var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=49279;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("זמני היום","http://www.daf-yomi.com/content.aspx?pageid=126")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107079","מה זה מפרכסין ?","מרדכי דב זינגר","25/04/24 18:44","807","70"),new MostViewed("107080","קשר בין איסור ריבית לבין יציאת מצרים","לינקוש","28/04/24 08:18","58","60"),new MostViewed("107082","תנורו של עכנאי: שאלת שני ימי ר"ח בגמרא","שי ואלטר","28/04/24 14:41","948","57")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("49279","0","מוכר בעין יפה או רעה?","28/03/17 20:37","א ניסן","תשע"ז","20:37","גיל ושמחה","|הדגש|המוכר את הבית לא מכר לא את הבור ולא את הדות.|סדגש| נחלקו רבי עקיבא אם המוכר מוכר בעין יפה ולכן הקונה צריך לשייר דרך למוכר, או בעין רעה הוא מוכר ולכן הלוקח אינו צריך לשייר דרך למוכר, שהרי המוכר כבר שייר ממילא.
כמה שאלות עולות מסוגיה זאת:
האחת - אם לפי ר"ע המוכר מוכר בעין יפה, מדוע לא יחלוק עם חכמים בעצם מכירת הבור והדות, וכיוון שבעין יפה הוא מוכר, נאמר, שמכר גם את הבור והדות מהסיבה שהם נמצאים בתוך הבית, ואפילו אם נאמר שצריך לציין עומקא ורומא?
השאלה השנייה - מדוע חולקין ר"ע וכמים אם צריך לשייר לו דרך או לא צריך? ניתי ונחזי: אם המוכר מכר בעין יפה כדעת ר"ע, נחייב את הקונה לשייר לו דרך. אך אם מכר לו בעין רעה כדעת חכמים, אז אין צריך לשייר לו דרך. אלא מאי? הלכה כר"ע? איזו נ"מ יש לנו מזה? הרי בכל מקרה מוסכם על דעת הכל שכאשר הבור והדות נמצאים בתוך הבית, המוכר זכאי לדרך אליהם ע"פ המסקנה הנחרצת שהמוכר את הבית לא מכר לא את הבור ולא את הדות.","363","","2592","True","True","False","","753","185.3.147.202","0","0","בבא בתרא|סד ע"ב",""),new Message("49281","49279","המוכר את הבית לא מכר דברים אחרים","28/03/17 21:47","א ניסן","תשע"ז","21:47","דוד כוכב","אלא רק דברים השייכים והטפלים לו. ולא את הבור ולא את הדות שכן יש להם שימוש נפרד - כשם שהמוכר בית לא מכר שני בתים. וזה גם לדעה שמוכר בעין יפה מוכר.

לא ניתן לבדוק כהצעתך "אם המוכר מכר בעין יפה", כי זו הרי עצם המחלוקת. מדובר שניסחו שטר בלא פירוט מה כלול עם הבית הנמכר, והשאלה היא מה מקובל לכלול בלשון סתומה זו.","125","","2592","True","True","False","","168","213.151.56.200","0","49279","בבא בתרא|סד ע"ב",""),new Message("49285","49281","הבעת והבור","29/03/17 06:48","ב ניסן","תשע"ז","06:48","גיל ושמחה","לרישה של דבריך: אילו הבור היה בתוך החצר שמסביב לבית, כי אז החרשתי. ברור היה לכל בר-בי-רב-דחד-יומא שהחצר איננו בית, וגם לו נניח שהוא רשום בטאבו כשייך לבניין או לבית, אזיי בכל שיש לי בור בחצר ממילא יש לי גם קניין בחלק מהחצר. לא זה הנושא של משנתנו. המשנה דנה בבור שנמצא בתוך הבית ועל כך המחלוקת. החלף את הבור בכל פרט אחר והמחלוקת תישאר בעינה: כיוון שהשימוש של חלק מהמבנה שונה מהשימוש של בית, אזיי ממילא על פי דברי המשנה לא מכר פרט זה,
הדבר הפשוט ביותר היה "פוק חזית מאי עמך דבר". אילו רוב "עמך" או רוטב תושבי המקום נוהגים למכור את הבית על כל מה שתוכו (נניח למשל: ארונות קיא), היינו צריכים לפסוק בפשטות (לכאורה) שהמוכר את הבית מכר גם את הבור שבתוך הבית מהטעמים שהביאה בנימוקיה לדברי ר"ע וחכמים (לא נוח למוכר להתעופף באוויר כדי להגיע לבור, או לא נוח לקונה שידרסו בתוך ביתו), וכל זה בגלל שהבור נמצא בתוך הבית ולא בחצר.
לכן, גם אם השימוש שדל הבור שונה מזה של הבית, הרי בגלל שהוא נמצא בתוך הבית, נאמר שהיה על המוכר לציין זאת בחוזה שבינו לבין הקונה שלא מכר לו את הבור וכן לציין את הדרך שתהיה לו לבור. אם לא עשה כן ורוב העולם או תושבי המקום נוהגים למכור את הבית ואת כל מה שבתוכו, גם אם מדובר במשרד לביטוח או בכל דבר אחר ששימושו שונה מהשימוש של בית. אפשר לומר אחרת: ברגע שמכרתי את הבית, מכרתי כל מה שתוכו ללא הבדל אם הוא משמש כבית ראו כמעבדה לניסוים, אלא אם כן צוין אחרת בהסכם.
השאלה שבסיפה נגזרת מהרישה: מדוע לא ננהג כמנהג "השותפין" ששם מציינת המשנה: "הכל כמנהג המקום"?","363","","2591","True","True","False","","321","185.3.147.202","0","49279","בבא בתרא|סד ע"ב","")];var iTotalPages=810;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82625);