גּוֹלְמָא ch. same 1) unfinished vessel. —2) Pl. גּוּלְמַיָּא, גּוּלְמֵי. Targ. Y. Num. XXXI, 22 (after Sifré Num. 158, v. preced.).—Sabb. 52ᵇ בגֻלְמֵי; 123ᵃ בגולמי it treats of unfinished (needles).—2) (cmp. גְּוִיל) stone. Pl. גֹּולְמִין. Targ. Esth. IX, 5 קטילת ג׳ (for b. h. הֶרֶג) death by stoning.—Snh. 95ᵃ [read:] אייתו לי … גולמא (דטינא) ונירגמינה bring ye unto me, each of you a stone (lump of clay), and we shall stone it (overthrow the city with mere stones); cmp. Yalk. Is. 284; Ar. s. v. גולמהרג. —3) hill, v. גְּלִימָא II.