var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=34227;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("מעלת הפורום - ע\"פ ר' נחמן מברסלב","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=348")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107079","מה זה מפרכסין ?","מרדכי דב זינגר","25/04/24 18:44","807","58"),new MostViewed("107080","קשר בין איסור ריבית לבין יציאת מצרים","לינקוש","28/04/24 08:18","58","40"),new MostViewed("107082","תנורו של עכנאי: שאלת שני ימי ר&quot;ח בגמרא","שי ואלטר","28/04/24 14:41","948","28")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("34227","0","ממש בבל","28/04/14 07:58","כח ניסן","תשע&quot;ד","07:58","עלי","לא ברור לי, מדוע דיברו היהודים בערי בבל השונות בניבים שונים לחלוטין ובביטויים שונים כ&quot;כ אלו מאלו. אפילו באירופה הגדולה דיברו כולם אידיש ואף כי שפה זו מעורבות בה שפות רבות אחרות לפי מקום מגורי היהודים, אבל השפה הבסיסית היתה אחת, ובדף שלנו נראה שההבדלים היו גדולים בהרבה. או שמא אני טועה ?<br />היש יודע הסבר לכך ?","209","","3655","True","True","False","","936","194.114.146.227","0","0","ביצה|כט ע&quot;א",""),new Message("34230","34227","במקרה הכינותי ש&quot;ב מראש  <img src='/icon/4.gif'>","28/04/14 09:18","כח ניסן","תשע&quot;ד","09:18","יהודי_קדום","<b>רובדי הלשון</b><br /><br />בהתפתחות השפה העברית מבחינים בארבעה  רבדים עיקריים:<br />1.	לשון המקרא-מ-1300 עד 200 לפנה&quot;ס.<br />2.	לשון חז&quot;ל- מ- 200 לפנה&quot;ס עד 200 לספירה.<br />3.	לשון ימי הביניים- 200 לספירה עד 1900.<br />4.	העברית החדשה- 1900 עד ימינו.<br /><br />העברית המקראית שאלה משכניה מילים בעיקר בתחום התרבות החומרית ומונחי שלטון: <br />•	‏מן האכדית: מחוז (- נמל), מזוזה, ספר (- מכתב), חלון, אגרת, ספינה, אגם,כתנת, מזל, מבול, <br />  וכן - במקראית המאוחרת - שמות חודשים, כגון: תשרי . <br />•	‏מן השומרית: (דרך האכדית): היכל, כסא, מלח, אכר, אשפה. <br />•	‏מן המצרית: אבנט, איפה, גומא, יאור, קסת, תיבה,  חנית, טמא, תועבה.<br />•	מן הפרסית: גזבר, פרדס, דת. <br />‏<br /><b>לשון חז&quot;ל</b><br />לשון חז&quot;ל הקרויה גם לשון חכמים, היא העברית שאנו מכירים מן המשנה, מן התלמוד ומן המדרשים. לשון זו התפתחה בהדרגה מלשון המקרא במשך כמה מאות שנים, והיא נחשבת לתקופה השנייה בתולדות העברית. <br />השינוי מלשון המקרא ללשון חכמים התחיל כנראה כבר בלשון הדיבור של תחילת ימי הבית השני, כאשר גולי בבל חזרו לארץ. רבים מהשבים מבבל דיברו בשפה הארמית, וחלקם דיברו גם שפות ולהגים אחרים (לדוגמה, 'אשדודית' - ע&quot;פ ספר נחמיה). מאוחר יותר, נוספו לשפות המדוברות בפיהם גם הלשונות היוונית והרומית. המזיגה של השפות הללו ותהליכי שינוי טבעיים שקרו בשפה, הביאו להתפתחות של שפה מדוברת שהייתה שונה משפת המקרא שקדמה לה.  בהדרגה המשיכה והתגבשה שפת הדיבור של לשון החכמים עד שהפכה גם ללשון הכתובה, בכתיבת המשנה.