var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=110638;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("הודעה למגידי שיעורים ולמשתתפי השיעורים","http://www.daf-yomi.com/forums/Message.aspx?id=638")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("110606","נְפַל כְּרֵסָא בְּבֵירָא.","נתנאל (לאנתנ)","21/06/26 11:15","53443","79"),new MostViewed("110607","כרס קטנה - כרס גדולה.","נתנאל (לאנתנ)","21/06/26 12:36","53443","77"),new MostViewed("110604","רש״י","שמואל דוד","21/06/26 07:20","595","76")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("110638","0","חוט דק בין כשר לטרף: האמת על השחיטה","26/06/26 17:13","יא תמוז","תשפ"ו","17:13","לינקוש","מקור: עולם קטן
חוט דק בין כשר לטרף: האמת על השחיטה
בטמפרטורות קיצוניות ובנפרד מהמשפחה, צוותי מומחים מנהלים מאבק יומיומי מול אינטרסים של מיליונים. הצצה מרתקת אל מאחורי הקלעים של תעשיית המזון המורכבת ביותר בעולם היהודי
בדף היומי לומדים עכשיו פרק 'אלו טרפות' ופוגשים את אחת הסוגיות הסבוכות במסכת חולין: הריאה, הסְרָכוֹת ושאלת הנקב. הגמרא דנה בחוט דק של ריר המדביק את הריאה אל הדופן, והנה אותו חוט עצמו הוא שמכריע היום אם הבשר שמונח בחנות יישא תווית 'חלק' או 'כשר'.
רובנו אומרים "חלק" מתוך הרגל, כאילו מדובר בדרגת יוקרה כמו מהדרין. אבל מאחורי המילה הזו מסתתרת אחת המחלוקות הגדולות בין השולחן ערוך לרמ"א, פולמוס שמעסיק את עולם הכשרות וההלכה שנים רבות. עולם שלם של ניפוח ריאות, אטליזים ולחצים כלכליים כבדים.
בין השולחן ערוך לרמ"א
"הכול מתחיל בריאה", מסביר הרב משה כץ, מרבני ארגון כושרות. "נקב בריאה הוא הפגם הכי שכיח שאוסר בהמה, יותר מכל מום אחר. לכן חז"ל חייבו לבדוק את הריאה של כל בהמה ובהמה לפני אכילתה. כשפותחים את חלל החזה של הבהמה, לפעמים מוצאים כעין חוט שמקשר את הריאה לצלעות או בין חלקי הריאה עצמה או מהריאה ללב, ועוד אפשרויות מגוונות. אנחנו קוראים לזה סִרְכָה. הסרכה עצמה אינה סיבה לאסור את הבהמה, אלא שיש מחלוקת גדולה אם החוט עצמו הוא סוג של גלד שסתם נקב, סימן מובהק לטרפה או ריר הנוצר מסיבה אחרת לגמרי, שאינה אוסרת את הבהמה".
"בשר שמשווק בכשרות רגילה מקילים בו לא רק בריאה אלא בעוד כמה סוגיות הלכתיות"
וכאן מתחילה המחלוקת הגדולה?
"בדיוק. הרמ"א סובר שאפשר להבחין: סרכה אמיתית, שנגרמה מנקב, אינה מתנתקת בקלות; ריר שנגרם מסיבה אחרת מתנתק בקלות. מה עושים? מנפחים את הריאה באוויר, מנתקים את החוט ושמים את הריאה במים כמו שעושים לפנימית של אופניים. אם לא עולות בועות אוויר, הבהמה 'כשרה', אבל הבשר לא 'חלק'. אם יוצאות בועות, הבהמה טרפה.
"השולחן ערוך לעומתו חולק על זה לגמרי. לשיטתו 'אין סירכא בלא נקב', כל סרכה מעידה על נקב, ובכל מקרה שיש נקב הבהמה טרפה. והוא מנסח את זה בחריפות נדירה: מי שמקל ומתיר, 'כאילו מאכיל טריפות לישראל'. אלה לא מילים שמוצאים אותן הרבה בשולחן ערוך. קהילות ספרד רבות קיבלו את פסיקתו, ובשר שלא נמצאה בו שום סרכה נקרא אצלם 'בשר חלק', נקי וחלק לגמרי".
אז מה זה אומר "עוף חלק"?
