var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=32131;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("הודעה למגידי שיעורים ולמשתתפי השיעורים","http://www.daf-yomi.com/forums/Message.aspx?id=638")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107082","תנורו של עכנאי: שאלת שני ימי ר&quot;ח בגמרא","שי ואלטר","28/04/24 14:41","948","68"),new MostViewed("107080","קשר בין איסור ריבית לבין יציאת מצרים","לינקוש","28/04/24 08:18","58","61"),new MostViewed("107084","מי שמלווה כסף בריבית לא יקום בתחיית המתי","לינקוש","28/04/24 18:14","58","55")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("32131","0","הערות ליומא לח","17/12/13 06:00","יד טבת","תשע&quot;ד","06:00","המכריע","לח.<br />א. מיד נח הים מזעפו. משמע שבגלל מסירות נפשו על המצוה נח הים.<br />ב. רהיטנו ברותים. צ&quot;ב כוונת רש&quot;י שזה קשור לריצה, האם הדלת רצה או הגברא הפותחה וסוגרה. ומה שהביא רש&quot;י ב' פירושים על בריתים מתאים לב' לישני, ללישנא קמא כרתו הדלתות ברית, ולכן לא נפרדה המוטלת לים מחברתה שבספינה וללישנא בתרא בריית הים הצילתה.<br />ג. כל השערים נשתנו חוץ משערי ניקנור לפי שנעשו בו ניסים. כלומר כל ענין הזהב בשערים הוא כבוד שמים, ודלתות נחושת אלו שמזכירות את השגחתו ית' בעולמו מביאות כבוד שמים לא  פחות משערי זהב על כן אין ענין להחליפם.<br />ד. פרק בשיר. אנחנו מורגלים כמו קטע וכדומה. מרש&quot;י משמע כמו פרק של אצבע שהוא לשון קיפול, כך היה מכריע את הקול, ומשנהו בנעימתו.<br />ה. וחזרו בית גרמו. וכן להלן וחזרו בית אבטינס. יש גירסא יחזרו, וזה א&quot;ש טפי שאמרו שיחזרו אבל לא רצו, דאילו לגירסתנו כבר חזרו ואיך עדיין סרבו לחזור. ובדוחק יש ליישב שבסופו של דבר חזרו אבל חוזר לספר השתלשלות הענין.<br />ו. בכל יום היו נוטלין. לכאורה הכוונה פעם בשבוע בעת האפייה. ולהלן גבי קטורת לכאורה הכוונה פעם בשנה כשעשו קטורת לכל השנה.<br />ז. אמרו להם חכמים מה ראיתם. נראה קצת דמתחילה דנום לכף חובה ולא שאלום, אבל כשראו שמן השמים משיבין אותן ומרבין שכרן עלה על דעת חכמים שכוונתן לשמים. ואגב צ&quot;ב מה היה ההיתר לדונם לכף חובה מלכתחילה.<br />ח. כל פעל ה' למענהו. צ&quot;ב מדוע שינו את הפסוק מכל הנקרא וגו' להאי קרא.<br />ט. ועל דבר זה מזכירין לשבח וכו'. וכן לעיל גבי בית גרמו. משמע שעוד קודם שלמדו שכוונתם לשמים והיו מזכירין אותן לגנאי על מה שלא לימדו, אבל בו זמנית שיבחום על נקיותם.<br /><br />לח:<br />י. ואין מלכות נוגעת וכו'. מעשה בחופה שבא החתן להושיט הטבעת לכלה ונפלה מידו, ושוב הרימה ובא להושיטה ושוב נפלה. והיו העולם נרעשין, שמא סימן משמיא יש כאן, ועמד שם מרן הרב מבריסק זצ&quot;ל ואמר תירגעו פשוט עוד לא הגיע הרגע הנכון...<br />יא. בין הנימין, עי' רש&quot;י. ולולא דבריו היה מקום לפרש בין נימי מיתרי הקול. ומה שהיו נזקרים לאחוריהן, לא הוברר אם מבהלה או מהדף הקול.