var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=106424;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("זמני היום","http://www.daf-yomi.com/content.aspx?pageid=126")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107140","הצעה לספירות הפסוקים של אזהרה בגר בתורה","jklein","06/05/24 22:59","705","77"),new MostViewed("107151","למה אימצת את עצמך כך לקרוא דף שאתה...","לינקוש","08/05/24 11:52","58","73"),new MostViewed("107150","הגהות הגר&quot;א ב&quot;מ ע","אוריאל שלמוני","08/05/24 10:31","605","43")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("106424","0","ור' עקיבא היא דאמר שותפין נינהו.","08/12/23 09:49","כה כסלו","תשפ&quot;ד","09:49","עלי","בגופו של השור המת.<br />ולמד זאת מהכתוב בתורה. <br />היש מי שיודע 'מה הרעיון' בזה, מדוע לשתף את המזיק בבעלות על גופת השור שלא היה שלו ?","209","","157","True","True","False","","124","172.69.128.133","0","0","בבא קמא|לו ע&quot;א",""),new Message("106502","106424","תשובה","14/12/23 00:51","ב טבת","תשפ&quot;ד","00:51","ברכה עד בלי די","נראה לענ&quot;ד שתירץ שאלתך בספר במסילה העולה לרב יצחק שילת על בב&quot;ק עמ' קמד שכתב כשמשווים את מה שכתוב בתורה עם דברי ר׳ יהודה ור׳ מאיר, עולה לכאורה שאלה יסודית: מה מנע מהם להבין את הכתוב כפשוטו, שבכל מקרה ששור המית שור מוכרים את החי וחוצים את כספו, ומוכרים את המת וחוצים את כספו, וכמה שיצא התשלום יצא. לשאלה זו תשובה פשוטה: אם אין מניחים שהכתוב מדבר בשוורים שוים, יצא שתם ישלם לפעמים יותר מנזק שלם, דהיינו יותר ממועד, כגון שור שוה מאתים שנגח שור שוה מנה והנבילה שוה חמישים, שאם ימכרו את החי ואת המת ויחצו, יקבל כל אחד קכ״ה, ונמצא שהניזק קיבל יותר משווי שורו, כלומר יותר מנזק שלם. מסתבר אם כן שהתורה מדברת על שוורים שוים (הואיל ולא אמרה אחרת). והנה בשוורים שוים, מכירת החי ומכירת המת וחלוקתם לשנים תתן תמיד תוצאה של תשלום חצי נזק, יהיה שווי הנבילה אשר יהא [אפשר להוכיח זאת בנוסחה מתמטית פשוטה, ובמילים כך: שווי החי ושווי הנבילה ביחד, שהם עכשיו מוכרים אותם, הוא השווי המקורי של שני השוורים יחד פחות הנזק. אם מחלקים את הכסף שיקבלו מהמכירה לשנים, יצא שכל אחד יקבל את השווי המקורי של שור אחד פחות חצי הנזק. נמצא שהמזיק הפסיד חצי הנזק וגם הניזק הפסיד רק חצי הנזק, כלומר הניזק קיבל מהמזיק חצי נזק]. האם אפשר להסיק מזה שכוונת התורה שגם בשוורים שאינם שוים ישלם המזיק תמיד חצי נזק? יש אמנם מקום לחשוב כך, אבל בלי קבלה או דרשה מהכתוב קשה לומר שהיינו יכולים להחליט כך מדעתנו, שהרי סוף סוף התורה לא אמרה בפירוש שהמזיק ישלם חצי נזק, אלא בחרה בלשון &quot;ומכרו את השור החי וחצו את כספו וגם את המת יחצון&quot; המורה שיש כאן איזו כוונה מיוחדת. ואין לומר שכוונת התורה לכך שמזיק והניזק הופכים להיות שותפים בחי ובמת, כי גם לר׳ עקיבא הסובר יוחלט השור השותפות בחי היא רק בשיעור חצי הנזק ולא במחצית שוויו של השור, העשויה להיות הרבה יותר מחצי הנזק, ובמת אין בכלל שותפות אפילו לר׳ עקיבא, שהרי ר׳ עקיבא סובר יוחלט השור בשיעור חצי הנזק, ולא תוחלט הנבילה (ופחת נבילה לדברי הכל הוא רק לניזק, שלא יהא תם חמור ממועד, ואם כן אינם שותפים בנבילה).