var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=16044;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("ברוכים הבאים לפורום פורטל הדף היומי","")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107082","תנורו של עכנאי: שאלת שני ימי ר&quot;ח בגמרא","שי ואלטר","28/04/24 14:41","948","72"),new MostViewed("107080","קשר בין איסור ריבית לבין יציאת מצרים","לינקוש","28/04/24 08:18","58","63"),new MostViewed("107085","בורדרליינית !","מרדכי דב זינגר","30/04/24 13:22","807","57")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("16044","0","דינים העולים לדף לה עמ' א'","20/12/11 00:39","כד כסלו","תשע&quot;ב","00:39","המכריע","לה.<br /><br /><b>מום שהטילו גוי או קטן בלא ידיעה שזה מתיר </b>– שוחטין עליו. (ול&quot;ח בגוי דאיחלף בגדול או בקטן דאתי למיסרך). כגון בעובדא דקסטור ששאל מדוע הניחוהו להזקין וענו לו אלא אם כן היה בו מום.<br />ולא רק באופן שהגוי שאל וענו לו, אלא גם אם סיפרו לו לפי תומו דממתינין למום.<br /><b>אם אמרו לו דאינו נשחט אלא אם כן &quot;נעשה&quot; בו מום</b> -  לר' קטינא אינו נשחט לרבא נשחט.<br /><b>מום שהטילו גוי או קטן לאחר ידיעה </b>– אין שוחטין עליו, וכגון קסטור או תינוקות לאחר שראו שהתירו.<br />ואפילו הטילוהו על ידי גרמא כגון הניחו דבילה ובצק באזנו.<br /><br /><b>בעט בבכור בשעה שרדף אחריו כדי להינצל ונעשה בו מום </b>– שוחטין עליו. (אפי' הבועט כהן. רש&quot;י).<br /><b>בעט בו לאחר רדיפה</b> - לל&quot;ק דר&quot;פ אין שוחטין, לל&quot;ב שוחטין.<br /><br /><b>להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם</b> (ראשו או רובו) – מותר.<br />והיינו כגון גדי באזניו שיצאו בתחילה או כבש בשפתותיו. לל&quot;ב דרבא אף גדי באזנו.<br />(עי' תוס' שפי' דלל&quot;ק בגדי שאין דרכו לצאת דרך אזניו חיישינן שיצא וחזר, ולל&quot;ב לא חיישינן).<br /><br />אין שוחטין את הבכור אלא על מומין שבגלוי.<br /><b>מום הנראה בפעייתו ולא באכילתו</b> – הוי מום שבגלוי. כגון נעקרו חניכיו הפנימיות.<br /><b>נחתכו חניכיו הקדמיות</b> – הוי מום גלוי, בין נחתכו לאורך ובין לרוחב, אף שלא נעקרו.<br /><b>מומין שאין יכולין לבוא על ידי אדם</b> – מתירין בלא עדות, כגון בעלת ה' רגליים או עינו גדולה וקטנה.<br /><br /><b>מומין שיכולין לבוא בידי אדם </b>– צריכין עדות שנעשה מאליו.<br /><b>ישראל לישראל</b><b></b> – ודאי נאמן. ועי' להלן די&quot;א דבעינן תרי וי&quot;א דסגי באחד. וע&quot;ש ישראל לעצמו.<br /><b>כהן לעצמו </b>– לכו&quot;ע אין נאמן. ועי' בעמ' ב' דה&quot;ה אשתו, ופלוגתא בבני ביתו. <br /><b>כהן לכהן</b> – לת&quot;ק רועה אין נאמן (לל&quot;ק משום גומלין ולל&quot;ב גם משום לגימא), וכ&quot;ש לר&quot;מ (מדין חשוד). לל&quot;ק צ&quot;ל דלת&quot;ק רק רועה א&quot;נ אבל לחבירו נאמן (כריב&quot;ק להלן) ולר&quot;מ אף לחבירו א&quot;נ. <br />לרשב&quot;ג נאמן, אפי' בני ביתו וכ&quot;ש רועה שלו וכ&quot;ש לאחר.<br /><b>רועה ישראל לבעלים כהן</b><b></b> – לת&quot;ק לל&quot;ק נאמן (ל&quot;ח ללגימא) לל&quot;ב אין נאמן (חיישינן ללגימא).<br />   לרשב&quot;ג פשיטא דנאמן מכ&quot;ש דכהן, ולר&quot;מ אינו חשוד ולא איתפרש אי חייש ללגימא.<br /><b>רועה כהן לבעלים ישראל</b> – לת&quot;ק לל&quot;ק אין נאמן (לא שביק לדידי) ולל&quot;ב נאמן (יהיב לת&quot;ח).