<br />שני הרבדים הלשוניים העיקריים של העברית הם לשון המקרא ולשון חכמים. מילים רבות שהיו שכיחות ושגורות בלשון המקרא נעלמו בתקופת חז&quot;ל והוחלפו במילים אחרות. הטבלה הבאה מסכמת את אוצר המילים הייחודי של כל אחד מהרבדים, וכמה מהמאפיינים הדקדוקיים. כיום חל לרוב בידול משמעות בין המילים, או משתמשים בהן במשלבים שונים. <br /><br /><b>מילים שאולות:</b><br />לשון חז&quot;ל שאלה מילים רבות מאוד מן הלשונות שעימן היא באה במגע ובראשן הארמית והיוונית. נראה שרוב המילים האכדיות והפרסיות שבלשון חכמים לא חדרו אליה במישרין אלא דרך הארמית.<br /><b>דוגמות אחדות:</b><br />•	‏מן האכדית: אדריכל, אווז, תרנגול, גט, מרק, שוק, שטר, נחתום, תינוק.<br />•	‏ מן הפרסית: גוון,  ורד, כוורת, בוסתן, אושפיז, אתרוג, פתגם.<br />•	מן היוונית: ארנק, טבלה, סנהדרין, נימוס (=חוק), סנדלר, אויר, אמבטיה, אסימון, איצטדיון, דורון, טרקלין, קטיגור, פנקס, דפוס, אוכלוסין. <br />•	‏מן הרומית: לגיון, לבלר, ספסל, וילון, קרון.","233","","3655","True","True","False","","337","79.178.107.163","0","34227","ביצה|כט ע&quot;א",""),new Message("34250","34227","אז ככה:","28/04/14 13:19","כח ניסן","תשע&quot;ד","13:19","Almuaddib",".<br /><br /><br /><br />אפילו כיום, בעידן של תקשורת המונים מהירה מאד, אתה מוצא הבדלים קלים בין אוכלוסיות שונות.<br />קבע עם חבר חילוני להיפגש בליל שבת, והוא יגיע יום אחריך - במוצאי שבת. אתה רוצה שהוא יגיע בליל שבת, אמור לו 'ליל שישי'.<br /><br />הגולות של אלו הן הבלורות של אלו, וכו'.<br /><br />וזה, כיום. כאשר כולם ניזונים מאותן רשתות רדיו ארציות, עתונות, אינטרנט וכו'.<br /><br /><br />כעת קפוץ לאירופה, לגביה הדגמת.<br /><br />כאן, למשל, אתה טועה בטעות של הסתכלות אנכרוניסטית. לא כל יהודי אירופה דיברו ביידיש, אלא רק הקהילות שמוצאן מאיזור הריינוס. בספרד, פורטוגל, איטליה, יוון, בולגריה - בדרך כלל לא דיברו יידיש. גם השפה שאתה מכיר כשפתם של יהודי כל אירופה, לא תמיד היתה כך. יש עדויות מפירוש רש&quot;י, לפיהן רש&quot;י - וכנראה כך בזמנו - ביטא את הקמץ כדרך שמבטאים אותו כיום בארץ ישראל, כמו הפתח. <br /><br />כעת לך יותר לאחור בזמן. בקהילות שלמות, מצוי היה שאדם לא היה עוזב את מקומו, בו נולד וגדל, ולו לפעם אחת. אוכלוסיות לא זזו בקלות, גם לא פרטים. למעט סוחרים נודדים או חיילים, אדם ישב על אדמתו, עליה נולד, עד שנלקח לבורא עולמו. במצב כזה, ברור שנוצרות עגות שונות. כפי שהסלנג נוצר כיום, ויתכן שתשמע בני תשחורת מדברים בביטוי שאין אתה מבינו על בוריו, כך יכול להיות גם בכפר, בעיר או במחוז שלם.<br /><br />וכי אינך רואה את ההבדלים בין הארמית של הירושלמי לארמית של בבל? ולא ראינו כי ביהודה ובגליל השתמשו בביטויים שונים, &quot;הרי את חרופתי&quot; ?","107","","3655","True","True","False","","134","195.200.205.133","0","34227","ביצה|כט ע&quot;א",""),new Message("34231","34230","המשך שיעורי הבית....","28/04/14 09:18","כח ניסן","תשע&quot;ד","09:18","יהודי_קדום","<b>השפעת הארמית</b><br />דובר הארמית הראשון המוזכר במקרא הוא לבן הארמי, בדברו שתי מילים בארמית -  &quot;יְגַר שָׂהֲדוּתָא&quot; (=גל עֵד, בראשית לא, מז) ואמנם השפה הארמית קרויה על שם ארץ מוצאו, ארם. ארמית היא לשון שמית