var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=18184;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("מינוי מומחים בפורום","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=5360")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107076","אמר רב חסדא מידת חסידות שנו כאן","לינקוש","22/04/24 15:26","58","45"),new MostViewed("107079","מה זה מפרכסין ?","מרדכי דב זינגר","25/04/24 18:44","807","24")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("18184","0","קושיה לגבי החשש - דלמא אתי איניש וכו'","19/03/12 21:11","כה אדר","תשע&quot;ב","21:11","שאינו יודע לשאול","רש&quot;י:<br />כל הנשרפין לא יקברו. דלמא אתי איניש ואשכח להו ואכיל להו:<br /><br />קשה לי, שהרי לכאורה חשש זה היה צריך להיות קיים גם ב&quot;כל הנקברין&quot;, ואעפ&quot;כ לא חוששין לזה!","48","","4422","True","True","False","","1078","77.124.101.237","0","0","תמורה|לד ע&quot;א",""),new Message("18185","18184","קושיה חמורה מזו","20/03/12 00:36","כו אדר","תשע&quot;ב","00:36","דוד כוכב","כתב רבי עקיבא איגר:<br />&quot;רש&quot;י ד&quot;ה כל הנשרפין וכו' דלמא אתי איניש. קשה לי למאי צריכים לזה, הא בהנך דנשרפים יש לנו לימוד מקרא, אם כן משום הכי לא יקברו - דמוטל עליו לקיים מצות שריפה, והרי אפילו לזרות לרוח ולהטיל לים הגדול דליכא חשש תקלה אינו רשאי, דמצותן דוקא בשריפה, וצריך עיון גדול&quot;.<br /><br />וכן כתב השפת אמת:<br />&quot;שם במשנה כל הנשרפים לא יקברו פרש&quot;י שמא יהנה בו אדם ואיני יודע למה ליה טעם זה הלא הנשרפין מדאורייתא בשריפה ואסור לשנות מצות התורה [וכן תמה הגרעק&quot;א במשניות]&quot;:<br /><br />ותירץ בחידושי הגרי&quot;ז:<br />&quot;שם, במשנה כל הנשרפין לא יקברו, ופרש&quot;י, דילמא אתי איניש ואשכח להו ואכיל להו, והקשה הרע&quot;א דלמה צריך טעם זה כיון דמצותו בשריפה פשיטא דלא יקבר לבטל מצותו, וי&quot;ל דכיון דבמשנה איתא נשרפין לא יקברו משמע דאפילו היכא דלא יכול לשרוף דאין לו במה לשרוף מ&quot;מ נאמר בזה איסור שלא לקוברן, דזהו דין דנשרפין לא יקברו, ולכן פרש&quot;י טעם דלמה לא יקבר&quot;.<br /><br />מעתה מיושבת גם הקושיה הראשונה.<br />כיון שרש&quot;י עוסק רק באופן שאין לו במה לשרוף, קיימות בפניו שתי אפשרויות:<br />א. להשהות את האיסור עד שיהיה לו במה לשורפו, וכדי שלא יכשלו בו - לקוברו לפי שעה, כדין שמירת כספים. ואז ירויח שיוכל בבא הזמן לקיים את מצוותם.<br />ב. להעלים את האיסור, כגון באופן שהזכירו חכמים במשנה במסכת פסחים דף כא ע&quot;א: &quot;מפרר וזורה לרוח או מטיל לים&quot;.<br />על כך אומר רש&quot;י שאיסור משנתנו &quot;כל הנשרפין לא יקברו&quot; איסור גורף הוא, ואפילו להשהותו לפי שעה, אפילו בקבורה, אסור. והטעם - &quot;דלמא אתי איניש ואשכח להו ואכיל להו&quot;.<br />אולם את הנקברים הוא אינו קובר במקום ידוע למשמורת, אלא במקום מקרי בשדה. והחשש שימצאם אדם במקרה ויהנה בהם, זניח לגמרי.","125","","4421","True","True","False","","123","31.44.130.68","0","18184","תמורה|לד ע&quot;א",""),new Message("18186","18185","אולי התוספות ב לג-ב ראוי להיות מצוטט כאן","20/03/12 09:25","כו אדר","תשע&quot;ב","09:25","הודו_כי_טוב","<b>הנשרפין</b> אפרן מותר ונקברים אפרן אסור - צריך עיון <br />טעמא מאי?<br /><span class='lightYellow'><b>ואומר מורי הרמ&quot;ר : </b></span><br /><b>דנשרפין ,</b> <span class='bordeaux'><b>כיוון שצווה הכתוב לשורפן, אחר שעשה - כאילו נעשית מצוותו<br />          ואין לך דבר שנעשית מצוותו ומועלין בו .</b></span>הכי נמי ,<span class='lightYellow'><b> כיוון שנעשית מצוותו - הלך אסוריה .</b></span>והא דאמר : אשירה אסורה לעולם , אף על פי שהזקיק הכתוב לשורפה (דברים יב) - והיינו משום דכתיב (שם יג) &quot;לא ידבק בידך מאומה מן החרם&quot;<br />אבל <b>הנקברין,</b> <span class='bordeaux'><b>דלא הטעין הכתוב לשורפן</b></span> - <span class='lightYellow'><b>משוך איסורייהו לעולם .