var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=39363;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("למי שלא לומד דף יומי","http://daf-yomi.com/forums/Message.aspx?id=31807")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107079","מה זה מפרכסין ?","מרדכי דב זינגר","25/04/24 18:44","807","53"),new MostViewed("107080","קשר בין איסור ריבית לבין יציאת מצרים","לינקוש","28/04/24 08:18","58","33"),new MostViewed("107082","תנורו של עכנאי: שאלת שני ימי ר&quot;ח בגמרא","שי ואלטר","28/04/24 14:41","948","22")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("39363","0","מעשה שהיה: זושא רעב; אחותי את","12/04/15 18:49","כג ניסן","תשע&quot;ה","18:49","דוד כוכב","<span class='lightYellow'><b>ההוא דאתא לקמיה דרבא, אמר לו: במה אתה סועד? אמר לו: בתרנגולת פטומה ויין ישן. אמר ליה: ולא חיישת לדוחקא דציבורא? א&quot;ל: אטו מדידהו קאכילנא? מדרחמנא קאכילנא! דתנינא: עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו, בעתם לא נאמר אלא בעתו - מלמד, שכל אחד ואחד נותן הקדוש ברוך הוא פרנסתו בעתו. אדהכי אתאי אחתיה דרבא דלא חזיא ליה תליסרי שני, ואתיא ליה תרנגולת פטומה ויין ישן, אמר: מאי דקמא? א&quot;ל: נענתי לך, קום אכול.</b></span><br /><br /><span class='bordeaux'><b>אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ</b></span><br /><a target='_blank' rel='nofollow' href='http://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=30367'>בקישור זה</a>.<br /><br /><span class='bordeaux'><b>זושא רעב</b></span><br /><a target='_blank' rel='nofollow' href='http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=4316&CategoryID=1058'>מעשה שהיה</a><br /><br />באותו יום היה שמש בית-המדרש באניפולי זעוף וכעוס. כמה מן המתפללים לא נענו לבקשתו להחזיר את הספרים למקומם אחרי הלימוד והתפילה. מישהו פסע בנעליים מטונפות על הרצפה שזה עתה סיים לנקותה. ובכלל, הוא הרגיש שאין מכבדים את עמלו די הצורך.<br /><br />הוא היה קצר-רוח גם בגלל הצטברות של עניינים שהיה עליו לסדר. לכן ביקש לסיים את עבודתו מוקדם וללכת לעיסוקיו. כל דבר שעיכבו בבית-המדרש היה למורת-רוחו.<br /><br />אחד מתפקידיו היה להגיש לצדיק רבי זושא מאניפולי את ארוחתו, לאחר שסיים את תפילתו. תושבי העיר, שהכירו בצדיקותו ובקדושתו, וידעו גם את עוניו, שילמו לשמש בעד הכנת ארוחה לצדיק, והוא היה מגישהּ לו מדי יום ביומו.<br /><br />דרכו של רבי זושא הייתה, שכאשר היה נזקק לדבר-מה, היה נושא את עיניו כלפי מעלה וקורא: &quot;ריבונו של עולם, זושא צריך כך וכך&quot;. מאז ומעולם נמנע מלהזכיר את רצונותיו וצרכיו בגוף ראשון, ולא היה אומר זאת אלא כמספר על הזולת שזקוק לעזרה. &quot;זושא עייף&quot;, היה אומר, &quot;זושא צמא&quot;. לא היה בקריאה זו משום חידוש לכל מי שהכיר את דרכו הקדושה של רבי זושא.<br /><br />מדי יום, בתום תפילתו, היה רבי זושא נושא את עיניו למרום וקורא: &quot;ריבונו של עולם, זושא רעב&quot;. השמש, שהיה שומע את הקריאה, היה יודע שזה הרגע שעליו להגיש לצדיק את ארוחתו.<br /><br />באותו יום המתין השמש באי-רצון בולט לסיום תפילת הצדיק. הזמן דוחק, ואם יאריך הצדיק בתפילתו, מי יודע אם יוכל להספיק את כל אשר עליו לעשות. אך אין לו ברירה אלא להישאר עד סיום תפילתו של הצדיק, כדי להגיש לו את הארוחה שלאחר התפילה.