וקרובה לעברית, כעין &quot;אחות&quot; ללשונות הכנעניות שעברית היא אחת מהן. אך מלבד קרבת היוחסין שבין עברית לארמית יש לקשריהן המיוחדים היסטוריה ארוכה מאוד – מימי אברהם, יצחק ויעקב שטיפחו זיקות משפחה וחיתון עם קרוביהם שבפדן ארם– ועד אחרון האמוראים שבבבל ובארץ ישראל. <br />הארמית החלה להשפיע על העברית של ארץ יהודה בסוף זמנה של מלכות יהודה, בתקופת חזקיהו: &quot;וַיֹּאמֶר אֶלְיָקִים בֶּן-חִלְקִיָּהוּ וְשֶׁבְנָה וְיוֹאָח אֶל-רַבְשָׁקֵה, דַּבֶּר-נָא אֶל-עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית--כִּי שֹׁמְעִים, אֲנָחְנוּ; וְאַל-תְּדַבֵּר עִמָּנוּ, יְהוּדִית, בְּאָזְנֵי הָעָם, אֲשֶׁר עַל-הַחֹמָה&quot; (מל&quot;ב יח, יט). בתקופה זו הארמית הייתה כבר לשון הדיפלומאטיה והמסחר בכל המזרח הקרוב, אך לא לשון  תושבי ירושלים הפשוטים שעדיין לא הבינו ארמית. השפעת הארמית הלכה  וגברה בתקופת בית שני, בלשון המקראית המאוחרת,  ובמשנה,  והיא נתנה אותותיה גם בתחביר וגם באוצר המילים. <br />בתקופה שלאחר התנ&quot;ך החליפה הארמית בהדרגה את העברית כשפת הדיבור. בסופו של התהליך כל ספרות האמוראים מן המאה השלישית לספירה ואילך, התלמוד, כתובה בלשון מעורבת. אמנם כמעט שני שלישי אוצר המילים שבתלמוד עדיין הם עבריים, אבל הם בעיקר מובאות או ביטויים מצוטטים. עיקרו של הדיבור בתלמוד הוא ארמי.<br /><br />בעברית, מתקופת המקרא דרך לשון חז&quot;ל והעברית הרבנית ועד העברית החדשה השתלבו הרבה מילים וביטויים מהארמית. כך למשל אפשר למצוא בעברית את המילים הבאות: <br />אגרה (=שכר), אילן (=עץ),  אלא,  ארע, אשתקד, אתר (מקום),  בדח,  בחש (=ערבב),  בעתה,  בר (=בן),  גושפנקא (=חותמת),  גלימה (=מעיל), דווקא (=בדיוק) ,  דיעבד (=לאחר מעשה), כנופיה (=קבוצת אנשים), כפן (=רעב, בהגדה: &quot;כל דכפין ייתי ויכול&quot;), מחה,  סייע, שעה, כמו כן, ישנם ביטויים מהארמית שהשתלבו בתוך העברית מדא עקא (=זאת הצרה) וביש גדא (=רע מזל) ועד שופרא דשופרא (=הטוב שבטוב), איפכא מסתברא (=ההפך מסתבר), סגי נהור (=&quot;אור רב&quot;, עיוור), בר-מינן (=מת) וברנש (בן- אדם). אפילו מקור המילים אבא, אמא, סבא, סבתא הוא בארמית.","233","","3655","True","True","False","","342","79.178.107.163","0","34227","ביצה|כט ע&quot;א",""),new Message("34235","34231","תודה אבל","28/04/14 11:32","כח ניסן","תשע&quot;ד","11:32","עלי","תהיתי בעת הלימוד, כי הרושם שלי שהבדלים בשפה המדוברת בערים השונות נוצרים כאשר כל קהילה סגורה יחסית לעצמה ואין העברה של הביטויים מהאחת לשניה. האמנם כאלו היו קהילות בבל ? היש דוגמאות נוספות כאלו ?","209","","3655","True","True","False","","149","194.114.146.227","0","34227","ביצה|כט ע&quot;א",""),new Message("34236","34231","אבל על השאלה לא ענית","28/04/14 11:32","כח ניסן","תשע&quot;ד","11:32","בתר ממוצע","<b>מה התשובה לשאלה של עלי?</b><br /><br />אנא הסבר פשוט איך ב - 5 מקומות בבבל יש 5 ניבים שונים?","138","","3655","True","True","False","","226","94.188.248.67","0","34227","ביצה|כט ע&quot;א","")];var iTotalPages=810;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82598);