לְוִיָּה, לְיִיָּיה II, לִוְיָה f. (לָוָה) 1) consort, wife. Yoma 54ᵇ top (ref. to וליות, I Kings VII, 36), v. עָרָה II. —2) (v. next w.) the wailing woman’s company. Y. M. Kat. I, 80ᵈ top, [read:] לא תעורר אשה לְוִיָּיתָהּ … רבי נחמן … אמר לִיוְיָתָהּ a woman must not stir up her company for wailing during the festive week; R. N. read livyatha (with ref. to עורר לויתן Job III, 8; cmp. אִילַּוָּיוּתָא).