פּוּשׁ ², פּוּשׁ, פְּשֵׁי ch. (preced.; b. h. פּוּשׁ) [to be blown up,] to expand, grow larger, increase; to remain over. Targ. O. Gen. XXVI, 22 (ed. Berl. ויַפְשִׁינָנָא, v. infra).—Part. פָּשׁ, פָּיֵישׁ, פָּיֵשׁ; pl. פָּשָׁן, פַּיְישִׁין. Targ. Cant. VI, 11. Ib. I, 16.—Keth. 106ᵃ הוו פַיְישֵׁי וכ׳ there remained with him &c. Taan. 20ᵇ דהוה פָיֵישׁ וכ׳, v. גִּינָּאָה. Sabb. 89ᵇ פָּשׁוּ להו חמשין there remain fifty; a. fr.—Lam. R. to II, 2 אף אינין לא פָשַׁת להון טב with them, too, it did not prosper well, i.e. they did not end well (Y. Taan. IV, 69ᵃ לא נפקין טבאות).
    Af. - אָפֵישׁ, אַפְשֵׁי to enlarge, increase. Targ. Ps. CV, 24. Targ. Job XXXVI, 24 תָּפֵישׁ (not תְּפִישׁ). Targ. Y. (a. O. ed. Berl.) Gen. l. c. יַפְשִׁינָנָא he will increase us (h. text ופרינו); a. e.—Sabb. 32ᵃ תָּפֵישׁ תירוס וכ׳ (Ar. תֵּיפיּשׁ Pe.), v. מַחְטְרָא; Yalk. Gen. 31; a. e.—V. נְפֵישׁ.