שׁוּפְרָא m. (שְׁפַר) 1) beauty, grace. Targ. Prov. XXXI, 30. Targ. Ps. XLV, 3. Ib. 12; a. fr.—Ber. 5ᵇ, v. בְּכָא. Ab. Zar. 20ᵃ דהאי ש׳ בלי עפרא (not שופריא) that the dust should destroy this beauty. B. Mets. 84ᵃ שׁוּפְרֵיה דר׳ יוחנן the beauty of R. J.; a. fr.—V. שֶׁפֶר ch. —2) best portion. Targ. O. Num. XVIII, 29; 30; 32 (h. text חלב).—Pl. שׁוּפְרֵי. Pes. 3ᵇ קאכילנא ש׳ ש׳ I got the best pieces (of the Passover lamb) to eat.