var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=33037;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("למי שלא לומד דף יומי","http://daf-yomi.com/forums/Message.aspx?id=31807")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107082","תנורו של עכנאי: שאלת שני ימי ר&quot;ח בגמרא","שי ואלטר","28/04/24 14:41","948","68"),new MostViewed("107080","קשר בין איסור ריבית לבין יציאת מצרים","לינקוש","28/04/24 08:18","58","61"),new MostViewed("107084","מי שמלווה כסף בריבית לא יקום בתחיית המתי","לינקוש","28/04/24 18:14","58","55")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("33037","0","הערות ליומא פו","03/02/14 01:20","ג אדר א","תשע&quot;ד","01:20","המכריע","פו.<br />א. אי אפשר לומר נקה. קצ&quot;ב מאי הכריחם לדרשה זו והא כך דרך המקרא כגון לומר הלוך לא הלכת ושוב לא שבת וכן על זו הדרך, שמשמעותו שלגבי לנקות אין הקב&quot;ה מנקה.<br />ב. שאל וכו' ברומי. לא נתבאר מה הענין לספר שהיה זה ברומי ויל&quot;פ. ומה שענהו שלשה הן, אף דאדרבא ארבעה הן, עשה, ל&quot;ת, כריתות ומיתות, חילול השם, לזה פירש&quot;י דמשמעות חילוקים הוא דבר שלפעמים צורך בו ולפעמים לא, והיות שתשובה נצרכת תמיד על כן יש ג' חילוקים והם יוכ&quot;פ יסורים ומיתה. אלא בצירוף המצב של תשובה לבדה שמכפרת על מצב קל של עשה נמצינו ד' דרגות של עבירות.<br />ג. ומתא מחסיא אתרא דתבעי הוא. מצינו בסוף ב&quot;ק דאתרא דקפדי הוא, ומסתמא יש קשר בין קפדנותם לתביעתם, שאינם מוותרים בקל על שלהם.<br />ד. שיהא שם שמים מתאהב. לכאורה צ&quot;ב מה ההכרח לדרשה זו ומנין שאין ואהבת כפשוטו אתה תאהב.<br /><br />פו:<br />ה. אלא מהו שאמר משה ויעשו להם אלהי זהב כדר' ינאי וכו' ופירש&quot;י דאלו דברי סניגוריא. ידוע מה שפי' על פי זה הרה&quot;ק ר&quot;א מבעלז זי&quot;ע דיש להמליץ גם על אומרו באותו פסוק חטא העם הזה חטאה גדולה, דחטא היינו שוגג, כוונתו שהשוגג היה גדול, כלומר מאד שגגו. ורש&quot;י העתיק כאן את המשל מברכות לבן נאה וכו' ולכ' בנמשל הקב&quot;ה נתן כסף וזהב אבל היכן ההושיבן בפתח של טומאה, והתשובה היא שכל העולם כולו הוא מצב כזה של פיתוי לחטא, וברגע שיש את הנתונים והאפשרויות הרי זה בדיוק כמו במשל, והבן.<br />ו. לחביבות מעלות התשובה נסכם בקצרה אותן שבדף זה. (יש ספר תקנת השבין של הגה&quot;ק ר' צדוק הכהן שכולו מיוסד על מימרות אלו). א. תשובה לבדה מכפרת על עשה ונצרכת עם כל שאר החטאים והכפרות. ב. מביאה רפואה לעולם. ג. מאהבה מוחק החטא למפרע. ד. אף מיראה נקראים בנים. ה. מגעת עד כסא הכבוד (בציבור ועד בכלל). ו. דוחה ל&quot;ת שבתורה ושבים אליו ית' אף אחר הליכה אחרי אחרים מלבדו. ז. מביאה ומקרבת את הגאולה. ח. מאהבה זדונות נעשין זכיות ומיראה נעשין שגגות. ט. מארכת ימיו ושנותיו של אדם. י. הקב&quot;ה מתפייס בדברים ומחזיק טובה ומעלה כאילו הקריב פרי נדבה. יא. בשביל תשובת יחיד מוחלין לכל העולם. – ולוואי ונתחזק תמיד בבחינת ישוב היום שמא ימות