תָּהוּת, (תָּהָה) bethinking one’s self, regret. Ex. R. s. 43, end (ref. to והנחם, Ex. XXXII, 12) תהא הת׳ מצויה לפניך let reconsideration take place before thee. Sifré Deut. 326 כשהמקום … יש ת׳ לפניו וכ׳ when God punishes Israel, he, as it were, regrets it, as we read (Deut. XXXII, 36) &c.; ואין נחמה אלא ת׳ and the root נחם means ‘to bethink one’s self.’ Y. Ned. IX, beg. 41ᵇ ות׳ לא כנולד הוא is not regret (of a vow) like a novel (unforeseen) circumstance (v. נוֹלָד, s. v. יָלַד)?; a. e.