"כל סוגיית חלק שייכת אך ורק לבהמה, כי היא נסובה על סרכות הריאה", מבהיר הרב כץ. "בעוף אין בכלל בדיקת נקבים בריאות, ולכן המושג חלק פשוט לא קיים שם. כשכתוב 'עוף חלק' זה ביטוי מושאל; הוא מתייחס לרמת הידור כללית וכולל מגוון הקפדות ללא הסתמכות על קולות הלכתיות. כדאי לדעת את זה כדי שלא להתבלבל, כי יש ספרדים שחושבים שהם חייבים לאכול עוף חלק, וזה פשוט אינו נכון".
חומרות, מסורות והסדר הצבאי
אז בשורה התחתונה ספרדי אוכל 'חלק' ואשכנזי אוכל 'כשר', וזה כל הסיפור?
"זו ההפשטה, אבל היא ממש לא-מדויקת", מחייך הרב כץ. "יש מצבים שדווקא הרמ"א מחמיר יותר מהשולחן ערוך, ויש מצבים הפוכים. אבל מעבר לזה ההמלצה שלי גם לאשכנזים היא לקנות 'חלק'".
למה?
"ראשית, הרמ"א עצמו לא ראה באכילת בשר שאינו חלק לכתחילה. הוא מכנה את ההיתר 'קולא גדולה' וכותב שאין למחות ביד הנוהגים כך. פוסקי אשכנז שבאו אחרי הרמ"א מכוונים את שומעי לקחם שלא לאכול בשר 'כשר' אלא דווקא 'חלק'".
"בחורף באירופה ובחלקים מדרום אמריקה אפשר להגיע למינוס עשרים ואף מינוס שלושים מעלות בחוץ. בתוך המפעל באזור הפירוק אסור בכלל להפעיל חימום, ולכן שם שוררות כחמש מעלות גם בחורף"
ומה הטעמים הנוספים?
"שנית, וזה פחות ידוע: בשר שמשווק בכשרות רגילה מקילים בו לא רק בריאה אלא בעוד כמה סוגיות הלכתיות. כשבשר מסומן 'חלק', הייתה בו הקפדה מעולה לכל אורך השחיטה והניקור. למעשה יכול להיות בשר שהוא חלק לגמרי מבחינת הריאה ונפסל מלהימכר כחלק דווקא בגלל סוגיות אחרות. אלו דברים שלא כל כך מוכרים לציבור. הגמרא בחולין דורשת על יחזקאל הנביא 'ולא בא בפי בשר פיגול' , שלא אכל מבהמה שנשאלה עליה שאלה ו'הורה בה חכם'. גדולי הפוסקים נהגו בזה זהירות יתרה. וזה מתחבר בדיוק למה שאמרנו: בשר שהתעוררה עליו שאלה כלשהי, גם אם אין לה שום קשר לריאה, לא ישווק כחלק אלא בכשרות רגילה.
"אגב", אומר הרב כץ. "כף החיים כותב בספרו שבחלק מקהילות בני עדות המזרח, כגון פרס ומדי, נהגו להקל כרמ"א. ידוע ומפורסם שכך נהגו גם חלק מקהילות צפון אפריקה, תימן ועוד מקומות. הרה"ג הרב עובדיה יוסף זצ"ל פסק שבארץ ישראל ספרדים חייבים ללכת על פי פסקי השולחן ערוך ולאכול בשר חלק דווקא, וגם עשה מהפכה כאשר היה הראשון לציון, וברוך ה' כיום הרבה ספרדים נוהגים לאכול דווקא בשר חלק".
ומה קרה כששבנו לארץ וכל העדות התקבצו יחד?
"זה עורר פולמוס גדול בין מורי ההוראה", אומר הרב כץ. "בסוף הרבנות הראשית הכריעה הכרעה חכמה: בשר שאין בו שום סרכה שמוטלת בספק, בין לשיטת השולחן ערוך ובין לשיטת הרמ"א, מסומן 'חלק'. בשר שנמצאה בו סרכה, נבדקה והוכשרה, מסומן 'כשר'. כך כל אחד יודע בדיוק מה הוא קונה לפי מנהגו".
ומה עושה ספרדי שמגישים לפניו בשר ואינו יודע אם הוא חלק?
"שאלה יפה, וכאן יש דיון מרתק. למרות מה שכתוב בשולחן ערוך, יש פוסקים שהתירו לסועד כזה לאכול מכוח ספק ספקא: ספק ראשון, אולי הבשר בכלל חלק; וממילא ספק שני, גם אם הייתה שאלה על הריאה, אולי היא הייתה בריאה ואינה מעידה על נקב כלל. מנגד, יש שכתבו שמנהג הספרדים שלא לסמוך על זה ולאכול רק בשר שמסומן בוודאות 'חלק'. למעשה, אם יש ספק, תמיד עדיף לברר ולקנות בשר שכתוב עליו במפורש 'חלק'".
