעור התורה השבועי אתמול, מוצ"ש פרשת ויקרא. מרן סיפר על רועה צאן שרעה צאנו ליד בית השר ונרדם. הצאן עבר את הגדר והחל לאכול בגינתו של השר. השר שהתעצבן, כלא את הצאן במרתפו, העיר את הרועה גער בו והודיע לו על החרמת הצאן. הרועה התחנן והתייעץ עם חבריו – הללו אמרו לו כי השר הוא רחמן בן רחמנים, וכי בפעם הקודמת שקרה כדבר הזה לרועה אחר הוא פנה אליו בתחינה והביא לו כמה תשורות קטנות (חבילת שוקולד) והלה נתרצה והחזיר לו את צאנו. הרועה פנה לבית השר, ומשהגיע הודיעו לי כי הוא נסע לנסיעת עסקים, משראה שכך הוא השאיר את חבילת השוקולד שהביא על שולחן השר ושחרר בעצמו את הצאן. כשחזר השר הוא ראה כי הצאן נלקח, כששאל את משרתיו הם אמרו לו כי הרועה הרשלן השאיר חבילת שוקולד על השולחן ופשוט לקח את הצאן, השר רתח וגער ברועה באומרו כי הוא כשר עשיר השולט בכל המדינה, אינו זקוק לשוקולד. הרועה לא הבין כי רחמיו של השר לא פעלו בשל השוקולד, אלא בשל הבקשה, השוקולד היה רק אמצעי בידי הרועה הקודם להגיע לבית השר ולא הכלי באמצעותו הוא שחרר את צאנו.
כך בהקרבת הקורבנות – הקורבן הוא רק אמצעי, התפילה והתשובה הם החשובים.

ובכך תם מסעי לעת עתה במסכת זבחים – המסכת הנפלאה שלימדה אותי שעבודת הקורבנות היא חשובה בפני עצמה, אולם המחשבה אף יותר ממנה. מסכת שמעצימה את הניגוד בין עם ישראל לאומות העולם, מסכת שבסיומה אני מבין שעבודת הקורבנות כבר הסתיימה בעבר לפרקים, כפי שהיא אינה נהוגה עתה, אולם תתחדש אי"ה בעתיד, כפי שקובע הרמב"ם במשנה תורה (הלכות מלכים ומלחמות יא, א):
"המלך המשיח עתיד לעמוד, ולהחזיר מלכות בית דויד ליושנה הממשלה הראשונה, ובונה מקדש, ומקבץ נדחי ישראל. וחוזרין כל המשפטים בימיו, כשהיו מקודם: מקריבין קרבנות, ועושין שמיטין ויובלות ככל מצותן האמורה בתורה".

הדרן עלך מסכת זבחים – נעמת לנו מאוד, לא ניתנשי ממך מסכת זבחים - נשמח אם נזכה לקיימך ולא רק ללמוד אותך, בביהמ"ק ייבנה ויכונן מהרה בימינו.

תודה לכל חברי הפורום היקרים, לרבנים שפירא, כוכב והמכריע, לאלמואדיב, המשיב, לינקוש, איתן, עציוני, שלמה, מאירה, מתפעל וכולם – אין ספק שקריאת דבריכם מעצימה את חווית הלימוד ואף מרגיעה שגם בעת מבוכה (וכאלו לא חסרו בלימוד המסכת הזו) – יהיה תמיד את מי לשאול.","177","","4796","True","True","False","","279","46.120.100.220","0","8058","זבחים|קכ ע"א",""),new Message("8065","8059","שיהא בדם שיעור טבילה","13/03/11 14:07","ז אדר ב","תשע"א","14:07","דוד כוכב","עוד מעניין זה.","125","","4796","True","True","False","","151","212.76.122.114","0","8058","זבחים|קכ ע"א",""),new Message("8068","8059","יעויין ברמב"ן","13/03/11 14:40","ז אדר ב","תשע"א","14:40","המכריע","ראה נא גם ברמב"ן על התורה פרשת ויקרא ( פסוק ט). והאריכו בזה להקת ראשונים.","199","","4796","True","True","False","","206","95.86.81.145","0","8058","זבחים|קכ ע"א","")];var iTotalPages=810;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82563);