<br /><br />כאשר נשמעה סוף-סוף הקריאה &quot;ריבונו של עולם, זושא רעב&quot;, כבר היה השמש חסר סבלנות. אפשר לומר שהקריאה הזאת אפילו הכעיסה אותו. הוא ממתין מדי יום לסיום תפילת הצדיק ומגיש לו את ארוחתו, ואילו רבי זושא פונה לשמים, כאילו אין מי שדואג לו לארוחה.<br /><br />באותו רגע התגנבה לליבו מחשבה להוכיח לרבי זושא כי אחרי הכול זקוק הוא לעזרת בשר-ודם, ואילולי הוא, השמש, היה נשאר רעב. הוא החליט, כי מחר כשיסיים רבי זושא את תפילתו ויפנה בקריאה לשמים, לא יזוז השמש ממקומו ולא ייגש אליו. &quot;כאשר ייווכח רבי זושא שאיני מגיע, יקרא לי בשמי ויבקש ממני את ארוחתו&quot;, הרהר בליבו.","125","","3305","True","True","False","","1508","95.86.111.227","0","0","כתובות|סז ע&quot;ב",""),new Message("39364","39363","המשך","12/04/15 18:49","כג ניסן","תשע&quot;ה","18:49","דוד כוכב","באותו יום, כאשר חזר רבי זושא לביתו, עמדה בדרכו שלולית גדולה של מים. כדי לחצותה הונח מקצה אחד למשנהו קרש, ששימש מין גשר, וכך עברו עליו עוברים ושבים.<br /><br />בעוד רבי זושא מהלך בזהירות על הקרש, הגיח לפתע נער פוחז, שלא הכיר את הצדיק וחמד לו לצון. הוא קפץ בכוח על קצה הקרש, ורבי זושא החליק ונפל למים.<br /><br />הנער לא ברח, אלא הביט משועשע ברבי זושא, כיצד הוא מתרומם לאיטו, כולו נוטף מים, ומרים את כובעו הרטוב. להפתעתו הרבה הביט בו הצדיק בעיניים אוהבות והחל להרעיף עליו ברכות, בחמימות רבה, כאילו גמל עמו חסד נפלא.<br /><br />הנער לא התאפק וסיפר על התעלול לאחד מבעלי-המלאכה שעבדו בסביבה. הוא מילא את פיו צחוק כשסיפר כיצד הצליח לעשות את מעשה הקונדס ואף לקבל ברכות.<br /><br />בעל-המלאכה שאיתו דיבר הרצין לפתע והחל לשאלו כיצד נראה אותו יהודי. הנער תיאר את דמותו, והאיש החל לצעוק עליו: &quot;מה עשית! פגעת באיש צדיק וקדוש. החטא לא יכופר לך. אוי לך ואבוי לנפשך&quot;.<br /><br />הנער החל לרעוד. הוא לא שיער שהתעלול הקטן סיבך אותו כל-כך. בקול מפוחד ומבוייש שאל את האיש: &quot;מה אעשה? עוץ לי עצה כיצד לתקן את החטא. אעשה כל מה שתאמר לי&quot;.<br /><br />בעל-המלאכה הרהר רגע ואז עלה במוחו רעיון. &quot;מחר בבוקר תבוא לבית-הכנסת ותביא עמך ארוחה טובה&quot;, אמר. &quot;כאשר יסיים הצדיק את תפילתו, גש אליו, בקש את מחילתו והנח לפניו את הארוחה. רבי זושא הוא עניו גדול ובלי ספק יסלח לך מיד&quot;. קיבל הנער את עצת האיש, ושב לביתו בלב חרד.<br /><br />למחרת ישב השמש במקומו, כפי שתכנן. מצב-רוחו שפר עליו. רוצה הוא לראות כיצד רבי זושא יתייאש מלקבל את ארוחתו מידי שמים וייאלץ לפנות אליו.<br /><br />הנה מגיע רבי זושא לסיום התפילה וקורא: &quot;ריבונו של עולם, זושא רעב&quot;. לפתע נפתחת הדלת ואל בית-הכנסת נכנס נער צעיר, ובידו מגש מלא כל-טוב, מאכלים ריחניים, מזונות ושתייה, ומניח את המגש לפני רבי זושא.<br /><br />רבי זושא הביט בו בעיניים רכות. הנער החל לדבר בשטף: &quot;אני הנער שאתמול גרמתי לרבנו להחליק למים. אנא ממך, סלח לי. היה זה רגע של משובה, ואני מתחרט על כך בכל ליבי. האם יואיל רבנו לסלוח לי ולהסיר מעליי כל קפידה?&quot;.<br /><br />רבי זושא אחז בידו של הנער והסביר לו כי כבר בשעת מעשה לא הקפיד עליו, והנער אף לא היה צריך לטרוח בהבאת המאכלים. הוא הודה לנער והוסיף עוד לברכו.<br /><br />ומן הצד צפה השמש בנעשה, משתומם ונרגש. הוא המתין לצאת הנער, ואז חקרו ושמע מפיו את כל קורות יום האתמול. &quot;הנה נוכחתי כי אכן מן השמים דואגים למזונותיו של הצדיק, ואני איני אלא שליח ההשגחה&quot;, הרהר בליבו.","125","","3305","True","True","False","","147","95.86.111.227","0","39363","כתובות|סז ע&quot;ב",""),new Message("39366","39364","התעמקות חסידית","12/04/15 23:39","כג ניסן","תשע&quot;ה","23:39","המכריע","תיתי לי שאף אני הק' סיפרתי עובדא זו בסוגיא זו.