בְּנַס, (sec. r. of בס, v. בסם) to ferment, get sour; trnsf. to be angry, agitated. Dan. II, 12. Targ. Y. Gen. XL, 2. Targ. Esth. II, 21 בנסו וקצפו (ed. Vien. כְּנַסּוּ, corr. acc.). Ib. IV, 17 ונסס וב׳ (ed. Vien. וכ׳, corr. acc., h. text ויעבר!); v. נְסַס.—Part. pass. בְּנִיס, v. בְּנִיסָא. Denom. בַּסִּין.