<br />נראה אפוא שהיתה זו הלכה מקובלת ממשה רבנו, שאין בה מחלוקת והכל מודים בה, ששור תם משלם חצי נזק. ר׳ מאיר חיפש להלכה זו מקור בכתוב, כדרך שעושים תמיד בהלכות המקובלות, ששואלים &quot;מנא הני מילי&quot; (הקדמת הרמב״ם למשנה עמ׳ ל״ח), ומצא אותו במילים &quot;וגם את המת יחצון&quot;, שהוא דורש אותן כך: &quot;פחת שפחתו מיתה מחצין בחי&quot;, כלומר: את מה שגרמה המיתה מחצין, והמזיק משלם אותו מגופו של החי. יש להבין שר׳ מאיר אינו רוצה לומר שזהו פשט הכתוב, אלא זוהי דרשה (ודרשה להלכה מקובלת יכולה להיות כעין רמז, כפי שכבר כתבנו כמה פעמים, ע׳ במבוא שבראש מס׳ מכות פסקה ד׳), ואליבא דדרשה זו התשלום כולו נאמר ב״ומכרו את השור החי וחצו את כספו&quot;, והיינו במקרה של שוורים שוים והנבילה אינה שוה כלום. על כך מקשה רב אחא בר תחליפא: אם ר׳ יהודה אינו דורש כר׳ מאיר, כפי שמשמע לכאורה בברייתא, יוצא מפשט הכתוב שלפעמים תם ישלם יותר מחצי נזק, שהרי התורה אמרה &quot;ומכרו את השור החי&quot; וכו׳, ובשוורים שאינם שוים יוכל לצאת שהמזיק יפסיד יותר מחצי הנזק (כך יש להבין את &quot;והתורה אמרה ומכרו&quot; וכו׳, כלומר: שהרי התורה אמרה ומכרו וכו׳, ובזה מיושב מה שהקשינו על התוס׳), ומסברה בעלמא אי אפשר להחליט שהתורה מתכוונת דוקא לשוורים שוים ותמיד התשלום הוא חצי נזק, אלא שקיבלנו מסיני שכך היא הלכה, והיכן המקור לזה בכתוב? עונה לו רבא: ר׳ יהודה מודה לדרשה של ר׳ מאיר, אבל הוא טוען שאין צורך בשביל זה להוציא את הכתוב מפשוטו, כי לדרשה מספיק היה לומר &quot;את המת יחצון&quot;, והלשון &quot;וגם&quot; וכו׳ היא למקרה שהנבילה שוה משהו, והסיבה שהתורה נוקטת לשון זו, ולא אומרת רק שישלם חצי הנזק, היא בשביל ללמד שהמזיק מקבל חצי משבח הנבילה. ר׳ מאיר, לעומת זאת, אינו מקבל את ענין חצי השבח, וסובר שאם תרצה לפרש את הכתוב כפשוטו הרי שמדובר בשוורים שוים והנבילה שוה כמה ששוה והחלוקה של שניהם תתן חצי נזק, ומה שהתורה נקטה לשון ארוכה ולא אמרה חצי נזק הוא בשביל ללמד שתם משלם רק מגופו, וזהו &quot;ומכרו את השור החי וחצו את כספו&quot; (ע׳ רש״י טו. ד״ה מגופו), בין אם סוברים כר׳ עקיבא שיוחלט השור, או כר׳ ישמעאל שיושם השור, אבל &quot;וגם את המת יחצוץ&quot; נצרך רק לדרשה המודיעה את שיעור התשלום על הנזק.