var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=106898;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("האם אתה פנוי לסייע בהפצת תורה?","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=5084")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107155","אדם שכר רכב באילת ","מנחת טנא","13/05/24 00:58","49159","55"),new MostViewed("107157","הגהות הגר&quot;א בבא מציעא עא, עב, עג","אוריאל שלמוני","13/05/24 17:21","605","36"),new MostViewed("107177","הערה ברש״י","שמואל דוד","16/05/24 05:35","595","27")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("106898","0","פסק מהדף היומי - דינא דמלכותא דינא","26/02/24 14:22","יז אדר א","תשפ&quot;ד","14:22","שי הלוי","<b>דינא דמלכותא, ולא חמסנותא דמלכותא<br /></b>המשנה בדף קיג. אומרת, שאסור לפרוט כסף מתיבת המוכסים, משום שהכסף הזה גזול.  ושואלת הגמרא, הרי אמר שמואל שדינא דמלכותא דינא! ומעמידה הגמרא, שבמס קבוע שהמלכות מטילה על כולם, אומרים דינא דמלכותא, אבל המשנה דיברה במוכס הלוקח כפי רצונו, שאין אומרים בזה דינא דמלכותא, או במוכס העומד מעצמו, ומה שאלו לוקחים הוא גזל, ואסור להנות או לקבל מהם. באותו אופן, מעמידה הגמרא בגיטין (כח,א) את המשנה שאומרת שנודרים לחרמים ולמוכסים שהפירות הן תרומה כדי שלא יקחו.  <br /><br />מעשה היה אחרי השואה הארורה, באדם שהלך למוזיאון, וראה שם את הכתר תורה הפרטי שלו שנגזל ע&quot;י הנאצים ימ&quot;ש. האדם נכנס למשרד וביקש שישובו לו את הכתר, ומסר עליו סימנים. הנהלת המוזיאון סירבה, בטענה שעל הרכוש הזה היה יאוש בעלים ונחשב למציל מזוטו של ים. <br />האדם תבע את המוזיאון בבית הדין הרבני. בית הדין דן תחילה האם שייכת כאן חובת השבת הגזילה מכח דינא דמלכותא, כפי שפסק הרמ&quot;א (חו&quot;מ סימן שנו,ז וחזר על כך שנית בסימן שסח,א): &quot;דהכי נהיגי עכשיו להחזיר כל גניבה אפילו אחר יאוש ושינוי רשות, מכח דינא דמלכותא&quot;, ורצו הדיינים לתלות את זה במחלוקת הש&quot;ך והקצות בתוקף החיוב להחזיר, האם הוא מכח מנהג שהנהיגו בני הדור, או משום ועשית הישר והטוב, ונפקא מינה אם חייב להחזיר שהרי גם כעת הציבור נהנה ממנו.<br /><br />בהמשך הפסק, ביררו הדיינים אם ניתן לומר שהכתר אינו של התובע, משום שהיה כאן קניין בכיבוש מלחמה (ע' גיטין לח,א). אומנם, סברא זו נדחתה משום שיש לומר שכיבוש מלחמה קונה כמו בדינא דמלכותא, והיינו שקונה רק בדבר השווה לכל בני המדינה ובאופן שהמלך מורה לכבוש את מדינת האוייב, אבל מעשה הנאצים ימ&quot;ש שרצו להרוג את היהודים במדינתם, דומה למלך שאמר לגבות שלא באופן שווה ולמוכס שאין לו קצבה, ובזה לא אומרים דינא דמלכותא. וטעם נוסף, משום שיש מבארים את הטעם שך דינא דמלכותא, משום שהמלך נותן רשות לבני המדינה לגור על דעת החוקים שמחוקק, וזה לא שייך במי שרוצים לפגוע ולחסל חלקים מבני המדינה.<br />סוף דבר, בית הדין הורה שהכתר לא נקנה למוזיאון ויש להשיב אותו לבעליו.<br /><br /><b><a target='_blank' rel='nofollow' href='https://www.psakim.org/Psakim/File/13758'>לפסק המלא באתר פסקים: 'כתר תורה שנגנב ע&quot;י הנאצים'</a></b>.<br /><br /><br /><a target='_blank' rel='nofollow' href='http://www.psakim.org/Psakim/File/14108#ogen1'>לרשימה של פסקים נוספים בענייני דינא דמלכותא דינא.</a>","51846","","81","True","True","False","","107","172.71.242.71","0","0","בבא קמא|קיג ע&quot;ב",""),new Message("106900","106898","פסק נוסף - פיטורי עובדת בתקופת הריונה","26/02/24 14:46","יז אדר א","תשפ&quot;ד","14:46","שי הלוי","פוסקים רבים סבורים שמכח הכלל שדינא דמלכותא דינא, יש תוקף לחוקים רבים בדיני עבודה אף כשהם שלא כדיני התורה בהלכות פועלים, כיון שהם לתקנת כלל בני מדינה. ואף אם היו באים לפנינו היינו גם מתקנים כן (ע' שו&quot;ת חת&quot;ס ה מד, וכמותו כתבו אחרונים רבים). <br /><br />שאלה זו מגיעה רבות לבתי הדין, ובפרט בנוגע לפיטורי עובדת בתקופת הריונה, שהחוק מגן עליה מפני פיטורים, אם הם בנסיבות הריונה. החוק נותן פתח לפיטורין, באם המעסיק טוען שהפיטורין אינם נובעים מהחמת