ומה קורה בצבא? חייל דתי שמתגייס, מה מצבו?
"בשורה טובה: היום כל הבשר בצה"ל חלק. כל מה שיוצא מהמטבחים הצבאיים מסומן חלק, וזה פותר הרבה כאב ראש לחיילים המקפידים.
"אבל יש סייג חשוב: זה נכון רק למה שמגיע דרך המערך הצה"לי הרשמי. ברגע שיש אירוע חיצוני – קייטרינג, יום גיבוש שמזמינים ממסעדה, קייטרינג, פודטראק או בשר שבא דרך עסק פרטי – צריך לבדוק אותו לגופו, כי שם כבר לא בהכרח מדובר בבשר חלק. ויש גם על האש של המחלקה או של הפלוגה, כשהרס"ר קונה את המצרכים בסופרמרקט או באטליז. כאן צריך להנחות אותו בדיוק מה לקנות, וליתר דיוק מה לא לקנות".
"רוב הבשר אצלנו מיובא – מארגנטינה, מפרגוואי, מאורוגוואי, מפולין ומעוד ארצות. צוות שחיטה שלם יושב שם חודשים מנותק ממשפחתו. העבודה קשה ומפרכת"
אל תוך המשחטה
עד כאן ההלכה. בוא נרד לרצפת המשחטה: איך נראה המקום שנקבע בו אם הבהמה החלקה?
"קודם כול צריך לדמיין את התנאים", אומר הרב כץ. "מתחילים לעבוד בחמש בבוקר. בקיץ בברזיל ובפרגוואי הטמפרטורה מגיעה לארבעים מעלות ומעלה בצהריים; בחורף באירופה ובחלקים מדרום אמריקה אפשר להגיע למינוס עשרים ואף מינוס שלושים מעלות בחוץ. בתוך המפעל באזור הפירוק אסור בכלל להפעיל חימום, ולכן שם שוררות כחמש מעלות גם בחורף. רוב הפועלים הם גויים שאינם דוברים עברית, ואתה לא דובר ספרדית או פורטוגזית, אז גם התקשורת היא אתגר בפני עצמו. וכל זה לפעמים אחרי שעת נסיעה מהמגורים עד המשחטה. בתנאים האלה צריך להיות חד ומרוכז לחלוטין. זו משימה לא-פשוטה".
מי עושה את השחיטה עצמה?
"הצוות מורכב מכמה בעלי תפקידים. יש תפקידים די פשוטים, שאינם דורשים שנים של לימוד וניסיון, אבל הקריטיים הם השוחט ובודק הריאה.
"במעשה השחיטה עצמה: הבהמה נכנסת לסוג של mנהרה, שנסגרת עליה, ואז היא מתהפכת. מכונה תופסת את הצוואר ומותחת אותו, והשוחט מעביר את הסכין. זה הרגע הקריטי ביותר, כי אם הבהמה לא נשחטה בשני הסימנים שלה – גם הקנה וגם הוושט – דינה כנבלה והיא אסורה באכילה. צריך לבדוק את הסכין לפני השחיטה ואחריה, כי אם נפגמה הסכין, גם אז הבהמה נבלה. על הסכין להיות 'חד וחלק'. את הבדיקה עושים על יד העברת הציפורן על הלהב".
זה נשמע דבר שכל אחד יכול לעשות.
"ממש להפך", אומר הרב כץ. "בדיקת הסכין היא אחת המלאכות שדורשות הכי הרבה מומחיות. צריך להעביר את הציפורן על הלהב משני צדדיו ובאמצע, וגם משני הכיוונים, הלוך וחזור, כדי ולהרגיש פגימה דקה מן הדקה, דבר שדורש אצבעות מיומנות וריכוז מוחלט. לא כל אחד מוסמך לכך. חוש המישוש תלוי בכוונת הלב, במיוחד כאשר עושים את זה שעות רבות ובתנאי קור וחום קיצוניים. זו ממש אומנות, כי על פגימה של חוט השערה תלויה כשרות הבהמה כולה".
מי בודק את הריאה, ואיך?
"יש שני שלבים ושני בודקים", מסביר הרב כץ. "אחרי השחיטה גוף הבהמה נתלה הפוך בשרשרת ברזל חזקה, והיא נעה על מסוע לאזור הפירוק. הראשון שמטפל בבהמה הוא בודק פנים. הוא בודק את הבהמה כשהריאה עדיין בפנים בית החזה, ולכן הוא נקרא בודק פנים. הוא חייב להכניס את ידיו פנימה בעדינות רבה כדי למשש ולחפש סרכות".
