מִיטְרִין, (μήτρα, μήτρη, accus.) womb, uterus. Pesik. Zakh., p. 23ᵃ חתך מ׳ שלה he severed her womb (in birth); Tanḥ. Ki Thetsé 4 ed. Bub. (ed. מיתרין, corr. acc.); Yalk. Ps. 868 הפך נמיטרין (corr. acc.). Gen. R. s. 47, a. e. עיקר מ׳ ovary (Yeb. 64ᵇ בית ולד), v. גָּלַף; Pesik. R. s. 42 מטרין; a. fr.