למחר.","199","","3742","True","True","False","","937","95.86.125.108","0","0","יומא|פו ע&quot;א",""),new Message("33074","33037","פו -ד שיהיה שם שמים מתאהב","04/02/14 00:37","ד אדר א","תשע&quot;ד","00:37","שלמה שטרסברג","ראיתי בדברי [רבינו] בחיי דברים פרק ו שכתב<br />וכן דרשו בספרי: (לג) ואהבת את ה' אלהיך, איני יודע כיצד אוהב האדם את המקום, תלמוד לומר &quot;והיו הדברים האלה&quot;. ואהבת את ה' אלהיך, אהבתו לפני הבריות כדרך שעשה אברהם שקראו הקדוש ברוך הוא: (ישעיה מא, ח) &quot;<b>אברהם אוהבי</b>&quot;. בארו לנו החכמים ז&quot;ל בדבר זה כי ענין האהבה בשם יתברך הוא מי שמצדיק הרבים ומקרב אותן לחיי העולם הבא, ועל כן הביאו ראיה מאברהם.<br /><br />כלומר לפי רבינו בחיי חז&quot;ל הבינו על סמך הפסוק בישעיהו לגבי אברהם שנקרא אוהבו של מקום וזה ע&quot;י שקרב רבים לעבודת ה' ולכן ביארו את מצוות ואהבת כמו ואיהבת שתיגרום לאנשים נוספים להתקרב לה'<br /><br />וכן מצאתי באלשיך שופטים פרק ה  שכתב<br />אהבת את ה' אלקיך (דברים ו ה), ואומר למען אחי ורעי (תהלים קכב ח), עם כל זה מי יערב אל לבו לומר שהוא אוהב את ה', כי מה הוא היתוש הנתוש הבל וריק שיערב אל לבו לומר אהובך אני. <b>ומה גם למסקנת קדמוננו שלא תצדק אהבה אלא בין השווים.</b><br />וא&quot;כ לפי דבריו מובן מדוע לא פירשו חז&quot;ל כפשוטו שהכוונה לאהוב את ה' שהרי מושג זה קיים רק בין שווים ולכן ביארו שהכוונה כמו ואיהבת שתיגרום לאחרים להכיר בה' וכ'<br /><br />וכך נראה מדברי המהרש&quot;א חידושי אגדות מסכת יומא דף פו עמוד א שכתב <br />משום דלגבי מורא אפשר דהשוה מורא רבו כמורא שמים כמפורש שם משא&quot;כ לגבי אהבה דאין להשוות אהבת רבו כאהבת שמים וע&quot;כ דרשו בו ואהבת את ה' דאתי את לרבות שיהא מתאהב ע&quot;י כו':","205","","3741","True","True","False","","376","95.86.80.53","0","33037","יומא|פו ע&quot;א",""),new Message("33076","33074","לאות ב' - ארבעת חילוקי כפרה","04/02/14 01:43","ד אדר א","תשע&quot;ד","01:43","איתן","<u>לגבי תוכן הדברים</u><b>:</b> <br />משנתנו אמרה שעל החמורות, כרתות ומיתות ב&quot;ד, (ואולי גם על לאוין שיש בהם מלקות תלוי במחלוקת לעיל) - יוה&quot;כ מכפר. ואילו ר' ישמעאל חולק, ומביא פסוקים שיש עוונות שאין מתכפר להם בלא ייסורים ובלא מיתה.<br />לא הלכתי לחפש במפרשים, אבל נראה לומר שהתנא של המשנה יסבור ששני אלו נאמרו על מקרים מיוחדים, או על חטאים חמורים במיוחד,<br />למשל &quot;ונגלה באזני ה' צב-אות אם יכופר העוון הזה לכם&quot; מדבר (ישעיה כ&quot;ב ע&quot;ש) על שבמצור לא יבטחו בה' &quot;ולא הבטתם אל עושה ויוצרה מרחוק לא ראיתם&quot; אלא סמכו על נשקם וביצוריהם, ועוד &quot;ויצו ה' ביום בבוא לבכי ולמספד - והנה ששון ושמחה אכול ושתה כי מחר נמות&quot;, אולי זה מקרה מיוחד של חטא של כל הציבור, אולי אין ללמוד מזה לכל יחיד,<br />וכן &quot;ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עוונם&quot; (תהילים פ&quot;ט ע&quot;ש) מדברים על צאצאי דוד, שאם יסורו מהדרך הטובה - ייענשו בייסורים, אך לא תלקח מהם המלכות, שוב אולי אין ללמוד מזה לכל יחיד אפילו לא לחייבי כריתות,<br />ואילו ר' ישמעאל רואה בזה כאמור בנין אב ולומד ממנו לכל חייבי כרתות ומחללי ה'.