עִנְקָא, עִי׳, עוּ׳ ch. (preced. wds.) 1) neck, throat. Targ. Ps. LXIX, 4 עִינְקִי (ed. Wil. עֻנְ׳; Ms. עוּנְ׳). Ib. CXV, 7. Ib. CXLIX, 6; a. e.—Ber. 44ᵇ; Sabb. 140ᵇ, v. אוּנְקָא I. —2) necklace, chain.—Pl. עִנְקַיָּא, עִי׳, עוּ׳. Targ. Jud. VIII, 21. Ib. 26 (ed. Wil. עֲנָקַ׳). Targ. Is. III, 19 (h. text הנטפות).—Y. Sabb. VI, 8ᵇ bot. (expl. השהרנים, Is. III, 18) עוּנְקַיָּיה.