<br />ויש להבין שהסיבה לכך שלדברי הכל אין למזיק שותפות בנבילה, אלא לר׳ יהודה יש לו רק זכות לחצי השבח (ולא הפסד במקרה של פחת), ולר׳ מאיר גם זה לא, היא משום שמה שר׳ עקיבא סובר יוחלט השור נשען על &quot;ומכרו את השור החי&quot;, שלדעת ר׳ עקיבא &quot;לניזק ומזיק מזהר להו רחמנא&quot;, אבל בשור המת לא נאמר: ׳וגם את המת ימכרון ויחצוץ׳, אלא רק &quot;וגם את המת יחצוץ&quot;, כלומר: אין הם מוכרים אותו יחד כשותפים, אלא הכתוב בא ללמד את גובה התשלום, ולר׳ יהודה הוא מלמד גם את ענין חצי השבח.<br />ההנחה שהיתה הלכה מקובלת שתם משלם חצי נזק פותרת גם קושי אחר. את מה שהגמ׳ אומרת שלד׳ יהודה מגיע למזיק חצי משבח הנבילה, מדגים הרמב״ם כך (הל׳ נזקי ממון ז, ט-י): &quot;כיצד, שור שוה מאתים שנגחוהו ומת, והרי הנבילה שרה בשעת מיתה מאה... השביחה הנבילה והרי היא שוה בשעת העמדה בדין מאה ועשרים, הרי המזיק משלם לו תשעים אם היה מועד, ואם היה תם משלם חמישה וארבעים מגופו, וזהו שנאמר וגם את המת יחצוץ, שבח המת יחצון&quot;. ולכאורה יש לשאול, מדוע לא לומר שכוונת הכתוב המדבר בשוורים שוים היא, שאם שור שוה מאתים נגח שור שוה מאתים והנבילה שוה מאה והשביחה למאה ועשרים, מכירת השור החי והנבילה וחציית כספם תתן לכל אחד מאה ושישים, ונמצא שהתם ישלם רק ארבעים, ולא ארבעים וחמישה. התשובה היא שהואיל והתקבלה הלכה שתשלומי התם הם תמיד חצי נזק, הרי שאין להבין את הלשון &quot;וגם את המת יחצוץ&quot; כפשוטה, וכמו שבמקרה של שוורים שונים אין אתה אומר שכל אחד יקבל חצי החי וחצי המת, כך גם בשוורים שוים כשהנבילה השביחה אין לומר שכל אחד יקבל חצי החי וחצי המת, אלא פשוטו של מקרא הוא רק למקרה של שוורים שוים ושווי המת לא השתנה, ומשמעותו להלכה היא שהתם משלם את חצי הנזק מגופו. ולדעת ר׳ יהודה נוסף עוד דין, שהתורה נותנת למזיק זכות ליהנות משבח נבילה, וכמה? &quot;יחצון&quot;, דהיינו חצי מהשבח, וגם זאת רק בתנאי שלא ייוצר מצב שבו המזיק במקום לשלם, יטול, כגון שהנבילה השביחה יותר משיעור הנזק. [אבל אם השביחה עד כדי שחצי השבח יהיה כחצי הנזק, והמזיק לא יטול כלום — מדייק ה׳דרישה׳ (סי׳ ת״ג אות ה׳) מלשון הטור שהמזיק לא יצטרך לשלם כלום. ועוד כתב שם שמה שמבואר ברמב״ם שגם מועד זוכה בחצי השבח, הוא משום שרואים שהגמ׳ לומדת מ״שלם ישלם&quot; האמור במועד לענין &quot;וגם את המת יחצון&quot; האמור בתם, הרי שההנחה היא שתם ומועד שוים למה שנלמד מכתוב זה. וב׳ים של שלמה׳ (פ״ג אות ל׳) כתב בזה שכמו שלענין פחת נבילה שהתורה קבעה שהוא לניזק, &quot;והמת יהיה לו&quot;, הגמ׳ לומדת שהוא הדין לתם, שלא יהיה חמור ממועד, כן גם הזכות בחצי השבח היא בין בתם בין במועד, וחס רחמנא עליה דמזיק].<br /><br />ובדרך צחות יש להביא את מה שמסופר שפעם ביקר רבי אייזל חריף בעיירת קטנה ורחובה ריק מאדם לחשו לו שני רבנים כאן חייך ואמר עיירה מתה &quot;וגם את המת יחצון&quot;","51148","","151","True","True","False","","17","162.158.94.203","0","106424","בבא קמא|לו ע&quot;א","")];var iTotalPages=811;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82784);