בֶּרֶךְ, (בּוֹרֶךְ) f. (b. h.; preced.) 1) knee. Y. Ber. I, 3ᵈ top. —2) a knee-shaped pole. Taan. 25ᵇ כמלא ב׳ חמחרישה (Var. כוך, v. Rabb. D. S. a. l.) (until the rain penetrates) as far as the knee of the plough enters the soil; Ohol. XVII, 1 בו׳. Kel. XXI, 2 בו׳. [Tosef. Shebi. IV, 20 ברך, v. בְּרִיכָה.]—Du. בִּרְכַּיִם. Ber. 34ᵇ; Meg. 22ᵇ; Shebu. 16ᵇ כריעה על ב׳ the word כרע means falling on one’s knees. [בִּרְכּוֹת, v. בְּרִיכָה.]