var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=107030;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("למי שלא לומד דף יומי","http://daf-yomi.com/forums/Message.aspx?id=31807")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107319","שאלה בלשון הגמרא","שמואל דוד","27/06/24 20:40","595","71"),new MostViewed("107310","אליהו הנביא בבית קברות של גויים","sha","27/06/24 07:33","399","70"),new MostViewed("107339","שאלות על ב&quot;ב - הגר&quot;ח קנייבסקי","לינקוש","30/06/24 19:46","58","69")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("107030","0","שתי שאלות שראיתי ששאלו","31/03/24 21:10","כא אדר ב","תשפ&quot;ד","21:10","ברכה עד בלי די","א. הגמרא אמרה שניתן ללמוד שלא צריך להשיב אבידה כאשר שכר ביטול מלאכתו גדול מערך האבידה עצמה, מהפסוק &quot;אפס כי לא יהיה בך אביון&quot; – שלך קודם לחברך. ותימה – הרי שם מדובר שהוא יתן לאביון ולא יישאר לו עצמו, אך כאן – אם יקח את האבידה הוא ידרוש את שכר טיפול מלאכתו מהמאבד?!<br /><br />ב. סברא להתלבטות במקרה שאינו לפי כבודו בעיר אך לפי כבודו בשדה – מה העיקר בהשבת האבידה – האיסור להתעלם (ואז השדה קובע) או הצורך להשיב (ואז העיר קובעת). וזה תלוי בשאלה בסיסית יותר – האם מדובר פה במצווה ממונית (כמו שהגמרא עצמה רומזת אולי בדף זה) או (גם) במצווה בין אדם למקום.<br /><br />השאלות מאתר &quot;סיני&quot; לרב אורי ברילנט.","51148","","95","True","True","False","","95","162.158.95.3","0","0","בבא מציעא|ל ע&quot;א",""),new Message("107031","107030","תשובה","31/03/24 22:02","כא אדר ב","תשפ&quot;ד","22:02","ברכה עד בלי די","תשובה לשאלה א הריטב&quot;א גרס פה אבידה שלו מרובה מחבירו דעיקר הענין נלמד ממציאה שלו ושל חבירו של מי קודם. <br />וראה בריטב&quot;א שכתב שגם אם שלו פחות מחבירו היות והוא מקבל שכרו רק כפועל בטל פטור ורק כשיש בי&quot;ד יכול להתנות שיגבו מהמאבד את שכרו וגם זה רק אם הוא שלו פחות משל חבירו אך אם שלו מרובה מחבירו אינו גובה את שכרו ומפסיד אפילו כשיש בי&quot;ד.<br />ועיין עוד בתלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף לא עמוד ב: היה בטל מן הסלע לא יאמר לו תן לי סלע אלא נותן לו שכרו כפועל בטל. תנן נותן לו שכרו כפועל בטל. מאי כפועל בטל? אמר אביי: כפועל בטל של אותה מלאכה דבטל מינה. אם יש שם בית דין מתנה בפניהם. ועי&quot;ש בתוס' ד&quot;ה אם יש שם בי&quot;ד.<br />וראה מה שכתב בשולחן ערוך הרב חושן משפט הלכות מציאה ופקדון סעיף לג-לד וז&quot;ל אם אפשר לו להציל חבירו מהפסד חייב הוא לטרוח בכל כחו להצילו.<br />אבל אינו חייב להוציא ממון על זה אלא אם כן ידוע לו בבירור שחבירו ישלם לו מעצמו. לפיכך אין חיוב השבת אבדה חל על מי שהוא בעל עסק בין במלאכה בין בחנות או בשאר משא ומתן בענין שעל ידי טרחו בהשבת אבדה יגיע לו איזה הפסד מניעת הריוח ושמא לא יחזירנו לו בעל האבדה: <br />ואפילו הפסד הריוח שלו אינו אלא דינר והאבדה או שאר הפסד של חבירו הוא מאה מנה שלו קודם שנאמר אפס כי לא יהיה בך אביון שלך קודם לכל אדם.<br />ואף על פי כן יש לו לאדם ליכנס לפנים משורת הדין ולא לדקדק ולומר שלי קודם. ואם תמיד מדקדק פורק ממנו עול גמילות חסדים וסוף שיצטרך לבריות. ומכל מקום בהפסד מוכיח וברור שלו קודם. <br />ואמנם משו&quot;ע משמע שאם בי&quot;ד פסקו לו [או אם התנה עם הבעלים] אפילו יותר מכדי הראוי יש למאבד ליתן לו את מה שפסקו לו.