אִבָּא m. (אבב) 1) thicket, woods, grove. M. Kat. 12ᵇ א׳ בשלניא a forest in Sh’lanya. Keth. 79ᵃ, v. זַרְדְּתָא. Snh. 39ᵇ (prov.) מיניה וביה א׳ ניזיל (ליזיל) ביה נרגא (Ag. Hatt. בנרגא, v. Rabb. D. S. a. l. note) from the very woods shall it go into the hatchet (as a handle to strike the woods). —2) fruit, v. אִיבָּא.