<br /><br />לגבי המסגרת בה נאמרו הדברים - בהודעה הבאה.","123","","3741","True","True","False","","278","95.86.119.89","0","33037","יומא|פו ע&quot;א",""),new Message("33078","33076","שאל ר' מתיא בן חרש את ראב&quot;ע ברומי","04/02/14 02:15","ד אדר א","תשע&quot;ד","02:15","איתן","<u>לגבי המסגרת</u> - &quot;שאל ר' מתיא בן חרש את ר' אלעזר בן עזריה ברומי&quot;.<br /><br />בכמה מקומות בש&quot;ס הוזכר שחכמים נסעו לרומי:<br />- למדנו בעירובין על אותו קנה שבאמצעותו העריך רבן גמליאל שהיו בתוך התחום לפני שקיעה, <br /> - ובשבת למדנו שירדו מהספינה בכבש שנעשה בשבת, <br /> - ובמעשר שני פ&quot;ה מסופר שהיגיע זמן הביעור ואז הקנה רבן גמליאל את המעשר הראשון לר' יהושע, שהיה לוי, ואת המעשר עני לר' עקיבא, שהיה גבאי עניים,<br /> - ובסוכה דף מ&quot;א ע&quot;ב מסופר שרק לרבן גמליאל היה לולב והעבירו בין כולם,<br /> - ושם בדף כ&quot;ג מסופר שר' עקיבא בנה סוכה על הספינה והעיפה אותה הרוח ואמר לו ר&quot;ג &quot;עקיבא היכן סוכתך&quot;,<br /> - ואחרון בהוריות דף י' היו זמן רב בים וכלה הקמח של ר&quot;ג וסמך על הסולת של ר' יהושע, שנערך לבואו של כוכב שביט אחת לשבעים שנה המטעה את הספנים,<br /><br />ההסטוריונים דנו אם היה כאן מסע אחד או יותר, כי במעשר שני זה זמן ביעור מעשרות, כלומר בפסח, אבל ראינו שגם בסוכות היו בים, (אם כי כאמור בהוריות - היה מסע שארך זמן רב), גם לא כל פעם מוזכרים כל החכמים (אך אולי הוזכרו רק הרלוונטיים), גם את כוכב השביט מגייסים לעזרה לנסות לתארך את המסע,<br /><br />הבעיה היא שר' מתיא בן חרש היה צעיר מהם בהרבה. לעיל נ&quot;ג סע&quot;ב מסופר שהוא שאל את רשב&quot;י ברומי, וכן במעילה י&quot;ז מוזכר שרשב&quot;י ור' אלעזר ב&quot;ר יוסי נפגשו איתו כשבאו לבטל גזרה (&quot;בן תמליון צא!&quot; ע&quot;ש). ר' מתיא הגיע לרומי בפשטות רק אחרי מרד בר כוכבא. (ע' ספרי פרשת ראה פיסקה פ', על הפסוק &quot;כי יכרית ה' א-לוקיך את הגויים אשר אתה בא שמה לרשת אותם מפניך וירשת אותם וישבת בארצם&quot; - אז הם התחרטו ולא ירדו מהארץ, אבל לבסוף חלקם ירדו בכל זאת, כפי שאנו רואים שר' מתיא ברומי, ואת חנניה בן אחי ר' יהושע פגשנו בסוף ברכות מקדש חודשים ומעבר שנים בבבל, ועוד),<br />כך שקשה להבין את הגירסה שר' מתיא פגש ברומי את ר' אלעזר בן עזריה.<br />אבל באבות דר' נתן סוף פכ&quot;ט מסופר שאת ארבעת חילוקי הכפרה שהיה ר' ישמעאל דורש שאל ר' מתיא בן חרש את ר' ישמעאל בן אלעזר הקפר כשהלך לבקרו בלודקיה (כנראה לטקיה בצפון סוריה). גם הגירסה הזו טעונה הסבר, כנראה צריך לומר שאין זה ר' אלעזר הקפר תלמידו של רבי אלא חכם אחר.","123","","3741","True","True","False","","442","95.86.119.89","0","33037","יומא|פו ע&quot;א",""),new Message("33079","33078","ועוד על &quot;שאל ר' מתיא בן חרש את ראב&quot;ע ברו","04/02/14 02:29","ד אדר א","תשע&quot;ד","02:29","איתן","דיברתי ודיברתי ודיברתי ולא הגעתי לעיקר: למה חשוב לנו היכן נאמרו הדברים?