כָּרַם (v. כָּרָה) 1) to surround, cut off. Denom. כֶּרֶם, כַּרְמְלִית, כַּרְכּוֹם II. —2) to pile up. Kel. XXIII, 4 the washer’s chair שהוא כוֹרֵם עליו את הכלים (ed. Dehr. כּוֹרֵס) upon which he piles the clothes (to press them); Tosef. Kel. B. Bath. II, 9 שמוכרין ed. Zuck. (oth. ed. שמוכרים, read: שכּוֹרְמִ׳); Sabb. 88ᵇ (play on כרמי עין גדי Cant. I, 14) עון גדי שכָּרַמְתִּי לי וכ׳ the guilt of the kid (= golden calf; oth. opin. גַּדִּי the idol Gad) which I piled (stored up) for me (for future punishment). Ib. מאי … כרמי לישנא דמכניש הוא (Ms. M. כרם … דמכמש, Ms. O. דמכבש, v. Rabb. D. S. a. l. note) what evidence is there that the word Kerem has the meaning of gathering (or of pressing, preserving)?—Answ. (by ref. to Kel. l. c.) שכּוֹרְמִים עליו את הכלים. —3) to cover, paint, v. כְּרוּם, כַּרְכּוֹם I.—[Tosef. Men. IX, 10 וכורמין Var., v. כָּמַר.]