var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=38426;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("המלצה לגולשים","http://www.daf-yomi.com/forums/Message.aspx?id=1505")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107155","אדם שכר רכב באילת ","מנחת טנא","13/05/24 00:58","49159","60"),new MostViewed("107157","הגהות הגר&quot;א בבא מציעא עא, עב, עג","אוריאל שלמוני","13/05/24 17:21","605","40"),new MostViewed("107177","הערה ברש״י","שמואל דוד","16/05/24 05:35","595","35")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("38426","0","יב הערות לדף קג","15/01/15 23:24","כד טבת","תשע&quot;ה","23:24","המכריע","קג.<br /><br />א. קב הקיטע וכו' הא מני ר&quot;מ היא. קצ&quot;ב הדמיון בין גדרי נעל לחליצה לבין גדרי נעל להוצאה, דהא לית מאן דפליג דלא חשיב הוצאה בכל מנעל שהוא, אף דאינו עור. וכפי הנראה זה מה שדחק לתוס' ד&quot;ה הקיטע וד&quot;ה באנפיליא לפרש דהדמיון הוא מצד מה שאין רגילים לעשות, ועי&quot;ש היטב. <br /><br />ב. ורישא במחופה עור. כלומר דאף לרבנן דדרשי תחש דוקא דבעי עור, מ&quot;מ מחופה עור סגי ליחשב עור. וצ&quot;ב לפ&quot;ז אמאי קאסר רב לעיל סנדל התפור בפשתן כרבנן (כמ&quot;ש תוס' שם), ובפרט לפירוש ראשון ברש&quot;י הוי ממש כעין מחופה עור.<br /><br />ג. צריך למידחסיה לכרעיה. לא נתפרש ברש&quot;י הטעם, ולכ' צ&quot;ב.<br /><br />ד. האי איסתוירא עד ארעא נחית. קצ&quot;ב לדון על מציאות גלויה לעין שכזו, ובסמוך פליג עליה רב אשי. וגם משנה היא ריש אהלות ושם מונה בכלל עשר עצמות הקרסול. ואולי הנידון הוא האם כל העצמות הללו נחשבות עצם אחת וכולם הם עדיין רגל, או לא. ויל&quot;ע.<br /><br />קג:<br /><br />ה. רעה היא אצל צדיקים. פירש&quot;י לפי שנפש הצדיקים קצה בהנאה הבאה מהרשעים השנואים עליהם. וצ&quot;ב דבסמוך אמרו בשלמא וכו', משמע דאין זה כלל, אלא יעקב מאס בדברי טובה דלבן משום שמא דע&quot;ז, ויעל מאסה בביאת סיסרא משום זוהמא, ולאו כללא הוא. ויל&quot;ע.<br /><br />ו. יהיב ליה סנדלא דשמאלא. בחכמה שיכל את רגליו, שלא רצה לומר לרבו טעות בידך, והביא של שמאל בכוונה ביודעו שיעיר לו רב יוסף ואז יוכל לשאול דהוא הדין שאינו שלו. (א&quot;ה. זה הזכיר לי את המעשיה על המשגיח שהיה פותח את מכתבי האברכים טרם מסירתן וכו').<br /><br />ז. סנדל המוחלט. בדרך כלל אמרינן מיכתת שיעורא, לגבי דבר הנצרך בו שיעור. ולכאורה צ&quot;ל שהבינו כאן, לפחות רב פפי, דחופה רוב רגלו הוא גדר שיעור בחשיבות המנעל. או די&quot;ל דאי&quot;ז דין דוקא בשיעור, אלא בכל מקום דצריך חשיבות, (רק בדרך כלל זה שצריך שיעור הוא סימן שנצרך בו חשיבות מסויימת), וכיון דהתורה לא מסתפקת בכל נעל, אלא בעינן נעל עם תנאים מסויימים המחשיבים לנעל, שייך בזה מיכתת שיעוריה. ובפשטות היה מקום לומר דבזה גופא פליג רב פפא משמיה דרבא וס&quot;ל דזה דין רק בשיעור ממש, (או דחולקים אם כאן זה נחשב שיעור), אבל רש&quot;י להלן מבאר דחולקים האם ילפינן איסורא מטומאה (דשם נקרא בגד בזמן השריפה) משום דהוי רק גילוי מילתא. וע&quot;ע בסמוך.<br /><br />ח. הבא אל הבית וליכא. אפשר כוונתו משום דבית יש לו שיעור שיהא ד&quot;א על ד&quot;א וגבוה י&quot;ט. דאל&quot;כ מאי שייך כאן הריעותא של מיכתת שיעוריה. (וידועים דברי הגר&quot;ח על הרמב&quot;ם של לחי של עיר הנידחת ואכמ&quot;ל).<br /><br />ט. מטלית וכו' כיון שנכנס רובה. ראה רש&quot;י. הטעם דלא פירש&quot;י בפשטות דמיכתת שיעורה ואין בה ג' על ג', פשוט דהיינו דא&quot;כ לא משכח&quot;ל בגד מוחלט שיטמא, וע&quot;כ בהכי חייב רחמנא. אבל דברי רש&quot;י צ&quot;ב. ולכאורה כוונתו דדין רובו ככולו הוא דין של חשיבות וזה ל&quot;ש בדבר שעומד לשריפה.