<br /><br />תחילה אזכיר שבמסכת כרתות למדנו על שאלות ששאל ר&quot;ע את רבן גמליאל באיטליז של אמאוס כשהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של רבן גמליאל. ושם אני זוכר שהמפרשים כתבו שמראים לנו שהם עוסקים בתורה גם תוך כדי טרדות ההכנות לשמחה.<br /><br />לגבי ר' מתיא בן חרש, הוזכר שהיה ברומי בפגישותיו עם רשב&quot;י (לעיל נ&quot;ג ובמעילה י&quot;ז). גם האירוע שבסוגייתנו לא היה בארץ.<br />אולי אפשר לומר, שאנו רואים שחכמים בפגישותיהם עסקו בבירור השמועות, בפרט אלו שהיו מרוחקים ולא יכלו להיפגש עם חבריהם דבר יום ביומו.<br />רואים בכמה מקומות בש&quot;ס שמתוך שלימודם היה בע&quot;פ - היתה חשיבות רבה לשינון ולדיוק ולבירור נוסח השמועות וההלכות, עוד לפני שדנים בסברות ומתעמקים בהן.<br />אמנם שם ברומי היו לו תלמידים (ע' במעילה שם), ולמדנו ש &quot;מתלמידי יותר מכולם&quot;, אבל זה נאמר מן הסתם על סברות, אך הם אינם יכולים להזכיר לו דברים ששמע בעבר.","123","","3741","True","True","False","","269","95.86.117.173","0","33037","יומא|פו ע&quot;א",""),new Message("33085","33079","גם אנוכי הקטן מצטרף","04/02/14 09:13","ד אדר א","תשע&quot;ד","09:13","שלמה שטרסברג","לרעיון שכתבת שהנקודה המרכזית היא לברר את השמועות ולתת להם אמינות מירבית היכולת לעכוב אחרי בעל השמועה ומקור השמועה וכ' לכן גם אנו מוצאים הרבה פעמים אמר ר' פלוני בשם ר' פלוני בשם ר' פלוני וכ' ועל אף האריכות של הדברים לא חסכו זאת מאיתנו ולא רק בגלל הכלל של לומר דברים בשל אומרם אלא כדי לברר ולזקק את מקור השמועה ואמינותה בגלל שמדובר בתושבע&quot;פ<br />לכן גם יש חשיבות לשאלה מי היה מעביר השמועה יש שהיו נחשבים כמדייקים מאוד בדברי רבותיהם ויש פחות ולפי זה התיחסות היתר לאמינות השמועה<br /><br />כתיבת מיקום אמירת הדברים או אירוע מיוחד שקרה שם עוזרת לאנשים נוספים שהיו שם או שמעו מרבותיהם בנושא להזכר שאכן כך פני הדברים וכך לבסס את השמועה כמו בגמרא בקידושין דף ע שהזכירו מימרא של שמואל כשהיה עומד רגלו אחת בספינה ורגל על היבשה ונשאל שאלה מסוימת וכ' <br /><br />והנה הציטוט תלמוד בבלי מסכת קידושין דף ע עמוד ב <br /><br />רב מתנה לא חזייה לנהרדעא תליסר שני, ההוא יומא אתא,<b> אמר ליה: דכיר מר מאי אמר שמואל כי קאי חדא כרעא אגודא וחדא כרעא במברא? </b>א&quot;ל, הכי אמר שמואל: כל דאמר מדבית חשמונאי מלכא קאתינא - עבדא הוא, דלא אישתיור מינייהו אלא ההיא רביתא, דסלקא לאיגרא ורמיא קלא ואמרה: כל דאמר מבית חשמונאי אנא - עבדא הוא, נפלה מאיגרא ומיתה. אכרוז עליה דעבדא הוא.","205","","3741","True","True","False","","421","212.76.102.180","0","33037","יומא|פו ע&quot;א","")];var iTotalPages=810;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82634);