תָּאו, mark. — Pl. תָּאוִים, תָּאוִוים. Koh. R. to XII, 7 (ed. Wil. תְּוָואִים, fr. תָּוָה), v. אָוָה II. Lev. R. s. 18 התחיל מתאוה תוואים וכ׳ he begins to mark out limits, (saying,) as far as such a place I can walk &c.; Kob. R. to XII, 5 מתווה תוואים.