var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=34374;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("למי שלא לומד דף יומי","http://daf-yomi.com/forums/Message.aspx?id=31807")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107076","אמר רב חסדא מידת חסידות שנו כאן","לינקוש","22/04/24 15:26","58","52"),new MostViewed("107079","מה זה מפרכסין ?","מרדכי דב זינגר","25/04/24 18:44","807","48"),new MostViewed("107080","קשר בין איסור ריבית לבין יציאת מצרים","לינקוש","28/04/24 08:18","58","31")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("34374","0","הדרן לסיום מסכת ביצה - 1","08/05/14 11:04","ח אייר","תשע&quot;ד","11:04","ברוך יערי","[המאמר אינו מוגה בצורה מושלמת בלשון ובתוכן, ואשמח לקבל הארות והערות.]<br /><br />בס&quot;ד<br /><br />מאמר לסיום מסכת ביצה<br /><br />א. המשנה האחרונה במסכת ביצה עוסקת בדיני מוקצה, בה נאמר שאין משקים ושוחטים את המדבריות ביו&quot;ט, אלא רק את הבייתות, וזאת משום שהמדבריות הם מוקצות.<br />והקשו המפרשים, דהרי פרק משילין שבו מסתיימת המסכת אינו עוסק בדיני טלטול מוקצה, אלא בדיני טירחא ביו&quot;ט, ומפני מה בחר רבי לסיים את המסכת דוקא במשנה העוסקת בדין מוקצה שאינה מענייני הפרק המדובר.<br /><br />ב. המסכת מסתיימת במחלוקת רבי ורבנן, האם הבייתות הינם רק אלו שחוזרות כל לילה לתחום כדברי רבנן, או שגם הבהמות היצאות בפסח וחוזרות ברביע הראשון של השנה נקראות בייתות, ורק הללו שכל השנה יוצאות מחוץ לתחום, הן נקראות בייתות כדברי רבי.<br />כמו כן יש להבין מהו יסוד המחלוקת בדין זה, האם ביתות הם רק אלו החוזרות כל יום או גם אחת לחצי שנה. <br />וכן מהו המיוחד שמסכת ביצה מסיימת את דיבורה דוקא במחלוקת זו, ולהלן יתבאר מדברי המהר&quot;ל שכל נידון הובא בדוקא במקום המיוחד לו.<br /><br />ג. האחרונים העירו, שהרי דעת רבנן נאמרה כבר בתחילת הברייתא קודם דברי רבי, ובכל זאת לאחר שהובאו דברי רבי, חזרו רבנן לומר את שיטתם, באומרם &quot;לא מדבריות הן&quot;, יש להבין מהי ההוספה הזאת לאחר שכבר אמרו למעלה שהן מדבריות.<br />ובמיוחד שבזה מסיימת המסכת ויש להתבונן האם יש בדברים הללו איזה שייכות מיוחדת ומשום כך נקבעו בסוף המסכת.<br /><br />ד. המהר&quot;ל בריש מסכת שבת כתב, שסדר המשנה מדוקדק הוא עד מאד, ורבי הקד' בסידורו דברי המשנה הקפיד לסדר כל דבר במקום המיוחד לו, ואם אנו רואים שמסכת שבת פותחת בדין הוצאה מרשות לרשות, הייינו משום שהמיוחד בשבת יותר משאר המועדים הוא בדיני הוצאה, ועל כן המסכת פותחת במה שמיוחד לשבת שזהו דיני הוצאה.