פְּתַכְרָא, (also pl. form פְּתַכְרי) (denom. of פתכא, v. פַּתְכּוּמְרִין) [painted thing,] a contemptuous expression for idol. Targ. Am. V, 26 פְּתַכְרֵיכוֹן ed. Lag. (ed. פת כומריכון; h. text מלככם). Targ. Zeph. I, 5 פְּתַכְרֵיהוֹן ed. Lag. (some ed. פת כומריהון; h. text מלכם). Targ. Is. VIII, 21 פְּתַכְרֵיה (h. text מלכו).—[For another derivation of our w., see Fl. to Levy Targ. Dict. II, 574².]