var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=108229;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("דף יומי - יתרונות מול חסרונות","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=729")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("110490","סימני הש״ס - סוגיות סימנים","שמואל דוד","28/05/26 15:32","595","101"),new MostViewed("110493","חידה לשבת: 3 פעמים פרשת השבוע בדף היומי","עדי דיאמנט","29/05/26 12:31","952","98"),new MostViewed("110488","מטבילין בראשין ואין מטבילין בכיפין, למה?","יעקב ליפשיץ","28/05/26 14:38","53327","81")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("108229","0","למה הדבר דומה - הוא אינו דומה.","26/01/25 21:46","כו טבת","תשפ"ה","21:46","נתנאל (לאנתנ)","אין משלי התורה דומים למשלי נוכרים.
ולמה ?
וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שָׁלֹשׁ מֵאוֹת מִשְׁלוֹת שׁוּעָלִים הָיוּ לוֹ לְרַבִּי מֵאִיר וְאָנוּ אֵין לָנוּ אֶלָּא שָׁלֹשׁ.
א. מציאות אנושית.
תופעת המשלים היא מציאות אנושית בכלל בעמים שונים.
אולם נושאם ודרך הרצאתם משתנים בהתאם למטרות ולאמונות -
הקהלים אליהם הם פונים.
ובתנך ובחז''ל עיקרם וייעודם להבנת הפסוקים, להטעמת ולהטמעת חובת הציות לתורה ולחנך למידות טובות - מה הוא רחום אף אתה וכ''ו. ולדוגמה המשל הבא הקשור לוארא.
ב. לֵב כָּבֵד.
כְּתִיב ''כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה''. אָמְרוּ, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְאֲרִי וְחַיּוֹת וְשׁוּעָל שֶׁהָיוּ הוֹלְכִין בִּסְפִינָה, וַחֲמוֹר גּוֹבֶה מֶכֶס מִן הַסְּפִינָה,
אָמַר לָהֶם הַחֲמוֹר, תְּנוּ לִי מֶכֶס, אָמַר לוֹ שׁוּעָל לַחֲמוֹר, כַּמָּה עַזִּין פָּנֶיךָ,
אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁמֶּלֶךְ שֶׁבַּחַיּוֹת עִמָּנוּ וְאַתָּה תִּשְׁאַל מֶכֶס,
אָמַר לוֹ הַחֲמוֹר, מִן הַמֶּלֶךְ אֲנִי נוֹטֵל וְלִגְנָזָיו אֲנִי מַכְנִיס,
אָמַר לוֹ הָאֲרִי, קָרְבוּ לִי הַסְּפִינָה, וְיָצָא וּטְרָפוֹ לַחֲמוֹר וּנְתָנוֹ לַשּׁוּעָל,
אָמַר לוֹ, סַדֵּר לִי אֵבָרָיו שֶׁל שׁוֹטֶה זֶה, הָלַךְ הַשּׁוּעָל וְסִדְּרָן, רָאָה לִבּוֹ נְטָלוֹ וַאֲכָלוֹ,
כְּשֶׁבָּא הָאֲרִי מָצָא אֵבָרָיו נְתוּחִין, אָמַר לוֹ, לִבּוֹ שֶׁל שׁוֹטֶה זֶה הֵיכָן הוּא, אָמַר לוֹ, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, לֹא הָיָה לוֹ לֵב, שֶׁאִם הָיָה לוֹ לֵב לֹא הָיָה נוֹטֵל מֶכֶס מִן הַמֶּלֶךְ.
אַף כָּךְ פַּרְעֹה הָרָשָׁע, אִם הָיָה לוֹ לֵב לֹא הָיָה אוֹמֵר לְמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים תֵּן לִי דוֹרוֹן וְשָׁכַח מַה שֶּׁעָשׂוּ לוֹ הָעַכְבָּרִים,
וַעֲדַיִן הָיָה אוֹמֵר (לעיל ה, ב) "מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה'".
ילקוט שמעוני וארא.
ג. ספרי משל.
בתורה המלה 'משל' מופיעה לראשונה בבמדבר בפרשת בלק "וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר " שבעה פעמים. ורבים האיזכורים למשלים בנ''ך, מהמפורסמים בספר שמואל "כַּאֲשֶׁ֣ר יֹאמַ֗ר מְשַׁל֙ הַקַּדְמֹנִ֔י''. .
ובנ''ך יש לנו שני ספרי משלים: הראשון בשמו וגם בתוכנו "ספר משלי".
והשני בתוכנו המהווה שיר חיבה בין הקבה לעמ''י -הוא ''שיר השירים''.
ולדעה אחת גם ספר "איוב " משל הוא.
בין משלי הנ''ך המפורסמים הם: משל החוח והארז. משל יותם.
כבשת הרש ומשל הכרם.
נכון שגם במשלים בתנך ובחז''ל נוכחים צמחים שועלים וחיות אחרות, אבל ההדגשים והלקחים שונים. הם אינם סיפורים עממיים-
או 'שעת סיפור' לשם סיפור, אלא הם תמיד יובילו להבנות שישפיעו על הדרכים הראויות \\ ולחילופין המגונות הנדרשות לעבודת ה'.