<br />וכן אם אנו רואים שמסכת ביצה פותחת במשנה &quot;בביצה שנולדה ביו&quot;ט&quot;, היינו שיש בדין הזה דבר המיוחד במיוחד ליו&quot;ט, ולכן בכך פותחים את המסכת שעוסקת בדיני יו&quot;ט, וכן אותו יסוד שייך גם לגבי סיום המסכת, אם המסכת מסיימת בדיני מוקצה, ובמחלוקת התנאים האם בייתות הם רק אלו החוזרות כל יום או גם אלו החוזרות אחת לחצי שנה, הרי שייך במיוחד לסיום מסכת ביצה.<br /><br />ה. והנה בעצם המסכת. יש פעמים שרואים שזה ששבת חמורה יותר מיו&quot;ט, זוהי הסיבה להחמיר בשבת יותר, ולפעמים הוא להיפך שדווקא הדבר שיו&quot;ט קל יותר משבת, זוהי סיבה להקל.<br />ובגמרא בדף לה, ב נאמר במפורש באותו ספק שיש מקום לומר שני צדדים הפוכים, בתחילה נאמר, &quot;א&quot;נ התם היינו טעמא דארבע וחמש קופות שרי משום שבת דחמירא, ולא אתי לזלזולי ביה, אבל יו&quot;ט דקיל ואתי לזלזולי ביה כלל, לא&quot;.<br />ואילו בסמוך לכך בגמ' בדף לו, א נאמר, &quot;התם הוא בשבת דאסור משום דחמיר, אבל יום טוב דקיל שפיר דמי&quot;. ונראה שאכן יש שני צדדים בדבר, גם צד להקל, וגם צד להחמיר ביו&quot;ט מאותה סיבה עצמה. ויש לבאר הדבר.<br /><br />ו. כמו כן ברישא של המשנה בדף לו, ב נאמר, שילפינן איסור דרבנן משבת ליו&quot;ט, ובסיפא שילפינן מיו&quot;ט לשבת, דהמשנה פותחת באומרה - כל שחייבים עליו משום שבות משום רשות משום מצוה בשבת, חייבין עליו ביו&quot;ט, ואילו בסוף המשנה נאמר - כל אלו ביו&quot;ט אמרו, קל וחומר בשבת.<br />והתוס' יו&quot;ט הקשה קושיא זאת, ויהיה התירוץ אשר יהיה, מכל מקום מוכח במשנה בשנית, שמחד דווקא המקור לגזירות דרבנן הוא משבת ליו&quot;ט, ואילו בפעם האחרת הוא מיו&quot;ט לשבת, ובוודאי שיש למשנה עניין מיוחד להזכיר את שני הצדדים באותה משנה.<br /><br />ז. אם נשווה את מסכת ביצה ודיני יו&quot;ט השנויים בה, למסכת שבת ולדיני שבת השנויים שם, נראה שבשבת הדינים יותר מוגדרים, ויותר ברורים מה מותר מה אסור, ומהי מלאכה ומהי לא נקראת מלאכה מה גזרו ומה לא.<br />ואילו ביו&quot;ט החילוקים בהגדרות איזה מעשה מותר ואיזה מעשה אסור, הם פחות מוגדרים בבירור ויותר דקים, יש פעמים שבקצת טירחא נוספת, כבר אוסר לעשות מעשה, והוא נהפך למעשה חול או לטירחא יתירה.<br />ובכלל כל המציאות הזאת שכלל המלאכות נאסרו ביו&quot;ט, אבל צורך אוכל נפש מותר. ואילו בשבת כל מה שמיפר את השביתה של האדם חוץ מפיקוח נפש נאסר.","457","docx","3644","True","True","False","","6366","212.76.104.145","0","0","ביצה|לט ע&quot;א","0-docx"),new Message("34375","34374","המשך - 2","08/05/14 11:05","ח אייר","תשע&quot;ד","11:05","ברוך יערי","ח. התוס' בדף לג, ב ד&quot;ה כי הוינן כתבו, שהגיהנום ביו&quot;ט גם שובת כמו בשבת, אבל נשמה יתירה יש רק בשבת ולא ביו&quot;ט, ולכן לא מברכים על בשמים במוצאי יו&quot;ט, משום שאין במוצאי יו&quot;ט סילוק של נשמה יתירה.