|
שם:
מִתְרַמְרְמוּתָא מִתְרַמְרְמוּתָא, (רמרם, Palp. of רוּם) subject for self-elevation, object of contempt. Targ. Ps. XXII, 7 (h. text בזוי, cmp. preced. w.). באדיבות אתר ספריא
|