ד. אַל יְהִי הַמָּשָׁל הַזֶּה קַל בְּעֵינֶיךָ.
הדבר בולט גם בתוכנן של הנושאים שבמשלים, שכן יש בהם משלים רבים הפותחים ב''משל למלך'' היות שעיסוקם ביחסי הקבה ועם ישראל,
למהות הקשר ביניהם ביחסו למעשיהם חטאים או מצוות, בבחירת האבות ונסיכי האומה, במידות הביטחון הצניעות וכ''ו, ולבסוף כולם מובילים ומתחברים לעבודת ה' ולמחויבויות של הנברא כלפי הבורא.
וכך הגדירו חזל את מטרות המשלים במדרש שיר השירים א.א :
אָמַר רַבִּי חֲנִינָא לִבְאֵר עֲמֻקָּה מְלֵאָה מַיִם וְהָיוּ מֵימֶיהָ צוֹנְנִין וּמְתוּקִים וְטוֹבִים, וְלֹא הָיְתָה בְּרִיָּה יְכוֹלָה לִשְׁתּוֹת מִמֶּנָּה, בָּא אָדָם אֶחָד וְסִפֵּק לָהּ -
חֶבֶל בְּחֶבֶל, מְשִׁיחָא בִּמְשִׁיחָא, וְדָלָה מִמֶּנָּה, וְשָׁתָה, הִתְחִילוּ הַכֹּל דּוֹלִין וְשׁוֹתִין.
כָּךְ מִדָּבָר לְדָבָר, מִמָּשָׁל לְמָשָׁל, עָמַד שְׁלֹמֹה עַל סוֹדָהּ שֶׁל תּוֹרָה,
דִּכְתִיב (משלי א, א): מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל,
עַל יְדֵי מִשְׁלוֹתָיו שֶׁל שְׁלֹמֹה עָמַד עַל דִּבְרֵי תוֹרָה.
ועוד אמרו שם:
וְרַבָּנָן אָמְרִין אַל יְהִי הַמָּשָׁל הַזֶּה קַל בְּעֵינֶיךָ, שֶׁעַל יְדֵי הַמָּשָׁל הַזֶּה אָדָם יָכוֹל לַעֲמֹד בְּדִבְרֵי תוֹרָה,
מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁאָבַד זָהוּב מִבֵּיתוֹ אוֹ מַרְגָּלִית טוֹבָה, לֹא עַל יְדֵי פְּתִילָה כְּאִיסָר הוּא מוֹצֵא אוֹתָהּ,
כָּךְ הַמָּשָׁל הַזֶּה לֹא יִהְיֶה קַל בְּעֵינֶיךָ, שֶׁעַל יְדֵי הַמָּשָׁל אָדָם עוֹמֵד עַל דִּבְרֵי תוֹרָה.
תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵן, שֶׁהֲרֵי שְׁלֹמֹה עַל יְדֵי הַמָּשָׁל הַזֶּה עָמַד עַל דִּקְדּוּקֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה.","53443","","494","True","True","False","","312","172.70.247.43","0","0","סנהדרין|לח ע"ב",""),new Message("108238","108229","[ללא נושא]","28/01/25 01:32","כח טבת","תשפ"ה","01:32","נתנאל (לאנתנ)","חלק ב'.
1.
"משלי שועלים",
מושלי משלים ביהדות היו גם בהמשך ההיסטוריה והמפורסם שבהם מתקופת הראשונים הוא ''ברכיה בן נטרונאי הנקדן'' (המכונה גם ר' קְרֶשְׂבּיהו הנקדן) חי במאה ה-12. היה מדקדק ונקדן, מחבר ספרים ומתרגם ספרים אחרים, בעיקר מצרפתית לעברית. חי ופעל בצרפת, באנגליה ספרו הנודע ביותר הוא "משלי שועלים",
מחיבוריו
ברכיה היה גם מחברו של חיבור בשם ספר-מצרף. וכן כתב פרשנות על איוב וגם חיבר פירושים על התנ"ך. ברכיה הכיר את רוב המדקדקים של המאות האחת עשרה והשתים עשרה, ודודו בנימין, אותו הוא מצטט, זוהה עם בנימין מקנטרברי, תלמידו של רבינו תם.
הוא היה כנראה מומחה בדקדוק העברי, ולכן הוא מצוטט על ידי משה בן יצחק [מאינגלטרה] האנגלי, בספר-השוהם שכתב [1215] .וכמה אמרות בשמו, בכינוי ר' קְרֶשְׂבּיהו הנקדן, הובאו בספרי שונים בראשונים, והן עוסקות בעיקר בתחום צורת כתיבת האותיות בספר התורה, ובפירושים על המקרא.
2.
דובנער מגיד.
שנים רבות אחריו התפרסם המגיד מדובנא .
