var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=10044;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("לוח דף יומי לשימוש באאוטלוק או בג'ימייל","http://daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=21228")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107082","תנורו של עכנאי: שאלת שני ימי ר&quot;ח בגמרא","שי ואלטר","28/04/24 14:41","948","71"),new MostViewed("107080","קשר בין איסור ריבית לבין יציאת מצרים","לינקוש","28/04/24 08:18","58","62"),new MostViewed("107084","מי שמלווה כסף בריבית לא יקום בתחיית המתי","לינקוש","28/04/24 18:14","58","55")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("10044","0","עשר הערות בבעיות רמי בר חמא וחביריו","17/05/11 23:39","יג אייר","תשע&quot;א","23:39","המכריע","א. בעיית הנצה או חנטה. לשון המסקנה אלא הנצה דעלה וחנטה דעלה מי הוי כי השרשה. משמע דהספק גם על חנטת העלה. וכן משמע קצת ברש&quot;י. ואילו מלשונו של רמי בר חמא נראה דהספק הנצה או חנטה, ואם מעמידין כוונתו בעלה, הרי לכאורה הספק דחנטה דעלה ודאי, אלא הספק על הנצה.<br /><br />ב. בגוף הספק לענין ביכורים. לכאורה במקרה ששתי הלחם לא התיר את פרי האילן, שהיה קודם הנצה דעלה, והביא ממנו ביכורים מה הריעותא. האם עבר בזה איסור, מלבד חולין לעזרה (כיון דאינו מקיים בזה ביכורים), או דכל הנידון רק דלא יצא בזה ביכורים בשנה זו עד שיגיע עצרת הבא, ולכ' מסוכות כבר אינו קורא ומחנוכה לא יביא. ואולי אלו שלא עבר עליהן שתי הלחם כשרים מעצרת הבא עד סוכות שאחריו, וזה נראה דוחק. <br /><br />ג. ג' בעיות רבא בר רב חנן נכנסו באמצע בעיות רמי בר חמא איידי דהבעיה הראשונה נוגעת לעומר, ואע&quot;פ שרמי ב&quot;ח איירי כאן בשתי הלחם, והציור של הבעיה שלו לא דומה כלל לציורים של בעיות רמי ב&quot;ח הראשונות. וקצ&quot;ב.<br /><br />ד. יש לציין שהבעיה הראשונה של רבא בר&quot;ח לא דמיא לאחרונות. שם החיטין עדיין בקרקע בזמן האונאה והשבועה, ואולי הן כקרקע. כאן הרי לקטן ובא לאוכלן, ואז ודאי אינם קרקע, רק הנידון שאם נידונים כקרקע בזמן שהם נעוצים בקרקע, אין עומר מתירן, דעומר מתיר תבואה ולא קרקע.<br /><br />ה. בבעיא דחיטין שבגללי בהמה, לכאורה אם נאמר דא&quot;א להכיר עליהן את כחישותן, א&quot;כ מדוע יש בזה משום הקריבהו נא לפחתך, וזה צ&quot;ב. ועכצ&quot;ל דכחישותן ניכרת עליהן, והספק של הגמרא האם יש בזה משום לפחתך.<br /><br />ו. לפי הצד דעלי הדקל נחשבים מעוכלים, יש כאן רעיון לפרנסה טובה בזמן שייבנה המקדש, להקים בית חרושת שמייצר כפיפות מעלים מעוכלים, &quot;כפיפות שאינן מקבלות טומאה&quot; זה יהיה מצרך מבוקש כשיחזרו דיני טהרה במהרה בימינו. (פטנט רשום בפורום דף היומי. הראל, נא לרשום במקום המתאים).<br /><br />ז. מעשה דזאבים בא לפני חכמים. לכאורה בשלמא אם כתובה ההלכה בלא מעשה שבא, תורה היא וללמוד צריכים, אבל נראה זר אחרי טרגדיה שכזו, נניח שמישהו נגע בבשר ובעצמות התינוקות הללו, וכי הוא בא לשאול אם נטמא בכך? במחשבה שניה בעצם למה לא. המתעסק בהן רצה לדעת מה דינו. וזה גם נפ&quot;מ שאת העצמות יוצרכו לקבור ומקום קבורתן יטמא לעולם.<br /><br />ח. עוד באותו ענין. נמצא למסקנה שהשאלה של רמי ב&quot;ח כבר אינה רעיונית. אלא זה כבר ברור שדבר רך נחשב מעוכל ודבר שקשה טובא אינו כמעוכל, וכל הספק שלו הוא רק למקרה פרטי, האם עלי דקל נחשבים קשין או רכין. ואגב. יושם לב שלא נאמר תיקו על בעיה זו אע&quot;פ דלא איפשטא. אולי בגלל שאין זו בעיה יסודית כמו קודמותיה.<br /><br />ט. בבעיית ר' זירא. בשאלת הגמרא ומי איכא כהאי גוונא. בשלמא לרש&quot;י שמדובר על תופעה טבעית, שפיר יש להתענין האם תופעה זו אכן מצויה. אבל לר&quot;ת שמדובר על נס, מה מקום לשאלה זו האם יש ניסים?