קָרֵיב, קְרֵיב, קָרֵיבָא, קָרִי׳, קָרֵיבְתָּא f. (קְרֵב) near, related. Targ. Deut. XXII, 2. Targ. Lev. XXI, 3. Ib. XVIII, 6; a. v. fr.—Y. Keth. IX, 33ᵃ top כהדא קְרִיבְתֵּיה דרב וכ׳ as in the case of that relative of R. S.—Pl. קָרִיבִין, קָרִיבַיָּא; קָרִיבַן, קְרִיבָתָא. Targ. O. Lev. XVIII, 17. Targ. Ps. XXXVIII, 12. Targ. Ez. XXIII, 5; a. fr.