var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=16027;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("ברוכים הבאים לפורום פורטל הדף היומי","")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107082","תנורו של עכנאי: שאלת שני ימי ר&quot;ח בגמרא","שי ואלטר","28/04/24 14:41","948","71"),new MostViewed("107080","קשר בין איסור ריבית לבין יציאת מצרים","לינקוש","28/04/24 08:18","58","62"),new MostViewed("107084","מי שמלווה כסף בריבית לא יקום בתחיית המתי","לינקוש","28/04/24 18:14","58","55")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("16027","0","דינים העולים לדף לד","19/12/11 03:30","כג כסלו","תשע&quot;ב","03:30","המכריע","לד.<br /><br /><b>למכור בתו לשפחות אחר אישות</b> – לר&quot;ע אינו רשאי לר&quot;א רשאי.<br /><b>לשפחות אחר שפחות</b> – לר&quot;א אסור (לא נתפרש להדיא דר&quot;ע מודה).<br /><br /><b>אינו מתכוון</b> – רב אוסר כר' יהודה ושמואל מתיר כר&quot;ש.<br />לשמואל פשיטא דהלכה כר&quot;ש דמתני' להתיר הקזה בכל מקום, מדין אינו מתכוון.<br />ופסק שמואל דהלכה אף כר&quot;ש דברייתא דשוחטין על אותו המום שעשה.<br /><br /><b>הצורם אוזן בכור</b> – לר&quot;א לא ישחוט עולמית, לחכמים ישחוט על מום אחר כשיוולד.<br /><br />לד:<br /><br /><b>היתה לו בהרת ונקצצה</b> – טהור.<br /><b>קצצה במתכוון</b> – לר&quot;א כשיוולד לו נגע אחר יטהר ממנו.<br />   ובעי ר&quot;פ אי מיד כשנולד נגע נטהר מהראשון (אלא דצריך ליטהר מהשני) או רק כשנרפא השני.<br />   ונפ&quot;מ בחתן או ברגל שאין רואים את השני אי טהור בינתיים, ולא איפשטא.<br />לחכמים (אם כשקצץ היתה הבהרת כגריס) אין נטהר לעולם עד שתפרח צרעת בכולו.<br /><b>חתן שנראה בו נגע </b>-  נותנין ז' ימים לו ולאיצטליתו ולכסותו. וכן לכל אדם עד סוף הרגל.<br />   נותנין, היינו שאין הכהן רואה וממילא לא נטמא.<br /><br /><b>צורם אוזן בבכור ומת </b>– לא קנסו בנו אחריו. (רש&quot;י פירש לר&quot;א דל&quot;א לא ישחט עולמית, ולכ' ה&quot;ה לחכמים דישחט על אותו המום ויל&quot;ע).<br /><b>מוכר עבדו לגוי ומת</b> – קנסו בנו אחריו לפדותו. (בלשון את&quot;ל, והיינו משום דכל יומא מפקע ממצוות).<br /><b>כוון מלאכתו במועד ומת </b>– לא קנסו בנו אחריו (דלא עבד איסורא, ולמסקנה א&quot;צ לזה).<br /><b>שדה שנתקווצה בשביעית </b>– תיזרע למוצאי שביעית.<br /><b>נטייבה </b>(זבל לרש&quot;י וחרישה כפולה לתוס')<b> או נדיירה בשביעית</b> – לא תיזרע למוצאי שביעית.<br /><b>הטיבה ומת </b>– בנו זורעה.<br /><b>טימא טהרותיו של חבירו במזיד ומת</b> – לא קנסו בנו אחריו (למאי דקי&quot;ל היזק שא&quot;נ לש&quot;ה).","199","","4519","True","True","False","","951","85.130.221.217","0","0","בכורות|לד ע&quot;א",""),new Message("16038","16027","חדש ימינו כקדם. כמה הערות לדף זה","19/12/11 14:36","כג כסלו","תשע&quot;ב","14:36","המכריע","חזקו עלי דברי כמה מהמשתתפים שמחו על כך שאני כותב לאחרונה רק סיכומים ולא הערות. אמנם הכמות של הסיכומים לדעתי עולה על כל הנכתב גם יחד, שלא לדבר על הזמן והעמל המושקעים בכתיבתם. וגם אין מתן שכרם בצידם, במובן של בקושי יש צפיות, ותגובות אין בכלל. בכל זאת רוצה אני להיות במקצת