נַוְוטָא, (nauta, ναύτης) seaman, sailor.—Pl. נַוְוטִים, נַוְוטִין. Gen. R. s. 12 ואח"כ הוא מעמיד עליה נ׳ and finally (when the ship is finished) he places sailors upon her; ונוטיהם ונַוְוטֵיהֶם כתיב v’noṭehem (Is. XLII, 5) allows the reading v’navṭehem (and their (the heavens’) sailors); Yalk. Is. 314 חמוטי׳ (corr. acc.).—Chald. pl. נַוְוטַיָּא. Koh. R. to III, 6.