<br /><br />י. בבעיית ר' שמעון ב&quot;פ עי' רש&quot;י דקודם הבאת שליש הוי שחת. נראה מזה דשרש הספק הוא האם לגבי התוספת זה נידון כהשרשה חדשה שעומר לא התירה או דטפל לעיקר שכבר היה מושרש (ואפילו עקור) קודם העומר והותר. אבל בשחת אין לגביו חלות של היתר העומר, לפי שאין זה בגדר תבואה הראויה למאכל אדם, וודאי יהא התוספת כדבר שלא הושרש בזמן העומר לא מצד עצמו ולא מצד העיקר שבו שהיה מושרש אמנם, אבל לא חייל לגביה היתר העומר. דלולא ההסבר הזה תיקשי שהרי תבואה שזה עתה השרישה בזמן העומר גם מוסיפה והולכת ואעפ&quot;כ כולה מותרת למרות שמצבה בזמן ההשרשה הוא פחות מהשחת. ודוק.","199","","4735","True","True","False","","1144","212.76.110.54","0","0","מנחות|סט ע&quot;א",""),new Message("10047","10044","ה. אין צורך להכיר, מספיק לדעת.","18/05/11 00:49","יד אייר","תשע&quot;א","00:49","דוד כוכב","","125","","4734","False","True","False","","96","31.44.136.139","0","10044","מנחות|סט ע&quot;א",""),new Message("10110","10044","לבעית ר&quot;ש בן פזי אם גידולים מבטלים העיקר","19/05/11 13:02","טו אייר","תשע&quot;א","13:02","איתן","ר' שמעון בן פזי הסתפק כשהעיקר היתר מה דין הגידולים, האם כמו העיקר או לא.<br /> <br />יש סוגיא מקבילה בנדרים נז ע&quot;ב. שם נשאל לפני ר' אמי אם כשהעיקר אסור והגידולים מותרים - אם מבטלים הגידולים את העיקר.<br />הרא&quot;ש שם פירש את השאלה כמשמעה, שפשיטא שהגידולים מותרים והשאלה האם יבטלו את העיקר. ואילו הר&quot;ן טוען שאמנם הגמרא התנסחה כך, אבל בעצם הא בהא תליא, האם הגידולים שיוצאים מהעיקר נחשבים כמוהו ואסורים או לא.<br />הסיבה שם לדיון היא המשנה (בעמוד א') האומרת שאדם הנודר &quot;קונם פירות אלו עלי&quot; - הרי גידוליהם אסורים לו, אבל אם אומר &quot;קונם פירות אלו שאני אוכל&quot; - הרי גידוליהם מותרים לו בדבר שזרעו כלה.<br />והשאלה בה דנה הגמרא היא בצל של שביעית, (ע&quot;ש ברש&quot;י אם עקרו או לא), שגידוליו בשמינית רבו על העיקר.<br />הגמרא לא ממש מחלקת בין הדיונים שם וכאן, אלא דנה בהיבט העקרוני של היחס בין הגידולים והעיקר, והביאו כהוכחה בשתי הסוגיות את ר' יוחנן  ור' יונתן לגבי ערלה וכלאי הכרם שגידולי היתר אינם מעלים את האיסור, ולעו&quot;ז את ר' יצחק א&quot;ר יוחנן לגבי ליטרא בצל מתוקן שזרעו. גם הדחייה דומה בשתי הסוגיות, &quot;דלמא לחומרא&quot;.<br />מסקנת הסוגיא שם (בדף נח ע&quot;ב) שמותר, וראיה מברייתא לגבי שביעית שאומרת זאת. בפשטות זו הוכחה כללית, אך הגמרא מביאה את החילוק שיחלקו ר' יוחנן ור' יונתן בין ערלה וכלאי הכרם לשביעית - &quot;שאני שביעית שאיסורה על ידי קרקע כך ביטולה ע&quot;י קרקע&quot;. ע&quot;ש בר&quot;ן וברא&quot;ש מה הכוונה.<br /><br />הרמב&quot;ם פוסק כר' יוחנן ור' יונתן, ואף העתיק את הטעמים מהגמרא,<br /> - &quot;ילדה שסיבכה בזקנה&quot; פ&quot;י ממעשר שני הט&quot;ז<br /> - &quot;בצל ששתלו בכרם&quot; פ&quot;ה מכלאים הכ&quot;ד<br />בשני אלה כתב מדוע אסור - &quot;שאין גידולי היתר מעלים את האיסור&quot;.<br />בשביעית שמותר - כתב הטעם &quot;שאיסורה וביטולה ע&quot;י קרקע&quot; פ&quot;ד משמיטה הכ&quot;א.<br />בנדרים לא העתיק את טעם הגמרא (בדף נ&quot;ט ע&quot;א) שמצוה להישאל על הנדר.<br />בסוגייתינו - לגבי שיבולת שהביאה שליש אמרה הגמרא תיקו, וכן הרמב&quot;ם פ&quot;י ממאכלות אסורות ה&quot;ה,<br />לגבי שאלת רבה (או רבא, ראה <a target='_blank' rel='nofollow' href='http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=10089'>אות א' כאן</a>) לגבי מעשר, והראיה מר' יצחק א&quot;ר יוחנן לגבי בצלים מעושרים  -  נשאר בספק, כמו בגמרא, ע' פ&quot;ו ממעשר ה&quot;ד וה'. <br />ופירושו לגבי דרכם/אין דרכם להיזרע - הפוך מפירושו של רגמ&quot;ה.