<br /><br />י. סנדל של עבודת כוכבים. פירש&quot;י דמצד איסור הנאה לא איכפת לן דמצוות לל&quot;נ. ולכ' צ&quot;ב דע&quot;י איסוה&quot;נ ממילא לאו להילוכא קאי וכדלהלן גבי מנעל של זקן ושל בית דין (אילולא דאין מקפידים). ואפשר דסגי דגויים עדיין הולכים בו. אמנם מרש&quot;י משמע להדיא דמיישב דהליכת הצלם סגי ליחשב להילוכא, וצ&quot;ב.<br /><br />קד. <br />א. זקן העשוי לכבודו. רש&quot;י פירש על מת. ולכאורה מדוע לא פירש כפשוטו על זקן שאינו יכול להלך ברגליו ומלבישין לו מנעלים רק לכבוד ולא להילוך. ואפשר על פי מש&quot;כ רש&quot;י מקודם דהילוך צלם הוי הילוך, א&quot;כ הזקן לא גרע. ואפשר עוד ע&quot;פ מש&quot;כ בסמוך לגבי סנדל דבי דינא שאין מקפידין א&quot;כ מסתבר דה&quot;ה מנעל של זקן, משא&quot;כ מת דמקפידים (מפני כבודו או מפני איסו&quot;ה).<br /><br />ב. סנדל דבי דינא וכו'. יש להעיר דיש בתי דינים וותיקים שיש להם סנדל מיוחד לחליצה עתיק יומין (כמו לבית דין בירושלים שמשתמשים בסנדל מימי רבי שמואל סלנט), ולכאורה להמבואר כאן יש לחוש שאינו להילוכא, ובסנדל &quot;יחסן&quot; שכזה באמת כן יקפידו שלא יילך בו שליח בית דין להנאתו.","199","","3412","True","True","False","","850","213.151.53.194","0","0","יבמות|קג ע&quot;א",""),new Message("38428","38426","הסיפור הנרמז בהערה ו","15/01/15 23:31","כד טבת","תשע&quot;ה","23:31","המכריע","מעשה במשגיח אחד שהיה דרכו לפתוח את כל מכתבי הבחורים, ואף האברכים, טרם מסירתן לייעדן. כך יכול היה להפעיל ביקורת על חומר הקריאה של התלמידים ולעמוד על הלך רוחם כנדרש.<br /><br />יום אחד מגלה המשגיח במכתב המיועד לאחד האברכים ידיעה מאד משמחת, שנולדה לו בת בשעה טובה ומוצלחת. ניגש המשגיח לאותו אב מאושר ואומר לו מגיע לך מזל טוב זה עתה ילדה אשתך בת. <br /><br />שואל האברך במטותא מינך, איזו אשה, פלונית או הפלוניתא השניה?<br /><br />כלומר, יש לך שתי נשים, תמה המשגיח? אכן כן, השיבו האברך.<br /><br />ומה עם חרם דרבינו גרשום - שאל הרב?<br /><br />ופתיחת מכתב? הפטיר התלמיד....","199","","3412","True","True","False","","262","213.151.53.194","0","38426","יבמות|קג ע&quot;א",""),new Message("38435","38426","הע'","16/01/15 01:09","כה טבת","תשע&quot;ה","01:09","דוד כוכב","ד. קרסול המפריד מוזכר גם <a target='_blank' rel='nofollow' href='http://daf-yomi.com/BookFiles.aspx?type=1&id=9&page=10&male=0'>במסכת חגיגה דף יג ע&quot;א</a>. והעדר קרסול כמפריד יש גם <a target='_blank' rel='nofollow' href='http://daf-yomi.com/BookFiles.aspx?type=1&id=9&page=11&male=0'>במסכת בכורות דף מה ע&quot;א</a>. ונ&quot;מ אם הקרסול נחשב בכלל השוק.<br /><br />קד.<br />ב. כבר שנים שאני תמה על החליצה במנעל שאין דרך להלוך בו, ובודאי לא בנעל ימין בלבד, ובושים לילך כך בשוק ופוסל מגדר בגד לענין ציצית. וגם מקפידים על השליח שלא לנועלו. ולכאורה היה ראוי לחלוץ גם בנעלו הרגילה.","125","","3411","True","True","False","","154","95.86.66.1","0","38426","יבמות|קג ע&quot;א",""),new Message("38447","38435","מנעל לא אפנתי","16/01/15 15:26","כה טבת","תשע&quot;ה","15:26","המכריע","אינני יודע אם מנעל אשר נמנעים מללכת בו מפני חוסר יופיו, נחשב לא ראוי להילוך. גם לגבי ציצית מסתבר שהכוונה בוש לילך בו מפני שאינו מספיק מכסה. כמו כן נעל אחת ודאי איננה חיסרון. מצד הרגל הזו היה הולך עם הנעל, אלא שלא היה הולך עד שינעל נעל נוספת ברגל השניה. <br /><br />סוף סוף הנידון הוא רק מפני שלמעשה הנעל של בית הדין איננה עומדת להילוך כלל. ומה שאמרו שלא היו מקפידים וכו', זה צ&quot;ב לפי מציאות זמנינו אם זה נכון. ובפרט במקרים של סנדל המיוחס.","199","","3411","True","True","False","","286","212.76.99.16","0","38426","יבמות|קג ע&quot;א","")];var iTotalPages=811;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82910);