<br />אמנם אלו עניינים גבוהים ביותר, אך בכל זאת במה שנוגע להבנתינו, יש להבין מהו החילוק שהגיהנום שובת כמו בשבת, ואילו נשמה יתירה אין ביו&quot;ט כמו בשבת.<br /><br />ט. והנה בפרשת מעשה בראשית ששם הבריאה והיסודות לכל האותות והמועדים, הימים והשנים, אין מוזכר בפירוש כלל ענין ישראל ויו&quot;ט, אלא רק הששה ימים של מעשה בראשית, בריאת האדם והשבת. וזאת, משום שכך היה צריך להיות העולם לולא שחטא האדם הראשון, שהיתה מגיעה השבת והיה העולם נתקן, והאדם היה חי לנצח בגן עדן.<br />אלא שלאחר פרשת מעשה בראשית, לימדה אותנו התורה, שחטא האדם, וגרם שהעולם לא הגיע אל התכלית, ולא עוד, אלא שהאנושות הוסיפה לחטוא חטא על על חטא, שהיה דור אנוש ודר המבול עד דור ההפלגה, וכנגד החטאים הללו, לא רק שנסתלק האדם מגן העדן, אלא שהוא ירד ונתמעט עוד ועוד בתוך העולם הזה.<br />ומתחתית הירידה בחר הקב&quot;ה בעם ישראל לתקן את העולם ואת האדם, שיבנה ויתקן וישכלל את כל העולם והאדם, עד שיגיע בעולם הבא לתכלית הראשונה להיות האדם בגן עדן. והיינו שכל המציאות של עם ישראל, הינה צעידה אחת ארוכה עד לאחרית הימים של העולם הבא.<br /><br />י. נמצא שהשבת שנתקנה כבר במחשבה תחילה למעשה בראשית, ונכתבה בתורה לפני חטא אדם הראשון, היא יום שאינו מייצג כלל חטא ועוון, ועניינה הוא מעין ממש של עולם הבא והשכר. ואילו יו&quot;ט שכל יסודו הוא בתיקון החטא של האדם הראשון ויש חלק ממועדי ישראל עצמם כמו ראש השנה ויום כיפור שהם עצמם מיוחדים לכפר על החטאים של כלל ישראל בעצמם שחטאו בקיום התפקיד שלהן להגיע אל התכלית, ויש עוד אריכות.<br /><br />יא. והפחד יצחק מאריך לבאר, שכשם שיסוד השבת הוא, שבה שבת הקב&quot;ה מכל מעשה בראשית והעשרה מאמרות אל התכלית של עשרת הדיברות ועולם השכר, כך מועדי ישראל הם ימים ומאורעות, ששבת בהם הקב&quot;ה מכל האנושות ומציאות כלל העולם, אל עם ישראל שהם האדם שמוביל ומגיע אל התכלית של העולם שהוא העולם הבא ושכר הנצח.<br />וכל המציאות של המועדים - פסח, שבועות וסוכות שהינם המאורעות שיסדו ובנו את עם ישראל. ביסודם,  הם שביתת הקב&quot;ה ממעשה כלל האנושות לכלל ישראל, שהם התכלית של העולם והם האדם המתוקן.<br />[יש בזה אריכות מרובה בספריו בהגדרת השביתה בכלל, ובביאור מהות השביתה בכל מועד ומועד.]<br /><br />יב. ועוד מבואר בפחד יצחק, כשם שהשבת, מכיוון שהיא עדות על מציאות העולם הבא, על כן היא מעין עולם הבא, היינו שכבר היום אנחנו טועמים בשבת את המעין של מה שעתיד לבוא בעולם השכר. כך היו&quot;ט שהוא העדות, שעם ישראל הם האדם שיהיה מוכן ומזומן ומתוקן לחיות בעולם הבא, על כן כל המועדות מראים איך כל המציאות של העולם שובת ומתבטל אל האדם הזה אל כלל ישראל.<br />שהשבת מראה כבר היום שיש מציאות של עולם השכר והוא התכלית, והיו&quot;ט מראה כבר היום שיש אדם שמוכן לחיות בעולם השכר.