<br /><br />לגבי הסתירה בדברי ר' יוחנן, (שלגבי בצל מעושר אמר שהעיקר בטל לגידולין, ולגבי ילדה שסיבכה בזקנה אמר להיפך) - ר' תוס' &quot;בצל&quot; (בדף ס&quot;ט ע&quot;ב) ובר&quot;ן בנדרים.","123","","4733","True","True","False","","220","95.86.82.156","0","10044","מנחות|סט ע&quot;א",""),new Message("10048","10047","אני מסופק בזה","18/05/11 01:26","יד אייר","תשע&quot;א","01:26","המכריע","זו בדיוק הנקודה. אמנם לכתחילה יש להביא מנחה מן המובחר. אבל המנחה כשרה בכל גווני. ואילו הקריבהו לפחתך זה פוסל. קשה היה לי לומר שאם רק ידוע שמין זה כחוש במהותו אבל אין הדבר ניכר עליו יהא בכך משום הקריבהו נא לפסול. ולכן עדיין צריך לי בירור מה נקודת הספק בהאי כחישותא אם יש בה משום הקריבהו.","199","","4734","True","True","False","","150","212.76.110.54","0","10044","מנחות|סט ע&quot;א",""),new Message("10058","10048","אגדיר מחדש","18/05/11 13:04","יד אייר","תשע&quot;א","13:04","דוד כוכב","רצוני לומר, שאם ידוע שכך המציאות עקב הנסיבות (שהן לכשעצמן ניכרות), זה נחשב לניכר (או בלשון אחרת: אין לך ניכר גדול מזה).<br />וכן, גם במקום שיש צורך בעדים, אם הדבר ידוע זה נחשב ל&quot;אנן סהדי&quot; ומועיל כעדים (כגון ברש&quot;י מסכתות כתובות דף כז ע&quot;ב; בבא מציעא דף פא ע&quot;ב; ובכורות דף לו ע&quot;א - ד&quot;ה במקום עדים). וגם אינו דברים שבלב (מסכת קידושין דף נ ע&quot;א).","125","","4734","True","True","False","","93","31.44.136.139","0","10044","מנחות|סט ע&quot;א",""),new Message("10059","10058","יתכן","18/05/11 13:21","יד אייר","תשע&quot;א","13:21","המכריע","זה צד אחד שלי. אני עדיין מתקשה קצת להבין בנושא שכזה שעיקרו בשעת ההגשה לפני המלך והפחה שתהא המנחה מלכותית ומכובדת, שיפריע חוסר איכות לא נראה לעין. ובפרט כאמור שלא מצינו בשום מקום פסול אחר על רקע של חוסר איכות אף אם הוא ניכר. <br /><br />הדוגמאות שהבאת אין להן כל קשר לנושא. אטו לא ידענא שיש מקומות שידיעה כללית מספיקה. דומני שהסברתי היטב מדוע זה נושא מיוחד.","199","","4734","True","True","False","","142","212.76.110.54","0","10044","מנחות|סט ע&quot;א",""),new Message("10061","10059","המלך והפחה","18/05/11 13:54","יד אייר","תשע&quot;א","13:54","דוד כוכב","יקבלו מנחה כזו, יבדקוה אצל טובי המומחים ולא ימצאו בה דבר. אבל לאחר שיוודע להם על מקורה המפוקפק, וממילא על טיבהּ וכחישותהּ, יסירו את ראשו של מגישהּ.<br />הסיפור רק עבור המחשת צד אחד בספקו של רמי בר חמא.","125","","4734","True","True","False","","101","31.44.136.139","0","10044","מנחות|סט ע&quot;א",""),new Message("10063","10061","שים לב","18/05/11 14:10","יד אייר","תשע&quot;א","14:10","המכריע","דומני שאתה לא שם לבך למה שאני כותב לך כל הזמן, שאם אתה מביא מנחה מסוג ג היא כשירה. ועל כרחך לכאורה שהפסול של פסח וחולה שהוא הדוגמא דקרא דפחתך הוא כשהפגם אסתטי במובהק. אבל נראה שאין טעם להתווכח כל כך הרבה על פרט קטן זה. זו הערה קטנה במסגרת כמה הערות בסוגיא. אתה מבין אחרת - בבקשה. יש לי גם צד כמוך שכתבתיו מן ההודעה הראשונה, אלא שאין הוא מתיישב על ליבי. זכותו של לבך ליישב אותו. כשם שאים פרצופיהן וכו'.","199","","4734","True","True","False","","154","212.76.110.54","0","10044","מנחות|סט ע&quot;א","")];var iTotalPages=810;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82634);