פְּרוֹפּוֹסִיטוֹס, (præpositus, πραιπόσιτος) præpositus, a title of several imperial officers, esp. (= magister militum) chief of the army. Num. R. s. 1, end אומר פ׳ לך מנה וכ׳ (not סוטוט …) he says to the præpositus, go and count all legions except &c. Ex. R. s. 15 נכנס פרוסביטוס וכ׳ (corr. acc.) the præpositus with his suite went in &c. Ib. הפרופסיטון (corr. acc.).—Pl. פְּרוֹפּוֹסִיטִין. Num. R. s. 7 בו"ד יש לו פריפיסיטין וכ׳ (read: פְּרִיפּוֹ׳) a human king has præpositi (to muster the army), and so the Lord has (ref. to Num. I, 2). Y’lamd. to Num. X, 1, quot. in Ar. והיו הפ׳ באין תחלה וכ׳ the præpositi came first (to the headquarters), and then the legions.