<br />   לרשב&quot;ג יל&quot;ע אי חיישינן דיחשוב שהוא יקבל, ולר&quot;מ הוי חשוד ואין נאמן.","199","","4519","True","True","False","","945","212.179.87.180","0","0","בכורות|לה ע&quot;א",""),new Message("16045","16044","דינים העולים לדף לה עמ' ב'","20/12/11 00:41","כד כסלו","תשע&quot;ב","00:41","המכריע","לה:<br /><br /><b>בכור בבית כהן</b> – לר' יהושע בן קפוסאי צריכין שנים ודוקא מן השוק ואפילו כהנים. (והיינו דלא סגי אחד כשאר איסורין, אבל כהנים מהשוק אינן חשודין כשאינו לעצמם ובני ביתו כולל רועה א&quot;נ).<br />(ועי' תוס' דפירשו דעד ישראל מודה ריב&quot;ק דסגי א' ודוקא כשהעדים כהנים בעינן תרי).<br />   וכ&quot;פ ר&quot;ח בשם ר&quot;ק. (לענין שצריך דוקא שנים ודוקא לא מבני ביתו, עי' בסמוך אפי' לישראל). <br />   ועי' לעיל דלל&quot;ק ע&quot;כ ת&quot;ק כריב&quot;ק לענין לפסול בני ביתו ולהכשיר אחרים. <br />לרשב&quot;ג סגי אחד, ואפילו כהן, ואפילו בנו או בתו, אבל לא אשתו. וכ&quot;פ ר&quot;נ וכן הלכה.<br />לר' יוסי (או רבי לש&quot;מ) בני ביתו א&quot;נ (אפי' עשרה) ומהשוק סגי אחד (אולי אף כהן), וכ&quot;פ רבא.<br />   ועי' להלן דלפ&quot;א ברש&quot;י מוכח דרועה נאמן לר' יוסי.<br /><br /><b>ספק בכור השייך לישראל ונאכל במומו </b>– לר&quot;ח בשם ר&quot;ק צריכין שנים מהשוק. <br />   והיינו דמחדש דגם ישראל חשודין כשזה שלהם. והא דבעי שנים מהשוק הוא כריב&quot;ק.<br />ולר&quot;נ סגי אחד ואף הבעלים עצמו נאמן. וכ&quot;ש בני ביתו ורועה שלו.<br /><br /><b>מום במעשר בהמה </b>– לר&quot;נ אף הבעלים נאמן, ומסתבר דאף לר&quot;ח דהא מצי להטיל מום.<br />   (יל&quot;ע כשהבעלים אינו יודע ומעידים אחרים אי צריך תרי לר&quot;ח).<br /><br /><b>מום בספק בכור ביד ישראל </b>–  לר&quot;נ להלכה אף ישראל נאמן ואפילו בעליו וכנ&quot;ל.<br />לר&quot;מ לכ' כהן א&quot;נ, וישראל לר&quot;מ תלוי בפלוגתא דר&quot;ח ור&quot;נ, אבל מוכח דאף לר&quot;מ יש מי שמעיד וצ&quot;ע לר&quot;ח. <br /><br /><b>ספק בכור שחליפיו ביד כהן כשנשחט במומו</b> – לר&quot;י פטור ממתנות ולר&quot;מ חייב.<br /><br /><b>בעליו וכל בני ביתו עמנו חוץ לבית ונכנס בכור שלם ויצא חבול </b>– מעידין עליו אפילו לרבא דפסק הלכה כר&quot;י.<br />לפ&quot;א ברש&quot;י הרועה שבבית מעיד, ולא חיישינן דהוא הטילו (ולפ&quot;ז מוכח דלר' יוסי רק בניו ובנותיו א&quot;נ אבל רועה נאמן). ולתוס' קמ&quot;ל דל&quot;ח דא' מבני הבית נשאר, וא&quot;צ שמישהו יראה איך נפל המום.<br />ולפ&quot;ב ברש&quot;י העידו זרים שהבעלים וכל בני ביתו (אולי גם הרועה) היו עימם כשנכנס לבית ריק – מותר. ולא חיישינן דהם גרמו לו (ע&quot;י דבילה ובצק או גומא). <br />וכל זה לרבא דפסק כר' יוסי. אבל למאי דקי&quot;ל כרשב&quot;ג אפי' בנו או בתו נאמנים.<br /><br /><b>כהנים</b> – חשודים על הבכור, והיינו לחשוש אבל לא מוחזקים חשודין. ומ&quot;מ אין מעידין ולא דנים בו.<br /><b>חשוד על דבר שמוחזק בו שעובר</b> – לר&quot;מ חשוד לכל התורה. (ולכ' אין מעיד ודן בכלום).<br /><b>חשוד רק מספק בדבר אחד </b>(כגון כהנים בבכור) – אינו חשוד לכל התורה כלל.","199","","4519","True","True","False","","154","212.179.87.180","0","16044","בכורות|לה ע&quot;א","")];var iTotalPages=810;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82640);