<br /><br />יג. על כן השבת שאינה עסוקה ביחוד באדם, אלא בעולם השובת אל עבר תכליתו. הרי שהשביתה בשבת היא מוחלטת גם מעניינים של אוכל נפש, שהשביתה כוללת בתוכה גם את ענייני הנפש של האדם.<br />אבל ביו&quot;ט שכל עיקרו ותכליתו היא שביתת העולם אל כלל ישראל, אל האדם שקיבל את התפקיד לתקן  את העולם, הרי עניינים של אוכל נפש, שהם דברים הקשורים לעצם החיות של האדם הזה, אין בהם שביתה ביו&quot;ט, אדרבה כל השביתה ביו&quot;ט היא אל הנפש הזה של האדם.<br />ועל כן בשבת אוכל נפש הוא כלול בשאר איסורי מלאכה, ואליו ביו&quot;ט אוכל נפש לא נאסר.<br /><br />יד. וכן מבואר, שהשבת שהיא ממש מעין עולם השכר וגן עדן יש בה נשמה יתירה, שהנשמה יתירה הוא כלי לקבל ולטעום את השכר, ולחיות את המציאות הזאת של מעין העולם הבא, בלא זה אין לאדם ישראל יכולת לחיות את המציאות הזאת.<br />אבל יו&quot;ט שאינו המעין ממש של עולם השכר, אלא רק עדות על בחירת ישראל להיות האדם המתוקן, יכול להתקיים גם במציאות שאין בה נשמה יתירה, אבל הגיהנום, שכל עניינו הוא לכפר על חטאים. הרי הוא עצמו מנוגד למציאות הזאת של האדם המתוקן, שמכפר ומשלים את האדם. ועל כן הגיהנום שובת ביו&quot;ט אע&quot;פ שנשמה יתירה אין ביו&quot;ט.","457","","3644","True","True","False","","610","212.76.104.145","0","34374","ביצה|לט ע&quot;א",""),new Message("34376","34374","המשך - 3","08/05/14 11:06","ח אייר","תשע&quot;ד","11:06","ברוך יערי","טו. ואמנם יש ביו&quot;ט שני עניינים שהם נראים מנוגדים זה לזה. שמצד אחד כל עניינם של המועדות הם להראות ולגלות את הבחירה של כלל ישראל, שהם נבחרו להיות האדם שמתקן וצועד אל עבר התכלית של עולם הבא, היינו שכל עניינם להראות את תהליך התיקון והצעידה אל התכלית.<br />אך מצד שני, כל מציאות התיקון הזה נולד מתוך החטא של האדם הראשון, ולולא החטא לא היה צריך את התיקון הזה. ובמיוחד שיש מועדות שכל עניינם נולדה מתוך תיקון החטאים של כלל ישראל אחר הבחירה, חטאים בעצם קיום התפקיד והצעידה אל עבר התכלית. הרי שדווקא במועדות, יש עניין מיוחד של גזירות והתרחקות מהחטא.<br />ועל כן אנו מוצאים שני צדדים בבת אחת, מצד אחד שבת שהיא השביתה המוחלטת גם של האדם עצמו לעולם התכלית, הרי שהיא יותר חמורה ויש בה לגזור שלא יהיה בה שום חשש של מלאכה, יותר מיו&quot;ט שכל עניינו הוא דווקא התבטלות והשביתה של העולם אל האדם.<br />ומצד שני דווקא היו&quot;ט מעורר את החשש מהחטאים, ועל כן יש בו עניין לגזור ולחשוש יותר משבת.<br /><br />טז. ועל כן בשבת כל העניינים יותר מוגדרים, משום שמדובר בשביתה מוחלטת ממציאות העולם הזה לעבר העולם הבא. מה שאין כן ביו&quot;ט שכל עניינו להראות בתוך מציאות העולם הזה את האדם שצועד אל עבר התכלית. על כן החילוקים הם יותר דקים בין מלאכה המותרת למלאכה אסורה, קצת תוספת טירחא או שינוי קטן במראה צורת המלאכה נאסר.