גַּיּוּס, גַּיּיוּס, (גייס) pr. n. m. Caius, Gaius, 1) (mostly corrupt) used, in connection with לוקיוס (Lucius), to represent gentile names in general. Pesik. R. s. 21 (ed. Fr. p. 107ᵃ; 107ᵇ) ג׳ מן הגודר ולוקיוס מן וכ׳ e.g. Gaius of Gadara and Lucius of Susitha (Hippos). Ib. 108ᵃ (corr. acc.).—Y. Gitt. I, 43ᵇ top גוים לוקין וכ׳ (corr. acc.) G. a. L. are the signers and ye ask yet (whether the signers must be personally known as Jews to the witnesses)? [Bab. ib. 11ᵇ לוקוס ולוס, prob. ל׳ וגיוס.]—Y. Ter. X, 47ᵇ; Y. Ab. Zar. III, 42ᵃ [ref. to letters accompanying a ship load (?)]. —2) Emperor Caius Caligula. Y. Sot. IX, 24ᵇ top (גוליקוס) גייס גוליקם; Bab. Sot. 33ᵃ גסקלגס; Cant. R. to VIII, 9 גיוסלוקין (corr. גיוס קליגולס = Καλιγούλας).