<br />יב  היה כותבה בבת אחת. ידועין דברי המג&quot;א לגבי קדושת ספרי הדפוס שיש שדנו שזה חיסרון שהכל נכתב בבת אחת, וכ' המג&quot;א דמכאן משמע שזה מעליותא, ואין בזה חיסרון של כסדרן. ואגב עי' תו&quot;י שהמעלה משום שאסור לדבר באמצע כתיבת ה', וזה נראה קצת זר, וכי כל כך קשה לשתוק רגע קטן כזה. <br />יג. בן קמצר לא מצא, עי' תו&quot;י שגם הוגרס תירץ עצמו שלא יעשו כן לעבודה זרה משא&quot;כ הכתב לא היה בזה לע&quot;ז שום מעלה.<br />יד. ונותנת משקלו. ראה ברש&quot;י משקל התוספת. ופלא שלזה לא שייך כלל מדידה יומיומית. ומה שדרשו טיפוחים היינו מלשון טפחים. ומה שרוה&quot;ק משיבה אם ייהרג כהן ונביא, היינו שתמה הנביא על עונש משונה כזה והשיבוהו שחטאו עבירות משונות כאלו, בבחינת את אשר קרם מודיעם אות אשר עשו אינם מודיעים. ויל&quot;ע אי יש קשר יותר עמוק בין הריגת כהן ונביא לאכילת בן טיפוחים.<br />טו. צדיק מעצמו ורשע מחבירו. עי' רש&quot;י שנדחק. ובר&quot;ח פי' דצדיק משבחים רק אותו, ומשמע קצת דאם ישבחו את כל הצדיקים זה יגרע שבחו, וצריך לשבח אותו עצמו להדיא על מעשיו. כלומר זה לא רק עידוד עבורינו לאהבת הצדק אלא גם שכר לו. אבל הרשעים מגנים את כולם כאחד. ומסתמא ההבנה בזה דאין המטרה לדון באותו רשע אלא לעורר בנפשינו שנאת הרע.<br />טז. עובדיה וכו'. במק&quot;א הוסיפו שלכן התנבא על אדום ומפלתן מדה כנגד מדה, יבוא צדיק בין רשעים ויתנבא על רשע בין צדיקים. ועוד הוסיפו שהיה גר אדומי בעצמו, ולכן התנבא על אדום, בחינת מיניה וביה ניזיל ביה נרגא.<br />יז. עד שנברא צדיק כמותו. לכאורה אין הכוונה כמותו ממש שהרי פני משה כפני חמה וכו' וכן בדרך כלל בכל הדורות, אלא כמותו לפי ערך דורו.<br />יח. משל לאדם שהיה מוכר נפט ואפרסמון וכו'. קצ&quot;ב הקשר לנמשל, וכי שייך כלפי מעלה שרוצים להשתתף בעשיית המצוה ולא רוצים להתלכלך במעשה העבירה.","199","","3790","True","True","False","","888","95.86.122.97","0","0","יומא|לח ע&quot;א",""),new Message("32145","32131","הע'","17/12/13 12:57","יד טבת","תשע&quot;ד","12:57","דוד כוכב","יא. פירוש שלישי יש במהרש&quot;א:<br />&quot;נזקרים בבת ראש כו'. ר&quot;ל מתוך שהוא היה משמיע קולו בנעימה גם אחיו הכהנים המשוררים עמו הוצרכו להיות נזקרים בבת ראש לאחוריהם כדרך כל הרוצה להשמיע קול רם משליך ראשו לאחור וק&quot;ל&quot;.<br /><br />יח. &quot;אמר ריש לקיש: מאי דכתיב אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן. בא לטמא - פותחין לו, בא לטהר - מסייעין אותו&quot;. <br />בא להטמא - פותחין לו מלמעלה את האפשרות להטמא בעצמו, ואומרים לו: מדוד אתה לעצמך מכוס התרעלה.<br />בא להטהר - מסייעין אותו בידיים מלמעלה ומוזגין לו &quot;תליסרי נהרוותא דמשחא אפרסמון דכיין&quot; (מסכת תענית דף כה ע&quot;א).<br /><br />באשר לשאלה: &quot;וכי שייך כלפי מעלה שרוצים להשתתף בעשיית המצוה ולא רוצים להתלכלך במעשה העבירה&quot;, שייך ושייך. וכך כתב הרמח&quot;ל שהטוב נמשך ישירות מהבורא ולרע הוא נותן אפשרות להתקיים. ומפורש בישעיהו מה, ז: יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע. את הטוב עושה בידיים, ואת הרע בורא - ברייה חדשה חוצה לו, מלשון ברא = חוץ.","125","","3790","True","True","False","","97","95.86.122.97","0","32131","יומא|לח ע&quot;א","")];var iTotalPages=810;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82634);