נְבַג, (cmp. ביג s. v. בָּאגָא) to break forth, come to the surface. Succ. 53ᵇ כרינן … ונַבְגֵּי מיא Ar. (ed. ונפקי, v. Rabb. D. S. a. l. note 80; Tosaf. to Bekh. 44ᵇ ונַבְעֵי) we dig a little, and water bubbles forth. Snh. 82ᵃ קברה והדר נבוג he buried the skull, but it came up again; ib. 104ᵃ והדר נבג (Mss. F. a. K.); Yalk. Kings 249 נביג.