קוּשְׁקָא, (Pers. ḳushḳ aedificium magnum et altum, Vollers; prob. Semitic, cmp. קִישְׁקוּשָׁא) high building, tower. Targ. Ps. LXI, 4 ק׳ עשינא Ms. a. Ar. (ed. Lag. בקושטא עישונא), v. קוּסְטַל.—Pl. קוּשְׁקֵי. Targ. II Chr. XXXVI, 15.—Sabb. 11ᵃ Ar. a Ms. O., v. קִישְׁקוּשָׁא II.