כאן יש נקודה קריטית שנוגעת ישירות לכשרות 'חלק': אם יכניס הבודק את היד באגרסיביות, הוא עלול לנתק את הסרכה בלי שישים לב, ובהמה טרפה עלולה להימכר בחותמת 'חלק'.
קומפרסור, מים ומערכות ממוחשבות
הרב כץ: "את מה שהוא גילה הוא רושם על דף שמצוירת עליו תמונה של ריאה. אחר כך הריאה מוצאת מהבהמה ומגיעה לבודק חוץ, והוא מחברים את הקנה לקומפרסור, מנפח את הריאה, מקלף את הסרכות ומשקע את מקום הסרכה במים. אם עולות בועות אוויר, יש נקב, והבהמה טרפה. אם לא יוצא אוויר, הבהמה כשרה אך הבשר לא 'חלק'".
ואיך עובדת המליחה? קשה להרים פרה שלמה ולמלוח אותה מכל הצדדים.
"נכון", מחייך הרב כץ. "לא מולחים בקר כמו עוף, על רשת שהדם מטפטף ממנה. מייד אחרי השחיטה קושרים שרשרת ברזל לרגל הבהמה ומרימים אותה למסוע. מתחילים לבתר חלקים כמו ראש ורגליים, ומסת הגוף ממשיכה לנוע על המסוע. בודקים את הריאות, ואז הבהמה נכנסת לבריכת מים לחצי שעה. אחר כך היא יוצאת, ועדיין כשהיא תלויה מתיזים עליה מלח מכל הצדדים, וכך היא נשארת שעה שלמה. זו עבודה שעושים פועלים גויים, אבל בפיקוח הדוק של משגיח".
והמליחה באמת צריכה להימשך שעה?
"לדעת השולחן ערוך די ב-18 דקות", משיב הרב כץ. "אבל בנושא הזה פסקה הרבנות הראשית לנהוג כשיטת הרמ"א ולמלוח שעה שלמה כדי שהמליחה תתאים לכל העדות".
רגע, אז כל החלקים מתפזרים במפעל עוד לפני שיודעים אם זו בהמה כשרה, חלקה או טרפה. איך זה לא מתערבב?
"אל דאגה, זו בדיוק אחת הנקודות שהמערכת בנויה עליהן", אומר הרב כץ. "מייד אחרי השחיטה מתחילים לפרק את הבהמה לחלקים, והם מתפזרים במפעל עוד לפני שהוכרעה כשרותה. לכן כל חלק וחלק ממוספר בתווית ובברקוד שאי אפשר להסיר, ומוכנס מייד למחשב. כך אפשר לעקוב אחרי כל נתח ולדעת בכל רגע נתון היכן הוא נמצא במפעל ולאיזו בהמה הוא שייך. ברגע שמתברר שבהמה מסוימת טרפה או כשרה אך לא חלקה, מאתרים את כל חלקיה ומסמנים אותם בהתאם למעמדה. זה מה שמונע ערבוב של חלק בכשר או של כשר בטרפה".
מסורת של זהירות
בשר בהמה זה לא עסק זול, ויש בכל הסיפור של חלק וכשר הרבה לחצים כלכליים.
"זה האתגר המרכזי של כל הסיפור", אומר הרב כץ בכובד ראש. "רוב הבשר אצלנו מיובא – מארגנטינה, מפרגוואי, מאורוגוואי, מפולין ומעוד ארצות. צוות שחיטה שלם יושב שם חודשים מנותק ממשפחתו. העבודה קשה ומפרכת. היבואנים רוצים שיעור 'חלק' גבוה ככל האפשר, כי כך הם מרוויחים יותר. כאן בדיוק נדרשת יראת שמיים אמיתית מכל הצוות, ובמיוחד מבודקי הריאות, היודעים שהכשרת ריאה אחת נוספת שווה הון, ואסור שזה ישפיע עליהם אפילו כחוט השערה.
"על כל זה מנצח ראש הצוות. הוא מומחה בכל תחומי הכשרות: בדיקת סכין, שחיטה, בדיקת טרפות, הכשרת הבהמה, השגחה על הפועלים, סימוני כשרות, אריזה וניהול תקין, וכמובן יחסי אנוש תקינים. הוא צריך להיות איש חזק וחכם מאוד כדי שבעלי אינטרסים לא יצליחו לעבוד עליו".