<br /><br />יז. וכן מבואר פתיחת המסכת במשנה &quot;ביצה שנולדה ביו&quot;ט, שכל עניינו של יו&quot;ט הוא דבר שנולד אחר חטא האדם, והוא לא כמו השבת שהיא הסוף מעשה במחשבת תחילה של בריאת העולם, שהיו&quot;ט הוא מציאות שנולדה אחר בריאת העולם.<br />וכן היו&quot;ט מיוחד לעניין של ביצה, שכל מציאות הביצה, שאוצרת בתוכה זרע ועובר שגודל ומתפתח להיות בעל חי שלם ומתוקן, כך היו&quot;ט היא מציאות שנולדה שאוצרת בתוכה אדם שיתפתח ויצמח ליגדל להיות אדם שלם ומתוקן לעולם הבא.<br />על כן המסכת פותחת ב&quot;ביצה שנולדה ביו&quot;ט&quot; שזהו סיכום של כל הגדרת היו&quot;ט.<br /><br />יח. וכן מבואר העניין שהמסכת מסיימת בדיני מוקצה, ומה שמעירים שאע&quot;פ שהפרק האחרון אינו עוסק בענייני מוקצה, ראה רבי ענין מיוחד לסיימם את המסכת בדיני מוקצה.<br />לכאורה נראה שהיסוד העניין של איסור מוקצה ביו&quot;ט שונה מאיסור מוקצה בשבת, ואולי אפשר לומר יותר, שהמוקצה הוא איסור שקשור במיוחד ליו&quot;ט, בעוד שבשבת איסור מוקצה אין בו יחוד מיוחד משאר איסורי שבת.<br />ונבאר, עניינו של המוקצה הוא לטלטל ולהתעסק בדברים שאינן מיוחדים לשימוש האדם ודברים שהאדם הקצה מדעתו שלא להשתמש בזה, כל סוג של מוקצה מסיבתו.<br /><br />בשבת האיסור מלאכה הוא, שבשבת צריך להיות שביתה של כל ענייני העולם הזה אל התכלית של עולם השכר וענייני הקדושה. וכל דבר שיש בו יצירה חדשה ומלאכת מחשבת, הרי שיש בה הפרה של השביתה  והתעסקות עם העולם הזה על כן נאסרו ל&quot;ט מלאכות הבונות את העולם הזה.<br />וכל ענייני המוקצה אע&quot;פ שאין עצמם מעשה מלאכה ואין כאן הפרה של השביתה, מכל מקום בכך שהם מוקצים משימוש האדם, הרי שאינם נכללים בגופו והתעסקותו המותרת בביתו, ונראה שיש בהם יציאה  מסויימת של האדם משביתתו ומלאכתו אל עולם של מלאכה ועשיה, ועל כן גזרו חכמים על איסור טלטול מוקצה, וזהו העניין של מוקצה בשבת.<br /><br />וביו&quot;ט איסור המלאכות הוא משום שביתה של העולם אל האדם אל ישראל, וכל מלאכה בעולם יש בו הפרה של התייחדות העולם אל האדם, והתעסקות עם יצירה של דברי חול חדשים, ורק אוכל נפש שכל עניינו הוא קיום הנפש של זה האדם אינו אסור. <br />אם כן מוקצה, שכל עניינו הוא דבר שהקצה והפריד האדם מדעתו לשימוש בו, הרי שהוא מנוגד לשביתה וההתבטלות של העולם אל האדם ביו&quot;ט, שנראה שמתעסקים גם אם דברים שאינם מיוחדים לאדם, וזה היפך השביתה. על כן אע&quot;פ שאינה מלאכה גזרו עליו חכמים את השימוש ביו&quot;ט.