</b></span>","207","","4421","True","True","False","","174","46.117.14.249","0","18184","תמורה|לד ע&quot;א",""),new Message("18188","18186","זה לא בדיוק אותו הנושא","20/03/12 10:21","כו אדר","תשע&quot;ב","10:21","המכריע","השואל עמד על הדין מדוע הנשרפין לא יקברו. ועל טעמו של רש&quot;י בזה. ושאל שאם כן הוא הדין כל נקברין נחוש שמא ימצאנו אדם ויהנה. (וראה לעיל תירוץ נאה של הרב כוכב).<br />ואילו התוס' עומדים על דין אחר לגמרי (שגרסו אותו במשנה ואינו לפנינו) שהנשרפין מותרין בהנאה בשונה מנקברין. ואת זה ביארו כאן בטוב טעם.<br />אמנם יש מקום עיון בדבריהם מדוע בנקברין לא נאמר נעשית מצותן להיקבר ויותרו, ודנו בזה רבים בריש פרק שני דפסחים.<br /><br />ותוך כדי כתיבה כאן עלה בדעתי תירוץ דחוק על קו' הרעק&quot;א הנ&quot;ל. דהמוצא דבר שדינו להישרף קבור, עלול לחשוב שהוא נשרף כמצותו (לאחר זמן באדמה בתוספת ריקבון קשה לעמוד על כך שהוא לא נשרף) ויבוא ליהנות ממנו במודע. משא&quot;כ אלו שדינם להיקבר, המוצא ישער שרק נקברו כדינם ויודע שנשארו באיסור הנאה.","199","","4421","True","True","False","","138","212.179.87.186","0","18184","תמורה|לד ע&quot;א",""),new Message("18194","18188","תירוץ נוסף","20/03/12 16:07","כו אדר","תשע&quot;ב","16:07","דוד כוכב","כוונת הרב המכריע לתירוץ על קושיית שאינו יודע לשאול ולא של רעק&quot;א.<br /><br />על תירוץ זה היה לי קשה, כיצד יוכל המוצא לדעת אם מציאתו היא מהנשרפים או מהנקברים? והלא עיקר החשש שהמוצא יהנה מהאיסור הוא משום שהוא כלל אינו יודע שמדובר באיסור!<br />משום כך עיינתי שוב במשנה לראות את רשימת הנקברים והנשרפים - לראות האם אכן איסורי הנקברים והנשרפים יכולים לחול על אותם הדברים.<br />והנה:<br />&quot;אלו הן הנקברין: קדשים שהפילה - יקברו, הפילה שליא - תקבר: ושור הנסקל, ועגלה ערופה, וצפרי מצורע, ושיער נזיר, ופטר חמור, ובשר בחלב, וחולין שנשחטו בעזרה&quot;.<br />כולם דברים הבאים מן החי.<br />&quot;ואלו הן הנשרפין: חמץ בפסח - ישרף, ותרומה טמאה, והערלה, וכלאי הכרם&quot;.<br />כולם דברים הבאים מהצומח.<br /><br />כך שאמנם ניתן להבחין בין הנקברים לנשרפים, אלא שעדין לא ניתן להבחין שמדובר כלל באיסור.<br /><br />אבל מחילוק זה עולה תירוץ פשוט לשאלת הבן הרביעי.<br />בעלי חיים לא ניתן לפורר ולזרות לרוח. הדרך היא לקברם. וזמן קצר אחר קבורתם כבר הם מרקיבים מתמלאים ברימה ומסריחין, ואין חשש שיהנו מהם.<br />אולם אם יקברו את הנשרפים, כגון אגוזי תרומה וערלה, קיים חשש שישתמשו בהם לכשימצאו.<br /><br />להסבר זה, דברי חכמים בחמץ במסכת פסחים דף כא ע&quot;א: &quot;אף מפרר וזורה לרוח או מטיל לים&quot;, הם בדוקא. ואסור לקברם, &quot;שמא ימצא גלוסקא יפה&quot; (מסכת פסחים דף ו ע&quot;ב) כגון בסקוויטים שנשמרים, ויהנה בהם.","125","","4421","True","True","False","","117","31.44.130.68","0","18184","תמורה|לד ע&quot;א",""),new Message("18200","18194","ביאור בתוס' על דרך הפשט","20/03/12 21:15","כו אדר","תשע&quot;ב","21:15","המכריע","הבאתי מקודם שיש לעמוד על כוונת התוס' מדוע נשרפין נחשב נעשו מצוותן ואפרן מותר ואילו נקברין אינן בכלל זה. לפי דברי הרב כוכב כאן, יתכן שנשרפין זו אכן גמר מצוות כילוין. משא&quot;כ נקברין הכוונה לסמוך על המשך התהליך באדמה שירקיבו שם, ולכן קבורתן אינה לגמרי סוף מצותן להתיר אפרן בהנאה. ויל&quot;ע.<br /><br />כמובן כוונתי אכן היתה לא לקו' רע&quot;א אלא לקושיית ריעינו לפורום.<br /><br />אמנם המקובל הוא להסביר שנשרפין זה באמת מצות שריפה. אבל נקברין אין בהן דין לקבור. אלא הם איסורי הנאה וצריך להעלימן בדרך כל שהיא כדי שלא יבואו להיכשל בהן, אבל לא נאמר בהן דין קבורה כלל וממילא אין שום נעשה מצותו בקבורה. ואכמ&quot;ל בזה. דוק ותשכח שכל הנשרפין ילפינן מקרא ולנקברין אין מקרא. חוץ ממת שנאמר בו כי קבור תקברנהו  ויש על זה סוגיא ערוכה בסנהדרין בגדר הקבורה ומנא לן.","199","","4421","True","True","False","","165","212.179.87.186","0","18184","תמורה|לד ע&quot;א","")];var iTotalPages=810;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82528);