בכלל לא עברתי על דברי חבריי. <br /><br />(אגב נזכרתי ווארט חריף בענין זה. הגמרא אומרת שם שר' יוסי אמר אפילו אומרים לי עלה לדוכן ואיני כהן אני עולה. והראשונים תמהו איך בירך לבטלה ועוד תמיהות. אמר מאן דהו שיש להמליץ שמיד אחר כך אמר ר' יוסי עוד אימרה מעולם לא אמרתי דבר וחזרתי לאחוריי, כמובן שפשוטן של דברים שהיה כל כך מתון ומסיק בדבריו הראשונים שלא נמצאה פירכה מוצדקת לדבריו, אבל יש להמליץ שזה ביאור למאמרו הקודם, למרות שעליתי לדוכן כבקשת חבריי אבל לא אמרתי דבר, רק עמדתי שם ושבתי לאחוריי...<br /><br />לענייננו.<br /><br />א. ור&quot;א אמר הא נמי ראויה היא. לכ' יש כאן הערה שהרי כל המהלך של הגמרא כעת הוא שאין להשוות קוים מקבילים בין פלוגתא דבכור שאחזו דם לפלוגתא דתרומה ספק טמאה, במהלך הראשון חילקנו בסברא לאפוקי דעת המשווה בסברא, והמהלך השני יסודו שבכל מקום הוא מקראי. וכעת שחזרנו בנו מכך שחולקים בקרא דתרומתי, וחולקים בקרא דלך ור&quot;א צריך לסברא דיבוא אליהו ור' יהושע פליג על זה בסברא דזה לא נחשב ראויה לך, א&quot;כ הדרינן לכך דמחלוקתם בסברא, דלא כהמהלך שאנו עוסקים בו ולא משמע הכי ריהטא דסוגיין.<br /><br />אמנם המתבונן יראה דזה אינו. דאכתי זה שונה ואין זו בגדר פלוגתא בסברא אלא פלוגתא בגדר הקרא ד&quot;לך&quot;. ודוק.<br /><br />ב. ר&quot;ש דמתני' דבר שאינו מתכוון. יש כאן מקום עיון מנין להש&quot;ס דזה טעמו דר,ש דמתני' ובעקבות זה כך פירש&quot;י במשנה, אולי טעמו כמו לרבנן דאין איסור להטיל מום בבעלת מום. ודוחק דהאי סוגיא אזלא כמו המשווים דלעיל דהכל סברות.<br /><br />ואפשר דא&quot;כ הוי אמר שמואל הלכה כרבנן. ודוק.<br /><br />ג. בתחילת עמ' ב' מפרש רש&quot;י טעמו של ר' אליעזר שכשיוולד נגע אחר וירפא נאמר מסתמא גם הראשון היה נרפא. מלבד דעצם הדבר קצת תמוה, אם לא נבארו כהרמב&quot;ם הידוע שכל ענין הנגעים אינו טבעי כלל וכולו לפי העוונות, לגוף הענין זה רק צד אחד בגמרא להלן אבל יש צד שני ולא איפשטא דר&quot;א מטהר תיכף כשנולד הנגע השני, ומה ראה רש&quot;י להכניס ראשו לזה.<br /><br />והיותר קשה באמת לפי הצד ההוא מה באמת הסברא בדברי ר' אליעזר. מה ההיגיון שיטהר מהנגע הנקצץ כשנולד נגע אחר. יתכן שאפשר להמציא כאן סברא (גם לי יש מהלך מסויים) אבל עכ&quot;פ נדרשת כאן סברא לדבר שרש&quot;י לא ביארו למסקנה. ופלא על רש&quot;י שלא חזר לבאר טעמו דר&quot;א לפי הצד השני.<br /><br />ד. מכר עבדו לעכו&quot;ם ומת קנסו בנו אחריו. למסקנה היינו משום דכל יומא מפקע ליה ממצוות. בפשטות ההסבר הוא משום שהעבירה חמורה יותר ולכן ראוי לקנוס יותר. אף בבנו. אמנם לפי זה לא נוכל לקבוע מסמרות למסקנה שכל איסור דרבנן לא קנסו בנו, ובגמרא משמע דהשתא כללא הוא מלבד מוכר עבדו לעכו&quot;ם. וייתכן שהביאור הוא שמוכר לעכו&quot;ם זה לא רק קנס כמו בשאר דוכתי, אלא יש כאן בעיקר &quot;תקנה&quot; לפדותו כעין פדיון שבויים כדי דיוכל לחזור לקיים מצוותיו, ורק הטילו מצוה זו על המוכר משום קנסא, אחרת זה היה מוטל על כל הציבור. וזו הסיבה שקנסו גם בנו מפני התקנה שבדבר שלא בטלה במיתת האב, משא&quot;כ בכל שאר דוכתי שהן רק קנסא. ויל&quot;ע.","199","","4519","True","True","False","","400","85.130.221.217","0","16027","בכורות|לד ע&quot;א",""),new Message("16040","16038","באות