<br />ראה שולחן ערוך חושן משפט הלכות אבידה ומציאה סימן רסה סעיף א וז&quot;ל הרואה אבידה חייב להחזיר בחנם, אם הוא בטל. אבל אם היה עוסק במלאכה ובטל ממלאכתו ששוה דינר, והחזיר אבדה ששוה מאה דינר, לא יאמר לו: תן לי דינר שהפסדתי, אלא נותן לו שכרו כפועל בטל שיבטל מאותה מלאכה שהיה עוסק בה. הגה: ויש מפרשים כפועל בטל כפי מה שרוצה לבטל ולהתעסק בהשבתה, כגון שהיה עוסק במלאכה שנותנין עליה ד' דינרין, ואם היה בטל לגמרי נוטל דינר, ולהתעסק בהשבתה נוטל שני דינרין, צריך ליתן ב' דינרין, אף על פי שמגיע לו דינר בשכר ההשבה. ואם שכר ההשבה הוא יותר ממלאכתו, א&quot;צ ליתן לו רק כדי שכר מלאכתו. והא דמותר ליקח שכר השבה, היינו שאין הבעלים שם ועשה מעצמו והשיב, אבל אם שם הבעלים ולא התנה, איהו דאפסיד אנפשיה ואין לו אלא כפועל בטל לגמרי, ולא מה שהיה נוטל לטרוח בהשבתה (טור). ואם התנה עם הבעלים או בפני ב&quot;ד שיטול מה שיפסיד, והרשוהו, ה&quot;ז נוטל. (וצריך להשיב, מאחר שרוצין לשלם דמי הפסדו, וגם הם מחוייבים ליתן לו כל מה שפסקו, אפילו אם פסקו לו יותר מן הראוי) (טור). ואם אין שם בעלים ולא ב&quot;ד, שלו קודם.<br />תשובה לשאלה ב פסק בשולחן ערוך הרב חושן משפט הלכות מציאה ופקדון סעיף לה וז&quot;ל וכשם שממון חבירו נדחה מפני ממונו כך הוא נדחה מפני כבודו כגון שהוא חכם או זקן מכובד ומצא כלים פחותים שאין דרכו לישא אותם בידו בפני הבריות אינו חייב ליטפל בהם. ואומד דעתו אילו היה שלו אם היה מחזירם לעצמו כך הוא חייב להחזיר של חבירו ואם לא היה מוחל על כבודו אף אם היו שלו כך בשל חבירו אינו חייב להחזיר. היה דרכו לישא כלים אלו בשדה ואין דרכו לישא אותם בעיר מצאם בעיר אינו חייב להחזיר מצאם בשדה חייב להחזיר עד שיגיעו לרשות הבעלים ואף על פי שהרי נכנס בהם לעיר ואין דרכו בכך הואיל וכבר נתחייב בהם בשדה. ויש אומרים שלא יכניסם אלא מהשדה לעיר ויניחם. וירא שמים יחמיר לעצמו בשל תורה כסברא הראשונה.<br />וראה פתחי תשובה יורה דעה סימן רמד ס&quot;ק ד וז&quot;ל עיין בתשובת חות יאיר סימן ר&quot;ה שנשאל בת&quot;ח היודע נגן בכמה מיני כלי זמר אם הרשות בידו לנגן בכנור לפני חתן וכלה או אסור לבזות עצמו מפני כבוד תורתו ואין יכול למחול על בזיונו וכתב דלכאורה זה תלוי בפלוגתא שבין הרמב&quot;ם והרא&quot;ש גבי זקן ואינו לפי כבודו הובא בח&quot;מ סימן רס&quot;ג ס&quot;ג דלדברי הרא&quot;ש שם דאף אם רוצה להחמיר אינו רשאי ה&quot;ה כאן ושוב כתב דבזה לכ&quot;ע שרי ומצוה עביד אחרי שהכל יודעים שאין לו שכר בעמלו ושהוא עושה לש&quot;ש דדברי הרא&quot;ש אינם רק בדבר מצוה שהיא בין אדם לחבירו דפטרה תורה לזקן ואינו לפ&quot;כ ככלל שאמרו כל שהיה מטפל באבידה שלו וטוען ה&quot;נ בשל חבירו דלא צותה תורה רק ואהבת לרעך כמוך ואם ירצה להחמיר נעשה כמבזה תורתו ליטפל בממון עצמו שאין ראוי לבזות עליה משא&quot;כ במצות שבין ישראל למקום כ&quot;ש מצוה שהזמן גרמא אין בו משום ביזוי כבוד זקנה ותורה וכל הנוהג קלות בעצמו לצורך גבוה ומצות ה' אף שאינה מצות עשה ממש רק גמילות חסד שילפינן מוהלכת בדרכיו הרי זה משובח ותבא עליו ברכה ע&quot;ש:","51148","","95","True","True","False","","16","172.70.247.115","0","107030","בבא מציעא|ל ע&quot;א","")];var iTotalPages=814;var SeverTime;fInitTree();getPersist(66144);