<br />יוצא שבשבת המוקצה הוא משתייך בצורה כללית לענין השביתה, אבל ביו&quot;ט איסור מוקצה יש יחוד לאיסור יו&quot;ט שהוא התבטלות העולם אל האדם.","457","","3644","True","True","False","","444","212.76.104.145","0","34374","ביצה|לט ע&quot;א",""),new Message("34377","34374","המשך - 4","08/05/14 11:08","ח אייר","תשע&quot;ד","11:08","ברוך יערי","כ. והמסכת מסיימת במחלוקת רבי וחכמים לגבי בהמות שיוצאות מפסח עד הרביעה הראשונה אל המרעה מחוץ לתחום, שרבי סובר שהם בייתות, וחכמים סוברים שהם מדבריות.<br />ואולי אפשר לבאר המח' שהרי הזמן הזה מפסח עד הרביע הראשונה שבו יוצאות הבהמות לאפר, הוא משום סדר וענייני המועדות. שבביו&quot;ט הראשון של פסח פוסקים להתפלל על הגשם, ובשמיני עצרת שהוא המועד האחרון בסדרה של המועדות מתחילים להתפלל על הגשם וממתינים עד שכלל ישראל יגיעו אל ביתם בחרה מהעליה לרגל ואז הוא הזמן של הרביע האחרונה.<br />הרי שאנחנו עוסקים בבהמות של יהודי שכל המציאות החקלאית שלו חייה וסובבת את המועדים.<br />על כן סובר רבי שאע&quot;פ שבהמות הללו חצי שנה אינם בתוך התחום ונמצאות באפר, אולם מוקצה לא שייך לומר אליהם, שהרי כל עניינם שהם מיוחדים אל האדם שצורת חייו ועבודתו סובבת את המועדים.<br />ואילו חכמים אומרים, לא, הרי אלו מדבריות, אע&quot;פ שחייו של אותו יהודי סובבת סביב המועדים, אבל אם בהמותיו לאורך כל תקופת המועדים, הם מחוץ לתחום האדם, ולא נמצאים תחת שייכות התחום של המועדות אין לך מוקצה גדול מזה.","457","","3644","True","True","False","","406","212.76.104.145","0","34374","ביצה|לט ע&quot;א",""),new Message("34408","34377","הדרן מהודר","09/05/14 10:33","ט אייר","תשע&quot;ד","10:33","הכהן","דברים נפלאים ומתוקים ומקובלים - אך האם הם מקובלים על המקובלים? כלומר האם יש אסמכתות בדברי גדולי הקבלה על דברים אלו. בהזדמנות זו הייתי רוצה לדעת אם יש גם ישוב על דרך הפשט לקושיות בענין סידור המסכת וכל היודע, רואה ושומע מתבקש לכתוב.","453","","3643","True","True","False","","460","164.138.117.69","0","34374","ביצה|לט ע&quot;א",""),new Message("34410","34408","ראה בעניין זה","09/05/14 10:41","ט אייר","תשע&quot;ד","10:41","לינקוש","<a target='_blank' rel='nofollow' href='http://daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=31439'>באשכול הזה</a> ובהמשכו (טרם הצטרפת אלינו...)<br /><br />ברוך בואך!","58","","3643","True","True","False","","389","77.126.80.160","0","34374","ביצה|לט ע&quot;א",""),new Message("34416","34408","מקורות","09/05/14 14:59","ט אייר","תשע&quot;ד","14:59","ברוך יערי","תודה רבה.<br />בספרי הקבלה אינני יודע, אך יסודות הדברים נמצאים ומבוססים בספרי הפחד יצחק.","457","","3643","True","True","False","","223","85.250.88.1","0","34374","ביצה|לט ע&quot;א","")];var iTotalPages=810;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82563);