ב.","19/12/11 15:53","כג כסלו","תשע&quot;ב","15:53","כדי","במחכ&quot;ת, נעלמו ממנו דברי התוס' במקומם. ע&quot;ש.","249","","4519","True","True","False","","131","85.250.116.160","0","16027","בכורות|לד ע&quot;א",""),new Message("16047","16038","באות ג.","20/12/11 05:23","כד כסלו","תשע&quot;ב","05:23","דוד כוכב","באמת י&quot;ל טעם אחר לכך שכשנולד נגע אחר נתבטל הקנס,<br />והוא שכיון שנולד נגע אחר לא אהני ליה לקוצץ קציצת הראשון, שהרי ממילא יש עתה נגע אחר. טעם זה הוא טוב לשני צדי ספקו של רב פפא.<br />מעתה י&quot;ל שרש&quot;י מודה לטעם זה. ומה שכתב: &quot;דאיגלאי מילתא דאי (נמי) הוי קמייתא מיתסי נמי כי האי&quot;, רצונו לומר שלכאורה קשה, כיון שקנסוהו על הקציצה והעמידו את הדין כאילו לא קצץ והבהרת כאילו במקומה עומדת, כיצד פתאום נשתנה הדין ונעלמה הבהרת? על כך עונה רש&quot;י שאין לומר כך לקונסו כל כך ולהעמיד את הבהרת בחזקתה ובמקומה, דמי יימר שלא היתה מתרפאת עד עתה. לשון רש&quot;י מכוון אמנם לצד אחד של רב פפא (וכעין דבריו כאן, כתב רש&quot;י גם בענין תערובות במסכת זבחים דף עד ע&quot;א ד&quot;ה והא אמר: &quot;ובכל חד אמרינן מדחבריה לאו דאיסורא איהו נמי לאו דאיסורא&quot;), ולצד השני כוונתו לומר בדומה לזה, כנ&quot;ל, 'דקמייתא הוי מיתסי עד השתא'.<br /><br />ובאמת זה אינו נכון במציאות שקיימת סיבה מוסרית או אחרת, שבהכרח נטהר נגע אחד כשנולד נגע אחר או שנתרפא אחד כשנרפא השני,<br />שכן במסכת נגעים פרק ג משנה א מדובר במקרה שנולד נגע ולאחר זמן נולד נגע אחר, ושנטהר אחד והשני לא נטהר.","125","","4518","True","True","False","","111","31.44.130.243","0","16027","בכורות|לד ע&quot;א",""),new Message("16042","16040","אתה צודק","19/12/11 18:50","כג כסלו","תשע&quot;ב","18:50","המכריע","תכננתי ללמוד אותו והנחתיו הצידה לרגע מפני אורכו ונשתכח ממני. והלום ראיתי שאני צריך לתקן בעקבותיו עוד כמה דברים. הוא מחלק בין שני סוגים של אחזו דם, בנפ&quot;מ למעשה, ועוד כמה פרטים ובל&quot;נ עוד חזון למועד. גם שאלה ששאלתי האם זה נחשב עובר בעקבות האפשרות להתרפא בהקזה נידונה בדבריהם. ואוסיף זאת בל&quot;נ לסיכום. (למרות שכעיקרון אני מסכם רק גמ' ורש&quot;י אבל כשיודעים שיש תוס' קשה להתאפק...).","199","","4519","True","True","False","","141","212.179.87.180","0","16027","בכורות|לד ע&quot;א",""),new Message("16065","16047","לאות ג","20/12/11 10:43","כד כסלו","תשע&quot;ב","10:43","המכריע","בהשראת הרב כוכב אבל קצת שונה, במחשבה שניה. יתכן שכוונת רש&quot;י שברגע שבא הנגע השני שוב לא קנסוהו להצד השני משום דכבר בלאו הכי טמא. ואם תאמר הרי ירויח שאם יטהר השני ייתכן שאילו לא היה קוצץ את הראשון הוא היה עדיין קיים. על זה נאמר אילו השני יירפא, מסתבר (או ייתכן) שהיה נרפא גם הראשון. רק להצד הראשון אומרים זאת רק כשרואים את השני נרפא, ולהצד השני מתירים לו מצד הראשון מיד כשמגיע השני. אבל דברי רש&quot;י הם גם להצד השני ועל כן קיצר להלן ולא ממש הכניס ראשו כאן למחלוקת.","199","","4518","True","True","False","","149","212.179.87.180","0","16027","בכורות|לד ע&quot;א","")];var iTotalPages=810;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82634);