"בארגנטינה ובאורוגוואי שיעור הטרפות יכול להגיע לחמישים ואף שישים אחוז, בברזיל ובפרגוואי הוא נע סביב שלושים אחוז"
הבדלים גיאוגרפיים ואתגר הטכנולוגיה
ויש הבדל בשיעור הטרפות בין מדינות?
"יש הבדלים", מפתיע הרב כץ. "בארגנטינה ובאורוגוואי שיעור הטרפות יכול להגיע לחמישים ואף שישים אחוז, בברזיל ובפרגוואי הוא נע סביב שלושים אחוז. באירופה, בעיקר בפולין, השיעור גבוה יותר, כנראה בגלל הקור. גם הזן משפיע: בזן זיבו למשל יש פחות טרפות. כל הנתונים האלה משתנים לפי המצב, העונה ועוד סיבות, ואי אפשר לתת עליהם תשובה חד-משמעית".
מלבד הריאה יש עוד מקור לטרפות שתלוי במדינה?
"כן, במערכת העיכול", אומר הרב כץ. "לפעמים יש טרפות במערכת העיכול של הבהמה, וגם זה משתנה ממדינה למדינה, תלוי בזן ובמה הבהמות אוכלות ואיפה הן רועות. במקומות שהמזון לא-נקי ויש בו פסולת מתכת, מסמרים, חתיכות תיל, הבהמה בולעת אותם, והם עלולים לנקב את דופן הכרס ושאר חלקי מערכת העיכול. זה דווקא נפוץ בארץ, כאשר רועים את הבהמות במקומות שהיו בעבר שטחי אש של צה"ל. להלכה נקב בכרס אוסר את הבהמה בדיוק כמו נקב בריאה. במדינות שהבעיה הזו שכיחה הרבנות הראשית דורשת בדיקה של כל כרס וכרס".
יש אולי טכנולוגיה שיכולה להפחית טרפות או לזהות אותן מראש?
"עד היום לא", אומר הרב כץ. "פעם התקשר אליי מדען והציע רעיון שהוא כינה מהפכני: בדיקת דם שתגלה אם הבהמה טרפה. אני לא איש מדע, אז הפניתי אותו לרבנות הראשית, ומאז לא שמעתי ממנו. היה גם אחד שחשב לעשות בדיקת אולטרסאונד לכל בהמה. בינתיים אין שום טכנולוגיה שמאפשרת לזהות או להפחית טרפות, וגם אין דרך לייצר יותר בהמות חלקות. הריאה נבדקת אחת-אחת, ביד ובעין, בדיוק כמו שעשו חז"ל לפני אלפי שנים".
ובסוף איך מבטיחים שהבשר שמגיע לחנות הוא באמת מה שכתוב עליו ושלא הוחלף כשר בחלק?
"כאן בדיוק נמצא הכסף הגדול, ויש כאן מקום למרמה", אומר הרב כץ. "בשלב הפירוק והאריזה היה אפשר להחליף ולשווק טרף ככשר או כשר כחלק. הרבנות הראשית פיתחה מנגנונים שימנעו את זה. כאמור, כל חתיכת בשר ממוספרת בברקוד ואף מוחתמת בדיו אכיל בבשר עצמו, ואפשר לראות את זה על נתחי הבשר הקפוא שקונים מחו"ל. כבר בזמן בית שני לפני כאלפיים שנה קבעו חז"ל 'חותם בתוך חותם': שתי חתימות נפרדות על כל נתח".
לסיום, מה המסר שלך ללומדי 'אלו טרפות'?
"שכנגד כל שורה שאתם עמלים להבין בדף הגמרא ושמגיד השיעור משרטט לכם על הלוח, מישהו עמל עכשיו מול ריאה אמיתית, מחפש בה סרכות, מנפח אותה ומכניס אותה למים כדי לראות אם יוצאות בועות. כל זה בחום ובקור, בארץ רחוקה, לפעמים לפנות בוקר בדרום אמריקה או באירופה. בשר חלק הוא לא מותג שיווקי, הוא מסורת של זהירות בת אלפי שנים. ממתן תורה ועד ביאת גואל צדק משגיחים עומדים ועמלים למען עם ישראל כדי שיוכל לאכול בשר.
"כשאתם מברכים על חתיכת בשר חלק בשבת, תדעו שהמילה הקטנה הזו נושאת על גבה מחלוקת ראשונים, הכרעת חכמי הדור ושרשרת ארוכה של יראי שמיים ששמרו שהכול יהיה חלק, תרתי משמע".","58","","0","True","True","False","","16","172.70.153.176","0","0","חולין|מב ע"א","")];var iTotalPages=869;var SeverTime;fInitTree();getPersist(85701);