מוּרְדְּקָא, (Pers. murdah mortuus, v. Fl. to. Lev. Targ. Dict. I, p. 418¹; cmp. מָרְתְּכָא) dead, withered flesh. Ḥull. 121ᵃ (expl. אלל, Mish. ib. IX, 1) R. J. says מרדקא Ar. s. v. אלל (ed. a. Yalk. Job 906 מרטקא); R. Lak. says, בשר שפלטתו סכין (v. פָּלַט); [Targ. Job. XIII, 4, a gloss to אלל, combining both opinions: ומורדקא דפלטיה סכינא ed. Lag. (ed. Wil. מודר׳; Ar. ed. Koh. s. v. אלל: דמ׳].