אֶבְגִּינוֹס, (corr. נֵיס—εὐγενής) of noble descent. Koh. R. beg.; a. fr. (Midr. Till. to Ps. I אביינוס; Cant. R. beg. אווגיטוס, corr. acc.).—Pl. Yalk. Ps. 863 שהוא אֶוְגְּנֵסִין (read בן א׳) he is the son of nobles; Midr. Till. to Ps. CV בן גנסין (corr. acc.) cmp. גְּנִיס.