רבי יעקב קרנץ' הנודע בכינוי "המגיד מדובנא", היה מגדולי המגידים והדרשנים בכל הדורות ומחבר משלים פורה. נולד בזעטל פלך ווילנה ברוסיה בשנת 1740 ומת בעיר זאמושץ י"ז טבת תקס"ה (18 בדצמבר 1804).
כיהן כמגיד בדובנא שבחבל וואהלין משך 18 שנה. ונקרא על שם מקומו זה "ר' יעקב מדובנה". דרש גם בערי וולאדאווא פלך לובלין, קאליש, חלם, ולאחרונה בזאמושץ, שם היה 15 שנים, עד יום מותו.
משליו הקנו לו שם עד כי נקרא "ראש הדרשנים ואבי מושלי משלים בישראל".
רבנים וגדולי הדור באו לשמוע דרשותיו ולהשתעשע בחברתו. כשחלה הגאון מווילנא, וקם מחליו והיה קשה עליו הלימוד והעיון, כתב למגיד מדובנא לבוא אליו ולומר לפניו את שיחותיו ומשליו.
ספריו- הוצאת כתביו.
בימי חייו הכין רשימות לקראת הוצאת ספר מסודר על "מידות טובות", שעל פיהן יש לנהוג. אך לא הספיק להוציאם. רשימות אלו, יחד עם אסופת מכתבים וכמה מחברות עם טיוטות וקטעי מאמרים, נמצאו על ידי אברהם דב בער פלאם בגניזה במזריטש כ 40 שנה לאחר שנכתבו.
אברהם דב פלאם הפך את הוצאת כל דברי המגיד למפעל חייו. ראשון הספרים - "קול יעקב" - משלים על התורה, יצא לאור ברשות ובברכת יצחק קרנץ, בנו של המגיד מדובנא. ובהמשך יצאו עוד 4 ספרים.
--------------------
3.
ספר אחיקר החכם.
הוא ספר משלים שנכתב במקור בארמית עוד בתקופת ממלכת אשור. וכולל פרק משלי חכמה שאחיקר לימד את אחיינו. הספר היה מוכר לחכמי יוון ולקהילות ישראל.
כנראה שאחיקר לא היה יהודי, שכן שבנוסח יב, וכן בשאר הנוסחאות, אין זכר למוצאו העברי של אחיקר. אבל בספר החיצוני טוביה הוא מחשיבו לאחד מגולי עשרת השבטים, מבני שבט נפתלי.
הספר הינו חלק מאוסף כתבים שנכתבו על ידי בני הקהילה היהודית ששכנה באי יב שבמצרים במאה ה־5 לפנה"ס, חלקים ששרדו הסתובבו בשוק העתיקות במצרים במאה ה־19 נאספו והועברו למוזיאונים. עד שנת 1898 היה בכת"י אז תורגם מסורית לאנגלית ואח''כ גם לעברית. ולדעת המתרגם הספור הזה במקורו היה עברי.","53443","","492","True","True","False","","38","172.69.128.144","0","108229","סנהדרין|לח ע"ב",""),new Message("108239","108229","עוד על השוואות בין משלינו לאומות העולם","28/01/25 11:15","כח טבת","תשפ"ה","11:15","אביגדור","המשל הידוע "כננס על גבי ענק", מפורש בשות הרי"ד סי' סב שמקורו מהפילוסופים. כוונתו לפילוסוף הצרפתי ברנרד משרטר, בן דורו.
משל השועל והכרם (מדרש קהלת) כמעט זהה (המסר שונה) לאחד ממשליו של איזופוס (המאה ה-6 לפנהס).
המשל של רבי יהושע (בראשית רבה) על העוף שהוציא עצם מגרונו של האריה, הוא אחד ממשליו של איזופוס.
המאירי ועוד הביאו מהספר "משלי הערב".
ועוד יותר מעניין: ספר "בן המלך והנזיר" הוזכר אצל הרבה מגדולי ישראל: במאירי, בספרי מוסר, בפוסקים, בספרי חסידות. הוא הגיע לעברית ע"י תרגום מערבית, שהוא עצמו תרגום מספר נוצרי יווני ("ברלעם ויואסף"), שמבוסס על סיפורים הודיים על בודהא.
ומשל שנפוץ אצלנו בעיקר בדורות האחרונים - על רב שהציל אישה טובעת, ולאחר זמן תלמידו תמה על כך, והשיב לו הרב "אני הנחתי אותה שם ואתה עדיין סוחב אותה" - מקורו בסיפור על שני נזירים בודהיסטים שאחד מהם עזר לאשה לחצות את הנהר.
וכבר אמר רבי אברהם בן הרמב"ם (מאמר אודות דרשות חז"ל):
"החכמים ז"ל אינם מעיינים הדעות ולא מביטין אותם, אלא מצד אמיתתם ומצד ראיותיהם, לא מפני האומר אותו, יהיה מי שיהיה"
","571","","492","True","True","False","","119","172.71.186.204","0","108229","סנהדרין|לח ע"ב","")];var iTotalPages=867;var SeverTime;fInitTree();getPersist(84272);