<br /><br />אני מכיר גירסא קצת אחרת, אבל התוכן זהה.<br /><br />חסידים קדמונים היו רגילים לפרש, שהרי כל ההכנה לאותה ארוחה, (נניח המעשה עם הנער) נעשה עוד קודם שנוצרה הבעיה, וכלומר הקב&quot;ה כביכול כבר מתכנן מראש ומסבב את הסיבות הנצרכות מאימת שנדרש לסבבן. ודוק.","199","","3305","True","True","False","","347","95.86.80.173","0","39363","כתובות|סז ע&quot;ב",""),new Message("39367","39366","מסכת מגילה דף יג ע&quot;ב","13/04/15 00:56","כד ניסן","תשע&quot;ה","00:56","דוד כוכב","אחר הדברים האלה, מאי אחר? אמר רבא: אחר שברא הקדוש ברוך הוא רפואה למכה. דאמר ריש לקיש: אין הקדוש ברוך הוא מכה את ישראל אלא אם כן בורא להם רפואה תחילה, שנאמר (הושע ז, א) כְּרָפְאִי לְיִשְׂרָאֵל וְנִגְלָה עֲוֹן אֶפְרַיִם  - אבל אומות העולם אינו כן, מכה אותן ואחר כך בורא להם רפואה, שנאמר (ישעיהו יט, כב) וְנָגַף ה' אֶת מִצְרַיִם נָגֹף וְרָפוֹא.","125","","3304","True","True","False","","201","31.44.141.159","0","39363","כתובות|סז ע&quot;ב",""),new Message("39369","39367","לא ניתנה תורה אלא","13/04/15 14:20","כד ניסן","תשע&quot;ה","14:20","עלי","לאוכלי המן. אילו היינו אז היינו כולנו אוכלים לחם בנס.<br />ומזל שרבא וכן בסיפור שהביא הרב כוכב - השמש, לא היו 'מדענים' בגישתם, כי אזי היו מנסים לחזור על הניסוי לפחות שלוש פעמים אם לא יותר, ולא היו משתכנעים לתת לעני אוכלו כבקשתו כל יום אלא מחזרת התופעה במידה שתוכיח שמדובר בהשגחה פרטית ולא בתופעה טבעית של צירוף מקרים 'מקרי' ( או אולי דווקא להיפך ).<br />אגב, מעניין לראות שבתורה בכמה מקומות, נכתב על 'מקרה' כאילו הוא מקרא, כלומר בא' במקום בה' או י', למשל בפרשת השבוע שמיני 'ותקראנה אותי כאלה ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה'' או בפרשת ויחי 'את אשר יקרא אתכם באחרית הימים', ואולי אפשר ללמוד מזה שלגבי קורא הדורות מראש, כל ההיסטוריה ככתובה מראש ומצולמת והרי היא מתקיימת כאשר ה'סיפור הכתוב' אצלו נקרא.<br />כדרכי, אינני בא אלא לעורר דיון ואשמח לקרא עוד תגובות ( למשל, האם בכלל מותר היה לרבא לפקפק ולבדוק יותר...).<br />באחד הדפים הקודמים, שנלמד אם איני טועה בחג ( ולכן לא יכולתי להעלות לדיון ) סופר על אדם שהיה רגיל לאכול בשר שמן ויין ישן וכשהאכילוהו קטניות נפטר מזה. ושאלתי את עצמי מה הראיה, הרי לא עשו לו בדיקה להוכיח שאכן נפטר משינוי זה, ובכלל מה ההגיון שאכילת קטניות שהן מזון קל ובריא יגרמו למות ? ומה ההגיון שהפסקת אכילת בשר שמן ויין ישן יגרמו למות ( אף כי כיום ידוע שיין יבש הוא בעל ערך מגן בפני טרשת עורקים )?<br />וכי בגלל שתוך זמן קצר מהשינוי האיש נפטר זה מוכיח שזו הסיבה, הרי איננו יודעים שום דבר עליו לבד מעצם השינוי, לא גורמי סיכון, לא תנאי סביבה ואת שאר תזונתו ןכדו' ואם כן איך הסיקו החכמים את מסקנותיהם הגורפות ממקרים מבודדים ומקריים כאלו ?","209","","3304","True","True","False","","172","164.138.112.136","0","39363","כתובות|סז ע&quot;ב",""),new Message("39370","39369","אל הרופא אשר יהיה בימים ההם","13/04/15 16:12","כד ניסן","תשע&quot;ה","16:12","דוד כוכב","לגבי השאלה האחרונה, להלכה הקביעה הרפואית נעשית על ידי הרופאים שבאותו הזמן.","125","","3304","True","True","False","","109","31.44.140.67","0","39363","כתובות|סז ע&quot;ב","")];var iTotalPages=810;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82563);