שָׁתַךְ, (sec. r. of נ־שך; cmp. שׁוּכְתָּא) to become rust-eaten, rust-colored. Taan. 8ᵃ (ref. to אם ישוך הנחש וכ׳, Koh. X, 11) אם … מְשַׁתְּכִין עליו כנחשת וכ׳ Rashi (ed. omitting עליו) when thou seest a generation over whom the heavens are rust-colored like copper, so as to let down no dew or rain; (Ar. מְשׁוּתָּכִין; Ms. M. 2 רקיע שמְשַׁתֶּכֶת וכ׳ …; ed. Pes. a. oth. דור שמשתכין שמשותן a generation whose suns are red-colored &c.; v. Rabb. D. S. a. l. note 5).