ההריון, הוא יכול לפנות למשרד הרווחה וזה יכול לאשר את הפיטורים אם אכן הוא רואה שאינם בעקבות ההריון. <br />בכמה פסקי דין, אנו מוצאים שהדיינים אימצו את החוק כלשונו, כך פסקו הדיינים <b>בפסק דין <a target='_blank' rel='nofollow' href='http://www.psakim.org/Psakim/File/163'><a target='_blank' rel='nofollow' href='http://www.psakim.org/Psakim/File/163'>פיטורי עובדת בתוך תקופת הריון</a></a></b>, על אף שהעובדת סיפרה שהיא בהריון בשיחת הפיטורין - מה שלא מותיר ספק שסיבת הפיטורין לא הייתה ההריון, בית הדין חייב את המעסיק לשלם לה את כל שכרה, משום שלא השלים את הליך הפנייה לשר הממונה.<br /> <br />אומנם, <b>בפסק דין אחר - <a target='_blank' rel='nofollow' href='http://www.psakim.org/Psakim/File/869'><a target='_blank' rel='nofollow' href='http://www.psakim.org/Psakim/File/869'>פיטורי עובדת בהריון</a></a></b> - במקרה ממש דומה, הדיינים לא קבלו את לשון החוק כפשוטו, וסברו שיש מקום לומר שגם לבית הדין יש שיקול דעת בעניין. שני דיינים בדעת הרוב כתבו: <br /><i>&quot;במקרה שלפנינו נראה שאין אומדנא חד משמעית האם הצדדים קבלו על עצמם את החוק לפרטי פרטיו או רק באופן כללי, שכיון שהמדובר באנשים שומרי מצוות שבסופו של דבר הגיעו לדין תורה ייתכן שרואים לנכון להגדיר את הצודק שביניהם ע&quot;פ שקול דעת של בה&quot;ד ולא על החוק לפרטי פרטיו.&quot;</i><br />כלומר, אין בזה הכרעה מוחלטת, ולכן פסקו מכח הפשרה, לחייב את המעסיק בשני שליש שסכום הנטו של שכר העובדת (אומנם הם סברו שאין זה עניין לדינא דמלכותא, אלא למנהג המדינה בשכירות פועלים, ע' סימן שלא - הכל כמנהג המדינה). <br /><br />אומנם, הדיין השלישי סבר (בדעת מיעוט) שאין לקבל את החוק כלשונו לפרטיו אלא רק באופן כללי; תחילה הוא האריך לברר מתי אומרים דינא דמלכותא דינא, ובפרט בשאלת היחס בין פסיקת הרמ&quot;א בהלכות גזילה (סימן שסט ח) שאומרים שאומרים דינא דמלכותא לעניין החזר גניבה, לעומת פסיקתו בדין ירושה (שם סעיף יא) שם אי אפשר לטעון שכל הנושא אשה על דעת המנהג הוא נושא. ואחר שהעלה שחוק עבודת הנשים נכלל בדינא דמלכותא דינא, עבר לדון בגבולות הסמכות של דינא דמלכותא, ומתוך זה העלה, שבחוק הזה -<br /><i>&quot;יש להבדיל בין עצם החוק, לבין הסמכות שהמחוקק העניק למשרד העבודה. החוק עצמו הוא תקנת בני המדינה, אבל הפרט בחוק, המאפשר רק למשרד העבודה להכריע, ובכך שולל מבית הדין להפעיל את שיקול דעתו דומה לדין הערכאות. זה הוא הליך פרוצדוראלי שבו אין כוח למחוקק לשלול את שיקול הדעת של בית הדין. כמו שאין יכולת למלך להמציא מערכת אלטרנטיבית לדין התורה כך אין בסמכותו לפסול את שיקול הדעת של בית הדין וממילא אין תוקף של דין המלכות לפרט זה.&quot;</i><br />כלומר, העיקרון שמנחה אותנו הוא שמה שמכוון להשלמת משפטי התורה, יש לו תוקף, אך מה שבא להחליף את משפט התורה הקיים - אין לו תוקף גם אם הוא פרט באותו חוק, לכן במקרה זה יש לקבל רק את העיקרון של החוק, ועל בית הדין לפסוק כשיקול דעתו, כי לא יהיה שיקול דעת השר הממונה טוב יותר משיקול הדעת של הדיינים. ולכן למרות שהסמכות הזו לא מפורשת בחוק, ולאשר את הפיטורין שנבעו שלא מסיבת ההריון ולפטור את המעסיק. <br /><br /><b>לפסקים המלאים באתר פסקים: <br /><a target='_blank' rel='nofollow' href='http://www.psakim.org/Psakim/File/163'><a target='_blank' rel='nofollow' href='http://www.psakim.org/Psakim/File/163'>פיטורי עובדת בתוך תקופת הריון</a></a> <br /><a target='_blank' rel='nofollow' href='http://www.psakim.org/Psakim/File/869'><a target='_blank' rel='nofollow' href='http://www.psakim.org/Psakim/File/869'>פיטורי עובדת בהריון</a></a><br /></b><br><br><b>כתובות אינטרנט נלוות:</b><br><a target='_blank' rel='nofollow' href='http://https://www.psakim.org/Psakim/File/14108#ogen1'>לרשימה של פסקים נוספים בענייני דינא דמלכותא:</a>","51846","","81","True","True","False","","24","172.70.85.42","0","106898","בבא קמא|קיג ע&quot;ב","")];var iTotalPages=811;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82860);